החלטת בית המשפט העליון לערעורים במצרים לזכות באופן סופי את הנשיא לשעבר חוסני מובאק מהרג מפגינים לא התקבלה בהפתעה במדינה שבעת המהפכות והתהפוכות הפוליטיות. הפסיקה של בית המשפט בקהיר עברה אפילו באדישות בקרב הציבור הנרחב, שחלקו חש ערגה למשטרו של הרודן הישיש בן ה-88, בהשוואה לחיים בעידן הנוכחי וחסר התקווה תחת שרביטו של עבד אל-פתאח א-סיסי.
ביטול כל האשמות נגד מובארק, שהוכרז חף מפשע ממעורבות בהרג של 239 מפגינים, הוא הזיכוי האחרון של גורמים בכירים מאותה תקופה. ראש הסגל שלו ושר הפנים נוקו מכל אשמה בחודש שעבר, והם הצטרפו לראש הממשלה לשעבר אחמד נזיף ושר האנרגיה סמאח פהמי, שהורשעו לאחר המהפכה בעסקאות גז לא חוקיות עם ישראל.
במקומם, נרדפים אותם גורמים ליברליים ואסלאמיים שחברו יחד בכיכר תחריר כדי להפיל את השלטון ששרר במצרים עוד מאז מהפיכת הקצינים החופשיים ב-1952. הרודן הנוכחי הוא חלק מאותה אליטה, שלמעשה לא פינתה את הבמה גם אחרי הפלת מובארק, אלא המתינה לרגע המתאים כדי להסתער. מוחמד מורסי היה אותו רגע.
מורסי היה הנשיא הראשון בתולדות מצרים שנבחר בבחירות דמוקרטיות, ואיש תנועת "האחים המוסלמים", שאירועי "האביב הערבי" באזור הפיחה בשלוחותיה רוח חיים אחרי עשרות שנים של דיכוי. כיאה לכל חילופי משטר, זה החדש ניסה לטהר את הגווארדיה הישנה, ומורסי לא היה שונה בכך. הוא הדיח את ראשי הצבא באוגוסט 2012, חודשיים לאחר הבחירות. מורסי ראה בהם כמי שמצרים את צעדיו וסמלי משטר ישן שאותו ביקש למחות ומינה לשר ההגנה וראש המועצה הצבאית את א-סיסי - אותו גנרל שידיח ויאסור אותו פחות משנה לאחר מכן.
בין אם תכנן זאת מראש או שבאמת היה חרד לפילוג בציבור בשל החוקה שניסח מורסי והסמכויות הנרחבות שלקח לידיו, א-סיסי מחק במהרה את זכר מהפכת כיכר תחריר. ההפגנות האלימות של תומכי "האחים המוסלמים" לאחר ההפיכה ביולי 2013 נתנו תרוץ לכוחות הביטחון לדכא אותם בכוח, ומאות מתומכיהם נהרגו חודש לאחר מכן כשמחנותיהם בקהיר פוזרו באלימות קשה. המערב גינה, ממשלו של ברק אובמה נתן כתף קרה וטורקיה וקטאר זעמו, אולם א-סיסי לא המתין זמן רב וחיסל את תנועת "האחים המוסלמים".
וכך, בתי המשפט במצרים החלו לגזור עונשי מוות ומאסר כבדים על מנהיגי התנועה, שהוצאה מחוץ לחוק והוגדרה ארגון טרור עוד באותה שנה. אנשיו של מובארק היו האויב של אתמול, ואילו מורסי הוגדר בוגד שמשתף פעולה עם שלל גורמים זרים - חמאס, חיזבאללה וקטאר - נגד המולדת. מובארק, שנשלח למאסר עולם ביוני 2012 בגין מעורבותו בהרג מפגינים, ערער וקיבל משפט חוזר בינואר 2013. מובארק זוכה מהרג מפגינים בנובמבר 2014, אך הפעם התביעה הציבורית ערערה על כך והתקיים משפט נוסף בתיק - שנסגר סופית ביום חמישי.
בניגוד ל-2014, הזיכוי האחרון של מובארק לא גרם להפגנות ולמחאות. הציבור במצרים לאה ממהפכות ורעב למוצרי מזון, והרודן בדימוס, שרבים סברו בעבר כי לא יהיה כבר בין החיים - בין אם באמצעות עונש מוות או מוות טבעי - שב לבית החולים הצבאי בקהיר שבו הוא שוהה כבר כמה שנים. א-סיסי הותיר למתנגדי הצבא ותומכי הדמוקרטיה מעט מאוד מקום לביטוי. אחד הבולטים שבהם, מוחמד אנואר סאדאת - בנו של - הודח השבוע מחותמת הגומי שהיא הפרלמנט בשל טיעונים שונים ומשונים.
הפעם, משפחות ההרוגים מכיכר תחריר אפילו לא הורשו להיכנס לדיון בעניינו של מובארק. תומכיו לעומת זאת, הריעו מספסלי האולם בקהיר למשמע החלטת השופט. "צריך להוקיר אותו על 30 שנה של ביטחון", אמר אחד מתומכיו מחוץ לבית המשפט. מובארק אמנם כבר לא ישוב לזירה הפוליטית, וככל הנראה יסיים את חייו בבית החולים, אך בנוגע לבניו המצב שונה לחלוטין.
עלא וג'מאל מובארק היו שנואים על חלקים נרחבים בציבור בשנים האחרונות של שלטון אביהם, שככל הנראה הכשיר אותם לרשת אותו ביום מן הימים. הם הועמדו לדין יחד עמו על פרשות שחיתות, והורשעו במעילת כספי ציבור ב"פרשת הארמונות". בתום שלוש שנות מאסר - שאותן ריצה גם מובארק האב במהלך שנות משפטו - הם יצאו לחופשי ב-2015, ובהדרגה החלו להופיע בציבור.
תמונותיהם עם אזרחים מהשורה החלו לצוץ בכל מקום. האחים הצטלמו בחודשים האחרונים עם סועדים במסעדות עממיות, ללא שומרי ראש, וצפו במשחק כדורגל של הנבחרת הלאומית נגד תוניסיה במסגרת אליפות אפריקה. "מהפכני ינואר בבתי הכלא בזמן שבניו של מובארק צופים במשחק כדורגל", נכתב על ידי גולש זועם בטוויטר. הם מנסים להשתלב בהמון, שממנו היו מנותקים בזמן שבזזו את הארמון בתקופת שלטון אביהם. הירידה אל העם לא בהכרח תחזיר אותם למוקדי הכוח - ועל זה הם עוד לא מעזים לדבר - אך לפחות נמנע ממשפחת מובארק גורל דומה לזה של משפחת מועמר קדאפי וסדאם חוסיין.
א-סיסי ריכך עבורם את הקאמבק. רדיפת "האחים המוסלמים" לוותה בהתקוממות של ארגונים אסלאמיים קיצוניים בחצי האי סיני, שניצלו את הכאוס וזרעו הרס בערש התיירות המצרית. הנשיא קשר בין התנועה הוותיקה, שהוקמה עוד בשנות ה-20, לבין שלוחת "המדינה האסלאמית" שהתבססה לה במשולש הגבולות עם רצועת עזה וישראל. מתקפותיה לא גרמו רק לכוחות הביטחון להתבוסס בדמם, אלא הרעידו ערים מרכזיות ברחבי מצרים, כולל את הבירה קהיר, והמיטו אסון על כלכלתה. ענף התיירות, לב לבה של מצרים, טרם התאושש מהפלת המטוס הרוסי בשארם א-שייח לפני שנה וחצי.
לכן, הבחירה שמותיר א-סיסי לאזרחיו היא לכאורה קלה. חיים תחת שלטון הלכה אסלאמי קיצוני, בדומה לאלו שהקים דאעש במעוזיו בלוב השכנה, בעיראק ובסוריה, או תחת שלטון חילוני ו"פטריוטי". אמנם מי שיבקר את המשטר עלול למצוא את עצמו מאחורי הסורגים, אך מה זה לעומת עריפת ראשים בעוון חטא חמור של עישון סיגריה. עם מנגינה כזאת המושמעת תדיר בשופרי השלטון, הזיכרון הרע ממובארק מתעמם אל מול הניסיון עם "המזוקנים" של מורסי.
