טראמפ הפירומן נהנה לשחק באש - ומחזק את הקיצונים באיראן

(בווידאו: היועץ לביטחון לאומי מייקל פלין על איראן: "מערערת את היציבות במזרח התיכון")

בעוד כשלושה חודשים יתקיימו הבחירות לנשיאות איראן, שבהן יחפש הנשיא המתון חסן רוחאני קדנציה נוספת. עוד טרם ברור את מי יעמיד מולו המחנה השמרני: שמות בולטים הודיעו שלא ירוצו או שנרמז להם שעדיף להם להימנע מכך, ובהם מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה גנרל קאסם סולימאני והנשיא לשעבר מחמוד אחמדינג'אד. הבחירות יהיו למעשה סוג של משאל עם על מידת שביעת הרצון מהסכם הגרעין עם המערב.

שיקום היחסים עם המערב היה חלק מהבטחותיו של רוחאני, שהחליף ביוני 2013 את אחמדינג'אד לאחר כהונתו בת שמונה השנים הרצופות המותרות לפי חוקי הרפובליקה האסלאמית. האחרון קידם בשאפתנות את תכנית הגרעין של ארצו, והוליך אותה לבידוד בינלאומי שחנק את כלכלתה. מחליפו, שהבטיח לקדם רפורמות חברתיות וכלכליות לטובת האזרח הפשוט, נקט עמדה הפוכה. הוא חדל מקריאות לחיסולה של מדינת ישראל וניסה להתקרב למערב כדי לבטל את הסנקציות המשתקות.

עוד בוואלה! NEWS:
בצל הסנקציות שהטילה ארה"ב: איראן עורכת תרגיל לשיגור טילים
טראמפ: איראן תחת אזהרה רשמית, כל האופציות עדיין על השולחן
ארצות הברית הטילה סנקציות על איראן: "נמשיך להגיב בהתאם"

המשטר האיראני הגאה בצנטריפוגות המסתובבות במהירות ומפיקות אורניום מועשר התקשה לוותר מכבודו, אך הידיעה שאזרחים מתוסכלים ומרוקני כיסים מסוכנים יותר מאויבים חיצוניים אילצה את המנהיג העליון עלי חמינאי לאפשר לרוחאני לפתוח במגעים. הוא ושר החוץ שלו מוחמד ג'וואד זריף נדרשו לשמר את מעמדה של הרפובליקה האסלאמית, וקו אדום אמורפי זה הותיר בידיהם מרחב תמרון לא קטן.

לאורך המשא ומתן המתיש, שהחל בהסתודדויות בעומאן הנטרלית, המשיך בזנ'בה והסתיים במלונות מפוארים בלוזאן ובווינה, נותר חמינאי ספקן לגבי הצלחת השיחות. הוא המשיך לשחרר הצהרות תקיפות ועוינות כלפי המערב, בעיקר נגד ארצות הברית ובריטניה, בעוד הנציגים האיראנים מתווכחים על כמות האורניום שתישאר ברשות טהראן ועמלים לשכנע את עמיתיהם כי אין בכוונתם לפתח נשק גרעיני. מבחינתו, זה היה מצב של ווין-ווין - אם ייכשל רוחאני, ייפגע מעמדו וצדקת דרכו של הממסד השמרני והחשדן תקבל חיזוק משמעותי. אם יצליח, הכלכלה המקומית עשויה לזכות בחמצן ההכרחי לשרידותה.

השמרנים נותרו חשדנים גם אחרי החתימה על ההסכם בווינה, ביולי 2015. הם ראו בו כוויתור גדול מדי, כפגיעה בריבונות איראן בשל הפיקוח הקפדני על מתקני הגרעין וההגבלות שהוטלו עליהם, חלקן למשך 15 שנה. אז הם החליטו להתגרות במערב היכן שהם יכולים - ניסויים בטילים בליסטיים, שלפי הסכם וינה והחלטת מועצת הביטחון שאשררה אותו אסורים רק אם הם יכולים לשאת ראשי קרב גרעיניים. משמרות המהפכה גם התגרו בכלי שיט אמריקניים במפרץ הפרסי וניצלו טעות בניווט של מלחים אמריקנים כדי לשבות אותם ולשדר זאת ללא הפסקה בטלוויזיות המקומיות.

עבור הרפובליקנים בארצות הברית, שפעלו לסיכול ההסכם בכל מאודם, היו אלו סימנים לכך שהגישה של ברק אובמה פייסנית מדי. בעוד וושינגטון ובירות אירופיות הסירו מטהראן את הסנקציות הקשורות לתכנית הגרעין שלה, היא לא פסקה מתמיכה בכוחות השיעיים במזרח התיכון – בסוריה, בעיראק, בלבנון ובתימן – ומערעור היציבות באזור. מנגד, בכירי הממשל הקודם חיזקו את עמדתם בכך שהוכיחו כי ההסכם מיושם. איראן צמצמה משמעותית את תכניתה הגרעינית, כך גם קבע דוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

דונלד טראמפ לא השתכנע. הוא כינה את העסקה עם איראן "ההסכם הגרוע ביותר שנחתם אי-פעם" והבטיח במהלך הקמפיין לקרוע אותו אם ייבחר. בהמשך הוא התרכך, אולם המשיך להציג קו תקיף נגד טהראן שהתבטא גם במינויים של מתנגדי הסכם בולטים לתפקידים בכירים בממשל. אחד מהם הוא מייקל פלין, הגנרל הנצי שמונה ליועץ לביטחון לאומי. ביום רביעי הוא נשלח להגיב לניסוי בטיל בליסטי שביצעה איראן ביום ראשון, ייתכן שכדי לבדוק את תגובתה של וושינגטון וייתכן שכחלק מפעילותה השגרתית של טהראן לשפר ולשדרג את יכולותיה הצבאיות. כך או כך, פלין הזועם הצהיר כי איראן נמצאת תחת אזהרה רשמית, מונח מעורפל, אך כזה המפגין את עוינות הממשל.

הצהרת פלין הובילה כמעט באופן אוטומטי לתגובה לוחמנית של בכירים באיראן. הם לא הכחישו כי שיגרו את הטיל לטווח בינוני - אם כי טוענים שהניסוי צלח, בניגוד לקביעת ארצות הברית - אך הדגישו כי אין זאת הפרה של הסכם הגרעין. את טראמפ זה לא ריצה והוא חזר אתמול על אזהרתו של פלין ואף חידד אותה כשהכריז כי כל "האופציות עדיין על השולחן". טראמפ זועם על כך שאיראן אינה אסירת תודה על הסכם הגרעין. בעיניו, היא הייתה על סף קריסה עד "הפרס" שהעניק לה אובמה. ייתכן שהביטוי שבו בחר טראמפ היה בעצמו קריצה לאובמה, שכן הוא נהג לנופף בו גם במהלך המשא ומתן, על אף שהיה קשה להאמין לו לנוכח הקו האדום שלא מומש בסוריה.

טראמפ, שהאשים את איראן כי היא משחקת באש, הוא פירומן לא קטן בעצמו. צווי המהגרים, שכוללים גם מגבלות על איראן, העיצומים החדשים והתמיכה המוצהרת במדינות המפרץ הסוניות מזכירים את התקופה שקדמה להסכמים בין המערב לטהראן. היא מאופיינת באיומים ובניסויים מתגרים, אך הסכם הגרעין לא צפוי להתבטל. הוא מעוגן במועצת הביטחון ומצדדים בו רוסיה וסין, שאינן רואות סתירה בינו לבין פיתוח הטילים הבליסטיים.

גם עימות ישיר אינו סביר, במיוחד כשאיראן לא מנסה לפתח פצצה בשלב זה. אולי חלק מלוחשי אוזנו של טראמפ, בהם פלין והיועץ המיוחד סטיב באנון, ששים אלי קרב, אך שר ההגנה שלו ג'יימס מאטיס נראה עד כה כגורם המרסן של הנשיא המצייץ.

זה לא המצב שלו ייחלו אובמה ורוחאני. על אף יישום הסכם הגרעין והסרה של חלק מהסנקציות הכואבות, אנשי עסקים וחברות רבות בעולם נותרו זהירים בכל הנוגע לקשרים עם עסקיים עם טהראן והיא אינה נהנית מפריחה כלכלית. עיצומים שאינם קשורים לתכנית הגרעין עדיין נותרו במקומם, והסכם הגרעין לא הניב שיתוף פעולה רחב יותר בין המערב לאיראן סביב נושאים אזוריים כמו המלחמה בסוריה.

עם נשיא אמריקני עוין פחות, לרוחאני היה יותר מה להציע, אבל ההתפתחויות האחרונות מחזקות את השמרנים שיגידו בריש גלי - ויתרנו על המון, וקיבלנו את טראמפ. גם ללא מועמד מוסכם, ימים אלו מחזקים את הקיצוניים באיראן, שהצליחו להחליש משמעותית את הרפורמיסטים מאז אותה מחאה ירוקה אי-אז ב-2009. עתה המתונים והעומד בראשם רק יכולים לייחל שטראמפ לא ימשיך לזרוק תחמושת ליריביהם המנופפים בטילים.