המיואשים: "כשאנחנו נראים כל כך רע מי ירצה להצטרף אלינו?"

יוסף שריקי כבר ראה הכול, אך עדיין לא מאמין. מזכיר מפלגת העבודה בנתיבות, ומי שנחשב קרוב ליצחק רבין ולאיש אמונו של אהוד ברק, מביט על תקופת השפל של המפלגה ומחפש מנהיג שידיח את נתניהו. בפועל, הוא מודה, "המפלגה שהקימה את המדינה הולכת לאיבוד, ואין מי שיכול לנצח. לעם ישראל יש זיכרון קצר: אהוד ברק, למשל, הביא את חוק הנגב, את היחסים עם ארצות הברית ומדינות ערב – מה לא היה לנו? אבל כשהוא אמר שהוא רוצה לעשות שלום עם השכנים שלנו ולא הלך, הוא שם את המפתחות והלך הביתה".

הבחירות הפנימיות לראשות המפלגה ייערכו בעוד שבועות ספורים, ואינפלציית המועמדים שמבקשים לרשת את הרצוג גואה. לא פחות משמונה פוליטיקאים צפויים להתחרות על התפקיד, ולעת עתה, חבר הכנסת עמיר פרץ והשר לשעבר אבי גבאי נחשבים למועמדים המובילים. המירוץ, עם זאת, נערך בעולם מקביל להתרחשויות הפוליטיות בשטח, ומספר המועמדים הגדול עומד בסתירה למצב המפלגה כפי שהוא משתקף זה חודשים בסקרים: כ-10-12 מנדטים בלבד - התרסקות אלקטורלית ביחס לתוצאות הבחירות האחרונות (24 מנדטים).

במשרדו של שריקי, שסוגר עשרות שנים כחבר מפלגה, תלויות תמונותיהם של רבין, ברק ושמעון פרס. "אין היום מנהיגים כאלה במפלגה", הוא אומר בצער. "אין מועמד שייקח את ביבי, ואין בגלריה של השמאל בכלל מישהו שמאיים עליו. כל המועמדים יביאו 16-17 מנדטים, וגם ב-20 מנדטים אין שלטון. האמת כואבת אבל צריך להגיד אותה. ואני אומר בפה מלא שבעיירות הפיתוח מאסו בביבי".

לדבריו, רוב חברי הכנסת של העבודה כיום גוררים תדמית "שמאלנית מדי, יותר ממרצ, ולא מתאימים לקהל. המפלגה מנותקת מהמציאות כי היא עוד לא בנתה מנהיגות שתבוא ותגיד: 'אני מרכז-ימינה'". שריקי, תומך נלהב בברק, לא מאמין לסקרים המצביעים על תמיכה הולכת וגוברת ביאיר לפיד, ודוחה על הסף סיכוי לניצחון של עמיר פרץ או אראל מרגלית בבחירות הכלליות. והרצוג? "בוז'י צריך לקרוא לברק ולומר לו: 'בוא תנהיג. הוא הביא הישג עולמי למפלגה, אבל הוא לא לקח את השלטון, ועכשיו הוא צריך לקרוא לו לדגל".

מאז הבחירות, אמר שריקי, אנשי המפלגה לא מבקרים בפריפריה. "אחר כך הם יבכו שאין פה תמיכה בהם. השטח מיואש. יהיה פריימריז כי אנחנו מומחים בבחירות פנימיות, אבל אני רוצה את השלטון. תסתכל כמה זמן אנחנו לא בשלטון, אוי ואבוי אם הפעם לא ניקח, סגור את הבסטה ולך הביתה. זו תהיה בכייה לדורות".

זכרונות מימי רבין עומדים גם מול עיניו של מאיר בביוף, יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב ופעיל ותיק נוסף של המפלגה. כדי להתגבר על "השממה", כהגדרתו, קורא בביוף לגיוס. "על מנת להגיע לשלטון במדינה, למדנו כולנו בדרך הכואבת שצריך פלאפלים. ברזלים על הכתף. שני ראשי הממשלה האחרונים שלנו נבחרו בזכות זה, והיום אנחנו לא מוצאים את האדם שמסוגל להרים את התנועה ההיסטורית הזו משום שאין לנו את הסקס אפיל שגורם לאנשים טובים או בולטים לרצות לבוא אלינו. עד שלא תביא אלטרנטיבה של איש ביטחון מובהק שיש לו מסר של שלום, לא של מלחמה, של פתרון הבעיה הפלסטינית ולא החמרתה, לא תגיע לשלטון". התקווה? "גבי אשכנזי זה האיש שאני חולם עליו לפעמים בלילות. לא שהוא כל כך מושלם. הוא לא צדיק גדול, ואני לא מדבר רק על פרשת הרפז, אלא בכלל שהוא אדם קשה ולא פשוט. מה שמעניין את רוב הציבור, זאת עובדה, זה ביטחון, ביטחון ושוב ביטחון לפני כל דבר אחר. כולם רוצים להרגיש בטוחים".

מעמדה המידרדר של המפלגה ותדמיתה כגוף פוליטי עתיר סכסוכים פנימיים מקשה עליה לחדש פניה. כמעט כל ישיבת סיעה חושפת עימות חדש בין חבריה, והמירוץ לראשות ההסתדרות, שכלל גם את חשיפת דיל כבל-יחימוביץ', הוסיף לתחושת המיאוס ממנה. מיותר לציין כי האירועים והכותרות שהיא מניבה אינם מסייעים לה בבואה לגייס מועמדים חדשים ואטרקטיביים, ואלו אינם מוכנים גם כך להסתכן בהצטרפות למפלגה מקרטעת ולהיות אחראים, למעשה, לתוצאת בחירות חלשת-מנדטים.

אחת ההצעות המקודמת בימים אלה היא קיום פריימריז פתוחים לראשות גוש מרכז-שמאל, שנועדה להכניס רוח חדשה למפלגה ולגוש כולו, ולאפשר למועמדים חזקים, דוגמת גבי אשכנזי או בני גנץ, להיבחר ולהוביל גוף פוליטי גדול בלי לטבול ידיהם בביצה הפוליטית המרתיעה. היוזמה מקודמת על ידי ציפי לבני וחברת הכנסת סתיו שפיר, אך היא כבר מעוררת התנגדות נחרצת בקרב מחנה פרץ, שסבור שזוהי דרכו של הרצוג לדחות את הבחירות הפנימיות. פרץ דורש קיום פריימריז לראשות העבודה כתנאי מוקדם לדיונים על ההצעה.

הסקרים, המשקפים זליגת מנדטים מהמפלגה לעבר "יש עתיד", מגבירים עוד יותר את תחושת הדכדוך. "אם הגענו לכזה מצב עלוב, שהקולות של אנשי העבודה ההיסטוריים, הקולות של השמאל המרכז השפוי, עוברים לדחליל ריק מתוכן, ליצן שאין בו כלום למעט פעילות אוטומטית לפי הוראת היועצים התקשורתיים שלו, זה מעיד על הייאוש שפשה בקרבנו", אמר בביוף. "זה מעיד על כך שיש לנו יו"ר שלא מתאים לתפקידו בצורה נוראית. היינו חברים, אמרתי לו: 'אתה אדם נפלא, אבל יו"ר מפלגה שצריך לכבוש את השלטון מהימין אתה לא תהיה. אתה יותר מדי נחמד, מותק, אתה לא קילר".

בביוף מוסיף כי בבוקר הריאיון שמע "קול מוכר מדבר ברדיו, ובשלב מסוים זיהיתי את הרצוג מדבר כמו פרופסור מלומד מוועידת אייפאק. מאז שהוא בתפקיד, הוא מוריד אותנו בסקרים באופן עקבי. אני פוגש את חברי הכנסת ואומר להם: 'חבל לי עליכם. אתם לא תהיו בכנסת הבאה כי אין מקום עבורכם'. יש חבורה של אנשים שהמועמדות שלהם ממש תימהונית, סתם בשביל לתפוס רבע כותרת. אנחנו בשפל נוראי שרק נס יגרום לכך שמישהו רציני כמו גבי אשכנזי יגיע למפלגה. בסוף כל מי שייבחר, המשימה שלו תהיה לרוץ מהר מאוד לראש הממשלה מהימין ולהגיד לו: 'מה אתה נותן לי, אני אצלך בקואליציה, והעיקר להיות בשלטון'. זה קלאסי לבוז'י הוא כל ימיו התרגל שיש לידו ארבעה עוזרים, שמונה מזכירות, אנשי ביטחון ולימוזינות. הוא לא יכול בלי זה. גם היום הוא נוסע בוולוו משוריינת. למה, מישהו מאיים עליו? יזרקו עליו בננה?"

הניתוק האמור בא לידי ביטוי בשטח והביקורת מחלחלת מטה. "המפלגה מאבדת אחיזה בפריפריה והייאוש גדול מאוד", מעידים יעקב כהן וצ'רלי אלפסי מאופקים, פעילים ותיקים בעבודה. "הם שם למעלה מגיעים לכאן רק לפני בחירות. יש לנו מנהיג לא כריזמטי שלא יכול להתמודד עם היריב שלו, אין פעילים חברתיים במפלגה, הם לא יודעים לבצע עבודת שטח, כל הזמן יש שם טענות שהפריפריה לא בוחרת בהם אבל הם לא משקיעים בנו, הם צריכים להשקיע פה במעשים ולא בדיבורים, לשמוע, לבוא לראות, מפלגת העבודה לא עושה כלום, במקום להתמרכז קצת, הם הולכים שמאלה ושמאלה, הם מקצינים ובפריפריה לא אוהבים את זה".

הסקרים, לדברי כהן, משקפים נטייה אמיתית של המצביעים. "יש כמה חברי כנסת שמושכים שמאלה וזה לא עושה טוב למפלגה פה. אנשים שהצביעו בעבר לעבודה היום מצביעים ליאיר לפיד כי הוא מה שפעם הייתה המפלגה. הרצוג לא מצליח להביא קבוצות חדשות, השילוב הנכון יהיה גבאי ופרץ, אולי ככה נצליח להחזיר את המפלגה לעם".

על דבר אחד כל אנשי השטח בדרום מסכימים: הרצוג סיים את דרכו כמנהיג המפלגה. למרות ההישג בבחירות האחרונות, מאמציו להיכנס לממשלת אחדות עם נתניהו בשנה שעברה כרסמו משמעותית בתמיכה בו, והוא נתפס כמנהיג לא רלבנטי. בשבועות האחרונים, עם התפתחותו של המשבר הקואליציוני, הוא אף מנסה לבחון אפשרות של הקמת ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית, אך גם יוזמה זו מעוררת התנגדות בתוך המפלגה, וחשד שגם תכליתה הוא דחיית הבחירות.

אלפסי מחדד את טענות נטישת הפריפריה ומאשים את הרצוג בפנייה "לצפונים בתל אביב ולערים הגדולות", כהגדרתו. "אם המצב הזה יימשך, פה הם כבר לא יזכו לקולות. אין בה אמביציה לחזור לשלטון , כל היום רבים אחד עם השני, אין להם מנהיגות שם, רק עמיר פרץ יכול מבין המועמדים הנוכחיים להביא קולות למפלגה מעיירות הפיתוח. אבי גבאי רק לפני יומיים בא למפלגה ורוצה להיות ראש הממשלה, הוא בא אחרי שהתעשר ומרצה לנו על ציונות. שישתפשף קצת, שילמד קצת מפרץ על הדרך שהוא עשה. גם אראל מרגלית צועק בקמפיינים שלו רק בגלל הכסף שלו. אין מנהיגות במפלגה. רק אם יגיעו אשכנזי או גנץ יש לנו סיכוי. על איזה שלטון אתם מדברים?".