בליל 1 ביולי 1973, קצת אחרי חצות, ג'ו (יוסף) אלון, קצין בדרגת אלוף-משנה בחיל האוויר הישראלי ואחד ממייסדי החיל, שכיהן כעוזר נספח צה"ל בוושינגטון, שב עם אשתו דבורה ממסיבת פרידה מדיפלומטית ישראלית. בעת שעמד בפתח ביתו בעיירה צ'ווי צ'ייס שבמרילנד, ארצות הברית, הוא נורה למוות.
עדי ראייה סיפרו כי ראו מכונית בהירה נמלטת מהרחוב. הרוצחים נבלעו בחשיכה, וכך גם חקירת הרצח במשך שנים רבות המקרה נותר באפילה והפך לזיכרון נשכח, אבל אלמנתו של אל"מ אלון ושלוש בנותיו התעקשו כי חקירת הרצח תתחדש, ונראה כי העיקשות השתלמה. השבוע פורסם ב"ניו יורק טיימס" כי לפני כחודש פתח מחדש ה-FBI את החקירה.
עוד בוואלה! NEWS:
דיווח: רשת ריגול שפעלה למען ישראל נחשפה באלג'יריה
לבד במרתף ובלי מקלחת: פרטים חדשים על סגנו של אייכמן שמת בדמשק
כדי להילחם בקיצוניות: מרוקו אוסרת על מכירה וייצור של בורקה
במשך ארבעת העשורים שחלפו פורסמו מדי פעם בתקשורת כיווני חקירה שונים אודות זהות הרוצחים והמניעים לרצח. לפני שש שנים שב המקרה לתודעה הציבורית, בעקבות הסרט הדוקומנטרי "מי רצח את אבא?", שביימה ליאורה עמיר-ברמץ, ושודר בתכנית "מבט שני" בערוץ הראשון.
הבמאית התלוותה אז לשלוש בנותיו של אלון, דליה, רחל ויעל, בניסיונן לגלות מי רצח את אביהן ומדוע על הרצח הוטל מסך של סודיות. בסרט עלו בין היתר שאלות כמו מדוע ישראל לא שיתפה פעולה בחקירת הרצח? מדוע ה-FBI השמיד את הראיות בתיק הרצח? האם אלון ידע יותר מדי?
תיאוריות קונספירציה רבות נשמעו בדבר הירצחו של אלון. על פי אחת מהן, לאלון התגלה כי נשיא מצרים אנואר סאדאת, שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג'ר ושר הביטחון הישראלי ומשה דיין, רקמו תכנית בלתי נתפשת: בין ישראל ומצרים תפרוץ מלחמה, שבה תאפשר ישראל למצרים לנצח באופן חלקי שיעלה במספר קורבנות נמוך. תוצאות המלחמה יאפשרו לשתי המדינות להגיע להסדר מדיני ואף להתחיל בתהליך שלום. על פי אותה תיאוריה, משהתגלה כי אלון יודע על המזימה, הוחלט לחסל אותו.
זעם האל: האם מלחמת צללים רצופת נקמות הובילה לרצח?
אך במקביל לתיאוריות, כיוון החקירה המקובל יותר התבסס על רקע אירועי התקופה מלחמת ההתשה בין המודיעין הישראלי וארגון ספטמבר השחור. בחודש ספטמבר 1972 נרצחו 11 ספורטאים ישראלים באולימפיאדת מינכן. בעקבות כך הורתה ראשת הממשלה גולדה מאיר, לראש המוסד צבי זמיר לפגוע בתשתית ארגון הטרור ספטמבר השחור, שביצע את הטבח.
המבצע כונה לימים "זעם האל" והוביל אותו מייק הררי. זמן קצר לאחר שהמבצע יצא לדרך נורה למוות ברומא ואאל עאדל זועייתר, אחד מראשי ארגון הטרור. לזועייתר יוחס ניסיון לפוצץ מטוס "אל על" שהיה בדרכו מרומא לתל אביב. באותו אירוע, מכשיר הקלטה ממולכד שניתן לשתי נוסעות אנגליות על ידי סוכן של אש"ף התפוצץ בתא המטען של המטוס, אולם הנזק היה קטן.
תוך כמה חודשים נורו למוות באורח מסתורי ברחבי אירופה בכירים נוספים בארגון. אלא שגם ישראל שילמה מחיר במלחמת הצללים. ב-26 בינואר 1973, יומיים אחרי שאיש הקשר של ספטמבר השחור לברית המועצות, חוסיין עבד אל-ח'יר, התפוצץ יחד עם המיטה עליה ישן במלון "אולימפיק" בניקוסיה, נורה למוות במדריד סוכן המוסד ברוך כהן. כהן, על פי הפרסומים, היה מגייס סוכנים מקרב אירגוני הטרור ובמפגש שקבע עם אחד הסוכנים, הוטמן לו מארב והוא נרצח.
עם זאת, גם לפני הטבח במינכן שהצית את מלחמת הצללים בין המוסד לספטמבר השחור, פגעו ארגוני הטרור בנציגים רשמיים של ישראל. כך למשל, ד"ר עמי שחור, נספח ישראל לענייני חקלאות בלונדון, נהרג כשמעטפת נפץ שנשלחה לשגרירות התפוצצה בידיו. באותם ימים גם נפצע קשה צדוק אופיר, עובד שגרירות ישראל בבריסל לאחר שנורה בבית קפה. גם שגרירויות ישראל בטורקיה ובפרגוואי עמדו בפני מתקפות, ובמקביל נשלחו חבילות ומעטפות נפץ לנציגויות שונות של ישראל בעולם.
אלון נרצח שלושה ימים בלבד אחרי שמוחמד בודייה נהרג בפיצוץ מכוניתו ברובע הלטיני בפריז. פצצת נפח מתוחכמת רמזה כי המוסד עמד מאחורי הפעולה. בודייה היה פעיל בארגון הטרור האלג'יראי FLN (חזית השחרור הלאומית), אשר סייע רבות לארגון ספטמבר השחור. הוא נחשב ל"מוח" של הארגון באירופה והיה אחראי על גיוס, הפעלה וחימוש של אירופים לארגון. בודייה היה אינטלקטואל ואיש תיאטרון, והצטייר כנהנתן ואהוב על נשים, כמו גם גיוסן לפעילות טרור, וכינויו היה "כחול הזקן".
אין ספק שחיסולו כאב מאוד לספטמבר השחור. איש העסקים היהודי אדוארד זיו, נורה בידי הטרוריסט הבינלאומי איליץ' רמירז סנצ'ז, הידוע בכינויו "קרלוס", כנקמה על מותו. קרלוס, רב-מחבלים שפעל ברחבי העולם בשנות ה-70 וה-80, הצליח לפרוץ לדירת היוקרה של זיו ירה כדור לתוך פיו ונמלט. זיו נפצע קשה אך למרבה הפלא התאושש מהפציעה.
תחנת שידור של אחד מארגוני הטרור שפעלה מקהיר טענה בשידוריה כי "שלושה ימים אחרי שהתנקש המודיעין הציוני בחייו של מוחמד בודייה, הוצא להורג הקולנל יוסף אלון. זוהי הפעולה הראשונה של הוצאה להורג המתבצעת נגד אחראים ציונים בארצות הברית". עם זאת, נוכח העובדה כי פציעתו הקשה של אדוארד זיו אירעה שישה חודשים לאחר מות בודייה, קשה להאמין כי היורים באלון הספיקו בשלושה ימים להרים מבצע חיסול מורכב כל כך.
הקשר בין הטייס המצטיין, הטרוריסט הבינלאומי והפנתרים השחורים
הירצחו של אלון, שנראה כקשור ישירות למלחמת הצללים עם ספטמבר השחור, התקבל כעליית מדרגה נוספת בהתכתשות בין הצדדים התפשטות המאבק, שנדמה כי נערך עד אז בעיקר באירופה ובביירות, לארצות הברית. על פי מרבית הפרסומים בימים שאחרי הרצח, לישראל היה ברור כי מדובר בפעולה של ארגון טרור פלסטיני. בעיתון "מעריב" קבעו כי "המחבלים פתחו חזית בארה"ב" וראו ברצח הסלמה בחזית שנראתה שולית עד אז.
אלא שלפני כמה שנים נחשף כי קודם לירי באלון, כבר ניסה ספטמבר השחור לבצע פיגוע במדינה, ולא סתם פיגוע ניסיון לפגוע בראש ממשלת ישראל גולדה מאיר. על פי פרסום משנת 2009, פעיל של ספטמבר השחור בשם חאליד אל-ג'אוורי, הציב שלוש מכוניות תופת במסלול הנסיעה של גולדה מאיר מנמל התעופה JFK לשדרה החמישית בניו-יורק. הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי יירטה שדרים שהועברו בין המפגע לדיפלומטיים עיראקיים, סיכלה את המזימה ועצרה את החשוד. מלבד הניסיון לרצוח את גולדה מאיר בחודשים שקדמו לרצח אלון, התגלו מכוניות תופת ליד משרדי "אל על" והסוכנות היהודית בניו יורק.
אלא שהפרסום האחרון על חקירת הרצח, של העיתונאי אדם גולדמן ב"ניו יורק טיימס", חושף כיוון חדש וזווית נוספת על הטרור הפלסטיני בארצות הברית בשנות ה-70. גולדמן, שכבר לפני עשור כתב על הפרשה, גילה כי פנה לאחר מכן לקרלוס, שמרצה היום מאסר עולם בצרפת בעקבות רצח שני אנשי ביטחון במדינה. קרלוס אמר לגולדמן כי יש בידיו מידע על רצח ג'ו אלון, אך דרש תמורתו כסף וגולדמן ויתר. ל-FBI נודע על ההתכתבות ונציג מטעם הארגון הגיע לכלא וחקר את קרלוס.
על פי גרסתו של רב-המחבלים, מבצעי הפיגוע היו אמריקנים, יוצאי מלחמת וייטנאם, שהתגוררו בפריז ותמכו במאבק הפלסטיני. אותם אמריקנים נהגו לבקר בחנות ספרים בבעלות אדם פלסטיני שקישר אותם לכמאל חייר ביק, פעיל סורי בספטמבר השחור. נוכח רצונם לתמוך במאבק הפלסטיני, ביקש מהם ביק להרוג את אלון. לאחר בדיקת פרטים בגרסתו של קרלוס, עלה כי חנות ספרים כזו אכן פעלה בפריז באותן שנים וכי בעלי נורה למוות בשנת 1977.
בכתבתו סיפר גולדמן כי נבדקו שלושה שמות של אמריקנים שנהגו לבקר בחנות. שניים מהם טענו כי אינם יודעים דבר על אלון, השלישי כבר אינו בין החיים. אך אחד מהם היה פעיל תנועת "הפנתרים השחורים", תנועה מהפכנית רדיקלית שקמה בארצות הברית בסוף שנות ה-60 ודרשה לשנות את הסדר החברתי ולהעביר את השלטון לשחורים, שחלק מפעיליה אף היו חמושים בנשק חם. הכיוון החדש שתיאר גולדמן מתחבר לפרסומים הראשונים לאחר הרצח: מלבד החשדות שהופנו לעבר ריכוזי ערבים בארצות הברית, צוין אז כי ארגוני המחבלים מצויים בקשר עמוק עם "הפנתרים השחורים".
על פי אותם פרסומים מהימים שלאחר הרצח, "המגעים עם 'הפנתרים' מתקיימים הן בארצות הברית והן באמצעות אלג'יריה, שבה ישובים עדיין כמה מפעילי 'הפנתרים'". על חיבור אפשרי של הטרור הפלסטיני עם ארגונים אנרכיסטים בארצות הברית, נכתב אז כי "'פתח' ו'החזית העממית' של ג'ורג' חבש מקיימים קשרים עם ארגוני שמאל קיצוני בארצות הברית, שבהם חברים גם יהודים שאיבתם לישראל היא קיצונית ביותר. ארגונים אלה מהווים גורם מתסיס, הנכון לכל פעילות אנטי-ישראלית". נטען אז כי ארגוני המחבלים גייסו בארצות הברית פעילי שמאל קיצוני כמתנדבים לפעולה נגד ישראל ולאחר טבח מינכן אף עלה חשש כי גורמי שמאל קיצוניים, הקשורים עם ארגוני טרור פלסטיניים, עלולים לבצע פיגועי ראווה.
שתי עדויות שנמסרו משכניו של אלון לחוקרים אחרי הרצח, העלו כי בימים שלפניו הבחינו במכונית שבה ישבו שלושה או ארבעה גברים "שחומי פנים". דון רוברטסון, דיפלומט מניו זילנד שגר בסמוך למשפחת אלון, סיפר לחוקרים כי "שימת לבו הוסבה אל המכונית בשל 'הטיפוסים השחומים שבתוכה"'. הוא סיפר כי "הנהג, שמרפקו היה שעון על אדן החלון, הציץ באשתי שעמדה אחרי, לבושה בחלוק לילה'". הוא אמר כי נוכחותם של אנשים כאלה "שלא מן הסביבה" בשעת לילה כזאת הייתה בלתי רגילה, אולם באותו זמן שיער כי שאנשי המכונית ביקשו לגנוב, ולכן לא שם לב אליהם.
"האלמנה פלטה זעקת כאב שנשמעה למרות רעם המנועים"
ג'ו אלון היה תמצית ההיסטוריה הציונית במאה ה-20; הוא נולד בשנת 1929 בעין חרוד, ובגיל שנתיים שב עם הוריו לאירופה. כילד נחלץ ממלתעות השואה לאחר שנשלח על ידי הוריו לאנגליה במסגרת הקינדר-טרנספורט (משלוחי הצלה של אלפי ילדים יהודים משטחי גרמניה הנאצית לבריטניה).
לאחר המלחמה שב לצ'כוסלובקיה וגילה כי הוריו נרצחו. סיים את לימודיו, התגייס לצבא צ'כוסלובקיה וסיים בו קורס טיס. ב-1949 עלה לישראל והיה מראשוני טייסי חיל האוויר, שבו התקדם במסלול הפיקוד, היה מפקד טייסות ומפקד בסיס. מעשרות פעולות אוויריות שב בשלום, אך דווקא כנציג דיפלומטי נהרג.
בצהרי ה-2 ביולי 1973 הגיע ארונו של אלון לישראל. "הדממה נקרעה ברעם של מנועים", נכתב בעיתון "מעריב". "מעל לבואינג 707 של הצבא האמריקני, שהטיס את ארונו של ג'ו אלון לישראל, על פי הוראתו של נשיא ארה"ב, חלפה רביעיית מיראז'ים במבנה מכונס. הצדעה אווירית אחרונה לג'ו אלון. הטייס המצטיין, המפקד הראשון של המיראז'ים בחיל האוויר, שנרצח שלשום בוושינגטון. האלמנה, דבורה אלון, פלטה זעקת כאב שנשמעה למרות רעם המנועים".