האויב הגדול ביותר של מערכת אכיפת החוק הוא לא השחיתות, כך מסתבר. לא טובות הנאה, לא מתנות לנבחרי ציבור או עסקאות מפוקפקות של סיקור חיובי תמורת ניסיונות חקיקה. כל אלה מטרידים פחות מהאויב הגדול, לפי נאומו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בכנס לשכת עורכי הדין ביום שישי האחרון, ההדלפות.
"אבקש להרחיב מעט על נושא אחד שבעניינו הנחתי על גיבושה של הנחייה חדשה, ואשר כבר הזכרתי אותו בקצרה, בעניין ההדלפות", הפתיע מנדלבליט את הקהל, ופירט כי מטרתה של ההנחיה שמתגבשת היא הרחבת מדיניות האכיפה כלפי אלה המוסרים מידע שאסור בגילוי. "אין לי טענה לתקשורת, שעושה את מלאכתה. הכוונה היא למי שנהנה מאמון, ומועל באמון זה", ציין וכיוון בדבריו למדליפים, שהרי התקשורת חוסה גם כך תחת הגנות עיתונאיות. "ישנם מקרים שבהם לא ניתן להשלים עם הנזקים הטמונים בתופעה. על כן, ואף שמדיניות האכיפה בעניין זה צריכה להמשיך להיות זהירה ומצמצמת, מצאתי שיש מקום להרחיבה במידת מה".
עוד בוואלה! NEWS:
נתניהו: "אותי חוקרים? זו בדיחה. מותר לקבל מתנות מחברים"
ברקע חקירותיו: ראש הממשלה תועד עוזב את ביתו של פרקליטו
דיווח: השר לשעבר יעלון העיד בפרשת הצוללות; נתניהו לא חשוד
אם כן, בתקופה שבה נחקר ראש ממשלה בחשד לעבירות חמורות, מה שמטריד את ראש מערכת אכיפת החוק הוא ההדלפות. בפאנל שנערך למחרת על תפקידה של התקשורת, נשאל פרקליט המדינה שי ניצן שישב בקהל לגבי אותה הנחיה וסיפר כי לא מדובר בהנחיה חדשה, אלא היא נמצאת בעבודה כבר כמה חודשים.
אם כך מה גרם ליועץ המשפטי לממשלה להזכיר אותה דווקא עכשיו, בנאומו בכנס? קשה להאמין שאין לכך קשר לתמלילי הקלטת שיחתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, שחלקים מהם פורסמו בשבועות האחרונים מדי ערב בחדשות 2. מוח קונספירטיבי יאמר שאולי מטרתו של מנדלבליט הייתה זריעת פחד בקרב המדליפים, או המדליפים הפוטנציאליים, כדי לגרום להם לחשוב פעמיים בתקופה בה מתנהלת חקירה רגישה נגד ראש ממשלה מכהן וחבריו המיליונרים הנדיבים, במעורבות דמויות משמעותיות אחרות כמו ראש המוסד.
חשיפת התמלילים שינתה את המנגינה שנשמעת מכיוון משרד המשפטים. בטרם נחשף שמו של מו"ל ידיעות אחרונות, הסבירו בשישי בערב שלושה פרשנים בשלושה ערוצים מקבילים כי מדובר בתיק בעייתי מבחינה ציבורית, אולם מידת הפליליות שבו נמוכה. לאחר שהתפוצצה הפרשה, כשהציבור נחשף לעומק הדיל הנרקם בין נתניהו למוזס, הטון נאלץ להשתנות. מילותיו של מנדלבליט מצטרפות לדברים שאמר שבוע קודם לכן, כי פרסום התמלילים הוא שיבוש חקירה. המסר הועבר, מאז לא שודרו עוד התמלילים.
בעידן שבו ראש הממשלה תוקף את התקשורת באופן חריף ומכוון את התקפותיו לעיתונאים מסוימים, תקופה בה עיתונאים מוכים בהפגנת התמיכה לאלאור אזריה ומאוימים ברשתות החברתיות, חבל שגם היועץ המשפטי לממשלה משתף פעולה עם הקו, במקום להגן על העיתונות החופשית. מצד שני, בדיקה מהירה בביוגרפיה של מנדלבליט מעלה כי לאחר מלחמת לבנון השנייה, הורה כפרקליט צבאי ראשי לזמן לחקירה עשרות קצינים, חלקם בכירים, בחשד כי הדליפו בזמן הלחימה.
מתנגדיו טענו שהוא נכנע בעניין זה לדרישת הרמטכ"ל דאז דן חלוץ, בתקופה שבה ידיו היו מלאות עבודה. מנדלבליט אולי לא מבין שתקשורת חופשית היא נשמת אפה של דמוקרטיה ושרבות מהחקירות כלל לא היו באות לעולם ללא תחקירים עיתונאיים. רובם, מקורם בהדלפות. מצער שכמו לאחר מלחמת לבנון השנייה, גם עכשיו זה מה שמעניין את היועץ המשפטי לממשלה לא הפשע, לא השחיתות. המלחמה בהדלפות.