הקואליציה במתח שיא, והשרים תוהים: מה נתניהו רוצה?

סדר היום לישיבת הממשלה שתתכנס היום (ראשון) דל ומרווח וכולל שני סעיפים בלבד: דיווח של ראש הממשלה בנימין נתניהו על ביקורו בסין ומינוי ממונה להגנת הצרכן. ואולם, מעולם לא היה הפער בין מיעוט הנושאים על סדר היום לריבוי המתחים בקואליציה רחב יותר.

משבר תאגיד השידור הציבורי, איומי הבחירות, דרישות ממשל טראמפ בנוגע להתנחלויות והגילויים האחרונים בתיק 2000 - יתנקזו כולם לישיבת הממשלה, ולישיבת ראשי הקואליציה שתתכנס לאחר מכן. אחרי שבוע ארוך, שאת עיקרו נתניהו בילה בסין ואת סופו במיטת חוליו, רוב שרי הממשלה ינסו לחפש תשובה לשאלה אחת: האם משבר התאגיד הוא רק תירוץ להקדמת הבחירות?, או במילים אחרות: מה נתניהו רוצה?

עיני הקואליציה נשואות בעיקר למפגש בין ראש הממשלה לשר האוצר משה כחלון, הראשון זה עשרה ימים, שבמהלכם שרר בין השניים נתק, עם הרבה מתווכים ושליחים מטעם או שלא מטעם שניסו לגשר בין השניים ולמצוא פתרון למשבר התאגיד. בשלב זה, נתניהו וכחלון, נותרים בשלהם.

עוד בנושא:
נתניהו מקשיח עמדות: "עד שלא ייפגש עם כחלון משבר התאגיד לא יסתיים"
עובדי רשות השידור הפגינו מול ההסתדרות: "עשו לנו רצח אופי"
הרצוג: "יש רוב בכנסת לממשלה חלופית", ליברמן: אין אפשרות כזו

"אני לא מוכן לסגת", אמר נתניהו בשיחות סגורות בסוף השבוע והבהיר כי דרישתו שהתאגיד לא יקום עומדת בעינה; כחלון מצדו, מצהיר בדיוק ההיפך, שהוא קום יקום. נתניהו מצביע על ההסכמים הקואליציוניים - שמחייבים את כחלון לתמוך בכל מהלך שלו בנושא תקשורת; כחלון מצביע על הכסף - העלות התקציבית של המשך הפעלת רשות השידור.

לכאורה, היה אפשר למצוא איזו פשרה, אבל שעון החול עד 30 באפריל, התאריך שבו התאגיד צפוי להתחיל את שידוריו על פי החוק, הולך ואוזל. בינתיים, מכשולים משפטיים בולמים כל ניסיון לייצר יצור כלאיים בין התאגיד החדש לרשות השידור הישנה, כזה שיוכל לספק מוצא של כבוד לשני הצדדים.

הצצה לעימות המסתמן בין נתניהו וכחלון היה אפשר לקבל כבר בתכנית "פגוש את העיתונות" אמש, שבה השתתפו "כוכב שבתרבות", יו"ר הקואליציה דוד ביטן, והכוכב הטלוויזיוני של כולנו ח"כ רועי פולקמן. "אנחנו עומדים על דעתנו שהתאגיד לא יקום ומצפים שכחלון ילך איתנו", אמר ביטן, תוך שהוא מחדש את האולטימטום שהוצף לאוויר בשבוע שעבר: "בחירות או הסכמה (לסגירת התאגיד)". פולקמן, לעומת זאת, אמר שהתאגיד יוקם כפי שסוכם וש"אין מה לדבר על דחייה".

נדמה כי לפני המפגש עם כחלון, נתניהו - באמצעות שליחו ונאמנו ביטן - מאותת על משא ומתן קשוח ועל כך שהוא נחוש לקפל את שר האוצר על ברכיו. אם זה לא יצליח, הוא יפיל עליו את הקדמת הבחירות. נתניהו מניח, ובצדק, שכחלון לא רוצה בבחירות לפני שהוא מוריד את מחירי הדיור, ולכן הוא עשוי לבלוע הרבה מהצפרדעים של נתניהו, כמו דחייה של חודש בעליית שידורי התאגיד, פיטורי ראשי התאגיד וחלקים מחוק התקשורת החדש. אך קשה יהיה לו להסכים להתקפלות מוחלטת, שתחסל את תדמיתו הציבורית, ולכן כדי לפתור את המשבר גם נתניהו יצטרך כנראה לרדת מהעץ.

כחלון הוא לא היחיד שלא רוצה בבחירות. עוד לפני שישב מול שר האוצר בישיבת הממשלה, צפוי נתניהו לפגוש את שרי הליכוד לישיבת שרינו. רובם לא אהבו, בלשון המעטה, את איום הבחירות שנתניהו הציף לחלל האוויר בסוף השבוע שעבר לפני נסיעתו לסין. נתניהו אמנם הקפיד לא להשמיע את האולטימטום בקולו, אך עצם קיומה של האפשרות של בחירות מוקדמות בחלל עורר התנגדות נחרצת בסיעת הליכוד, ח"כים ושרים כאחד.

המסה הקריטית של ההתנגדות בליכוד לבחירות מגיעה מהח"כים בספסלים האחוריים של העשירייה השלישית - שחוששים למקומם אחרי הבחירות. הקולני שבהם היה ח"כ אורן חזן שקפץ על ההזדמנות לנסות להרתיע את נתניהו באיום נגדי ואמר שקיימת תמיכה בליכוד בממשלה חלופית, שאותה מקדם יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג.

בכירים בליכוד התנערו מחזן כמי "שמחפש עוד כותרת", ואמרו שהדרך לממשלה חלופית עוד רחוקה, אבל לפחות מחצית מהשרים - בהם ישראל כץ, זאב אלקין, יובל שטייניץ, אופיר אקוניס, וגילה גמליאל - אמרו בפומבי שהם לא חושבים שהתאגיד הוא סיבה ללכת לבחירות. אחרי ישיבת הממשלה, כשיתכנסו ראשי הקואליציה, ייתקל נתניהו באותה התנגדות. החרדים זועמים על המחשבה ללכת לבחירות וש"ס ויהדות התורה הבהירו לנתניהו שלא יתנו לכך יד.

אם לא די במשבר התאגיד, במיקס הרעלים הקואליציוני מקונן גם עימות נוסף עם הבית היהודי. נתניהו כנראה לא נהנה במיוחד לשמוע את יו"ר המפלגה נפתלי בנט מכריז על עצמו בשבוע שעבר "מנהיג הימין הלאומי", בטח לא כשהרוחות מוושינגטון נושפות בעורפו. לשכת ראש הממשלה מקפידה להכחיש או לא להתייחס לדיווחים שיצאו משבוע השיחות שקיים ראש הסגל יואב הורוביץ בבית הלבן. דרישת ממשל טראמפ להאטה, ריסון, או הגבלה של הבנייה בהתנחלויות לא מתיישבת עם שאיפות ודרישות הקואליציה הימנית שנתניהו מוביל. כל אזכור של הקפאה מעורר את השדים של בנט וח"כ בצלאל סמוטריץ מרבצם. "לא משנה איזו הסכמה תהיה עם ממשל טראמפ - הבית היהודי לא יקבלו אותה", אמר בכיר בקואליציה בסוף השבוע.

לכך, בתזמון מקרי אך מעניין, התווספה חשיפת "הארץ" בסוף השבוע על השיחות שנתניהו קיים עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס שבהן ביקש - וקיבל הסכמה - לסקר את בנט סיקור שלילי בבחירות הקודמות. בבית היהודי תדרכו שהם "מזועזעים" מהפרסום של העיתונאי גידי וייץ, ואנשי נתניהו בתמורה קוננו על "הצביעות". בנט אמנם שוהה בוושינגטון השבוע בעצמו, אבל הוא מחכה זה שבועות לצאת למתקפה בנושא הבנייה והידיעה על "הדיל של ביבי ונוני" מחממת לו היטב את האווירה. מערכה פוליטית אפשר לנהל גם מרחוק. מספיק ציוץ אחד.

בתוך כאוס המתיחויות ראוי לזכור שהרוב הגורף של הקואליציה לא מעוניין בבחירות בעת הזו, וההיגיון הבריא דורש שלכל המשברים יימצא פתרון. אבל אם זה הכול רק תירוץ, ונתניהו באמת החליט ללכת לבחירות מוקדמות, אולי בגלל החקירות נגדו, ייתכן שזה יהיה פתרון זמני בלבד. הכול תלוי בשאלה אחת, שייתכן שעד סוף היום תהיה לה תשובה יותר בהירה, וייתכן גם שלא: מה נתניהו רוצה.