ביום חמישי (היום) בשעות הבוקר המוקדמות, כשהעיר באר שבע עוד רדומה ורק קרני שמש ראשונות החלו להפציע, הגיעו הסוחרים ובעלי הדוכנים של השוק הבדואי לפרוק את מרכולתם, כמדי שבוע בשנים האחרונות. ממתקים, בגדים, כלי בית וצעצועים נפרסו בקפידה והמתינו לבאים ולשבים.
עם הגעתם של ראשוני המבקרים, החלו הסוחרים לדקלם את המשפט הקבוע במגאפונים הצווחניים, שמלווים את שגרת יומם בשוק. אך לא היה דבר שגרתי באותו יום. את הסיסמאות הקבועות ליוו המון כעס, תסכול וכאב על החלטת העירייה לסגור את השוק לאלתר, לאחר 112 שנות פעילות.
אי אפשר לדבר על באר שבע מבלי להזכיר את השוק הבדואי, שמתקיים כבר למעלה ממאה שנה בבירת הנגב. שוק שמספר את סיפורה של העיר והישובים שסביב לה, כשההיסטוריה של באר שבע שזורה באופן בלתי נפרד מזו של השוק. יש הגורסים כי העיר בכלל הוקמה על מנת לתת מענה לבאי השוק, שהיווה אבן שואבת לכלכלה ולמסחר המקומיים.
כך, למעשה, מגיעה לסיומה פיסת היסטוריה ייחודית, מודל מופתי של דו-קיום בין בדואים ליהודים, ערבים וישראלים. לדעת רבים, אחת הסיבות לסגירת השוק, נובעת בדיוק מהנקודה הזו. "מסלקים אותנו בגלל שהשוק נקרא בדואי וזה לא מתאים לעירייה", אומרים הסוחרים הבדואים, שרובם ממשיכים את מורשת אבותיהם ומגיעים מדי שבוע להציע את מרכולתם. כמה מהם טוענים כי ראש העיר, רוביק דנילוביץ', עושה זאת כדי להדיר את הבדואים מבירת הנגב. "אבל אנחנו לא ניתן לזה לקרות", אומר אחד הסוחרים בשוק בשבוע האחרון לפעילותו. "ברגע שהשוק ייסגר אף אחד לא ילך למקומות שיפתחו במקום. הבדואים ילכו לקנות ברהט, גם היהודים הישראלים והאוכלוסייה החלשה ילכו לשם, אפילו נקנה מהשטחים. רוצים לסכסך בין יהודים לערבים בבאר שבע אבל לא יצליחו. השוק הוא סמל לדו קיום של שנים ארוכות בין הבדואים ליהודים".
גם הקונים היהודים שהגיעו אל השוק השבוע ביקרו את ההחלטה על סגירתו. "זה פוגע בפרנסתם של עשרות משפחות", אומרת דליה, תושבת באר שבע שמבקרת בשוק באופן קבוע. "זה לא בסדר, אני לא מבינה מה הצורך שבסגירה. באים לפה אנשים מכל הדרום, מי שיפסיד זה הלקוחות כי פה מוכרים דברים בחצי מחיר מאשר בחניות האחרות בעיר".
"במקום לנסות לשקם - הם סוגרים", אומרת תושבת העיר שהגיעה לחלוק כבוד אחרון לשוק. "כנראה שלמישהו לא נוח שיש מקום שבו אפשר לקנות מוצרים בזול, האוכלוסיות החלשות הן אלו שיפגעו מהסגירה".
"השוק הבדואי למעשה קדם לעיר והוא בעצם ייסד אותה", מסביר פרופסור גדעון קרסל, שכתב יחד עם יוסף בן דוד את המאמר 'השוק הבדואי אבן הפינה לייסודה של באר שבע'. קרסל חקר את השוק ופעילותו במשך עשרות שנים. "במחצית המאה ה-19 השוק הבדואי היה בלוד, ובעלי העדרים היו מגיעים מדרום ומירדן וחוצים את הערבה, ממשיכים עם הסחורות והעדרים, ואז חוצים את סיני לשוק הגדול במצרים. בעלי העדרים היו מגיעים ללוד למכור צאן לסוחרי בשר, וכל מה שלא הצליחו למכור בלוד המשיך איתם למצרים".
כשהעות'מאניים נכחו לדעת שבעלי העדרים עוברים את כל הדרום בשדות ובמטעים כדי להגיע עד לוד, הם הדפו את מעבר העדרים לנגב ואזור באר שבע, שעדיין לא קמה. "כשהם הבינו שיוכלו למסות את הסחורות שעוברות בשוק, העבירו נקודת פיקוח על השוק למקומם של שבע הבארות, שעל שמן נקראה באר שבע, ובנו לראשונה מבנה קבע של משטרה ומסגד על מנת לפקח על המיסוי, ואלו היו המבנים הראשונים שהוקמו בסמוך לשוק. אם לא היה השוק, זה לא היה מעניין את העות'מאניים", קובע קרסל. "בגלל השוק והמסחר בצאן שהתרחש באזור הבארות, החלו לבנות את הבתים הראשונים בעיר, שלימים הפכה לבאר שבע".
אחרי מלחמת ששת הימים, השוק היה מקום מפגש של סוחרים שהגיעו מדרום הר חברון ומעזה, ומיקד אליו עשרות אלפי קונים ומוכרים, יהודים וערבים. הסוחרים היו מגיעים בימי ראשון מהגדה ומהרצועה לתל-אביב כדי לקנות סחורות. משם היו עוברים ללוד בימי שלישי, לרמלה ביום רביעי ולבאר שבע ביום חמישי.
הסוחרים היו ישנים ברכב שלהם, ועיריית באר-שבע הקימה עבורם מוקד של מים ובתי שימוש. ביום שישי היו חוזרים לאזור עזה. בזמנו היה חופש מוחלט של אנשי עסקים לסחור בישראל וזה נמשך עד שנות ה-80. עם תחילת האינתיפאדה הראשונה, החלו להתגבר הבדלי המעמדות בקרב המגזר הערבי, בין הסוחרים מעזה שעבדו בישראל לבין אלו שעבדו והתפרנסו בעבודות בתוך הרצועה. בהדרגה, נותק הקשר עם הסוחרים בעזה, ובמהלך שנות ה-90, עם כניסה של כסף איראני לרצועה שהביא להסלמת העימות בין פת"ח לחמאס, התפתחו עימותים חריפים בין הכלכלה המסורתית ברצועה לבין הכלכלה המעורבת בישראל. העימותים אף הגיעו לפגיעה בגוף של אלו שהעזו להגיע אל השוק הבדואי. כתוצאה מכן דולל מספר הסוחרים והמבקרים שהגיעו אל השוק. בנוסף, ערך הנדל"ן של השוק עורר גורמים אינטרסנטיים לסגור או להזיז את השוק כדי להשתלט על השטח.
ישראל רביב, מנכ"ל חברת שוק רמלה-לוד, סיפר כי הם יאבקו בדרכים משפטיות עד הרגע האחרון בניסיון להמשיך ולקיים את השוק. "זכינו במכרז לפני 18 חודשים עם אופציה ל-18 חודשים נוספים, ובהחלטה דרקונית הודיעו לנו שלא מאריכים את החוזה. לסגור את השוק משמעו פגיעה קשה בתיירות של העיר, מדובר בגזר דין מוות ופשיטת רגל לסוחרים ובני משפחותיהם. השוק הוא סמל לדו קיום ולתיירות, לפני ההודעה על הסגירה הוא היה מלא באנשים וכבר עכשיו נוצר נזק גדול".
"אני משלם על הקרקע בלבד 100 אלף שקל בכל חודש", אומר טל שחר, זכיין השוק הבדואי, נכה בשתי ידיו. "מעולם לא השתמשתי בנכות שלי. ניסיתי להיפגש עם ראש העיר מספר פעמים כי אני חושב שיש לי דרכים להגיע לפתרון כדי שלא יסגרו את השוק, אבל זרקו אותי מהלשכה כמו כלב. אני מגשר במקצועי, אני יודע איך לנהל מלחמות. אבל ראש העיר לא מכבד אותנו".
"הסגירה של השוק תגרום נזק לאלפי אנשים ומאות משפחות", ממשיך שחר. "כל זה רק לטובת השוק העירוני, כדי לצמצם את התחרות מולו. השוק העירוני לא רוצה אותנו כי אנחנו יותר זולים ומושכים יותר לקוחות אלינו. אנחנו אנשי עסקים אבל אנחנו עובדים לטובת אנשי העיר. אם ראש העיר צריך את הקרקע אז אין בעיה - רק תמצאו לנו מקום חדש. אנשים רוצים להתפרנס, להרוויח אוכל הביתה. אני הגשתי בקשת צו מניעה כי אנחנו עומדים בתנאי ההסכם ואנחנו דורשים להמשיך לפיו".
אך ישנם גם קולות אחרים שמושמעים במאבק על השוק. ישנם סוחרים רבים שתומכים בסגירה של המתחם, וחלקם אף שלחו מכתב תמיכה לעירייה בעקבות ההחלטה. "כבר לא מדובר בשוק אותנטי, הוא לא אטרקטיבי כבר שנים ולא מושך אנשים", נכתב. "הוא כבר לא שוק בדואי", אומר גורם המעורב בהחלטה. "לא תמצא בו סחורה של בדואים, אפילו הסוחרים רובם לא מפה. אף אחד לא הולך לשווק את השטחים לבנייה, המקום מיועד לתיירות, המהלך הזה נועד לחזק את השוק העירוני הסמוך בכדי להפוך אותו לשוק אטרקטיבי וכל הטענות שהעירייה נגד בדואים הן משוללות כל יסוד, להפך חלק מהסוחרים הבדואים בשוק העירוני תומכים בהחלטה על הסגירה".
"השוק מתקיים במתכונת הנוכחית כבר עשרות שנים", אומר ד"ר זאב זיוןן, מרצה במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון. "הבסיס הכלכלי והתיירותי של העיר היה השוק. אמנם הסחורה השתנתה עם השנים, כשהגבולות נסגרו והסוחרים מעזה וחברון ורפיח הפסיקו להגיע, מבעלי חיים לשוק בגדים ומוצרים זולים, אך העשירון החלש בבאר שבע נזקק לשוק. האוכלוסייה החלשה, שלא באה לשוק לקנות תכשיט אלא לחפש דברים בזול, נפגעת מהמהלך".
יום חמישי, השוק הומה אדם והסוחרים ממשיכים לצעוק ולתזז במרץ. בעוד מספר שעות הם יאלצו להחזיר למשאיות את המוצרים שלא נמכרו, לקפל את הבסטות ולהיפרד מהמקום שהיה להם למקור פרנסה, עבודה, ועבור חלקם בית, בשנים האחרונות. חלקם מסרבים לאבד תקווה. "השוק הזה ימשיך גם אם יסגרו אותו", אומר אחד הסוחרים בשעות האחרונות של השוק. "אנשים יבואו ויפתחו באסטות ככה, בלי לשאול אף אחד. הרי האנשים באים לפה, ולא הולכים לקניונים של הטייקונים שיפתחו במקום על השטחים האלו".
"אני מניח שהסוחרים בחניות הממוסדות לא רוצים את השוק", מסכם ד"ר זיוון. "אבל כדאי לזכור שיש פה כבר מוסד קיים. נניח שמצבו הדרדר והוא כבר לא כמו פעם. אז אולי צריך לחזק, ולשנות ולהשקיע בו, אפשר לחזק את הקיים. אבל כשאתה הורס, הרבה יותר קשה להקים מחדש".
תגובת עיריית באר שבע:
השוק הבדואי יפסיק פעילות, לאחר שמסתיים החוזה עם המפעיל הנוכחי, זאת בין היתר כי חדל להיות אותנטי או ייחודי. לא מדובר על שוק בדואי אלא על שוק מוצרים כמו בערים אחרות בארץ. כמובן שאין שום פגיעה בבדואים, וזו וודאי איננה כוונתנו במהלך זה. ראיה לכך, תמיכתם של סוחרים מהמגזר הבדואי, מהשוק העירוני, המברכים על המהלך (בימים האחרונים הועבר מטעמם מכתב תמיכה במהלך), המחזק את הסוחרים המקומיים ולא סוחרים מערים אחרות. יובהר שוב כי בניגוד לאמור, העירייה בוחנת חלופות לשטח, בתחומי התיירות כציר משלים לפארק נחל באר-שבע.