דווקא כשהעיראקים מתייצבים להילחם בארגון "המדינה האסלאמית", ועל רקע התפתחויות חיוביות - התחזקות בזירה הפנימית ותמיכה בינלאומית - החליט הפרלמנט העיראקי להעביר החלטה משונה שעניינה הוצאתם של משקאות אלכוהוליים מחוץ לחוק. כאילו נגמרו הצרות בעיראק ורק המשקאות החריפים נותרו לאיים על בריאות האזרח העיראקי ועל ביטחונו.
הדבר המשונה בהחלטה הזאת, שזכתה ברוב חברי הפרלמנט, הוא שהיא לא מגיעה כמענה לדרישת העם או כתוצאה מלחץ דתי. למעשה, אנשי הדת השיעים הדגישו כי הם לא ביקשו מאיש לקדם חקיקה שכזו, ואף הוסיפו פסק הלכה של חכם ההלכה השיעי, האייתוללה עלי סיסתאני, שקבע כי מה שטוענים חלק מחברי הפרלמנט הוא "שקר וכזב, רמייה וגניבת-דעת... שאלוהים יהיה בעזרם על הטענות השקריות הללו".
ברמה הציבורית, התגבש בעקבות החקיקה גל של זעם ומחאות נגד החלטת הפרלמנט, שלפי המפגינים עומדת בסתירה עם טבעו של המשטר הדמוקרטי שהגושים הפוליטיים בעיראק מתהדרים בו. בנוסף, ברור מאליו כי יש רבים שייפגעו ממש מהחקיקה; אלפי עיראקים עובדים בתחום האלכוהול, לרבות ייצור, שיווק, מסחר והפצה, וכעת הם יהפכו למחוסרי עבודה, יקשו עד מאוד על חיי משפחותיהם, ויצטרפו למעגל האבטלה הגדול גם כך. במילים אחרות, לחקיקה המוזרה, שאינה עונה ללחץ מצד העם או ללחץ מצד מנהיגי הדת, יש השלכות שליליות רבות, בטח ובטח אם בוחנים את ההשפעות החברתיות-כלכליות שלה אל מול התנאים הכלכליים הקשים בעיראק.
אם ננסה לנתח לאן ילכו אותם מובטלים חדשים, שבן לילה הפכו לחלק ממעגל העוני, לא יהיה זה מופרז להעריך שחלקם בוודאי ימצא מפלט בחיק קבוצת קיצוניות או ארגוני טרור. חלקם עשויים גם להצטרף לתעשיית הסמים, שכן אין לשכוח את פריחתו של הסחר בסמים ובכדורי הזיות, הנפוץ בהיקפים גדולים במרכז עיראק ובדרומה. באותה הנשימה, חשוב להדגיש את ההתאוששות הכלכלית של החבל הכורדי האוטונומי בצפון עיראק, שסירב ליישם את ההחלטה, ובאופן כללי אינו מתעניין בהכרעות הפרלמנט.
איזה ניצחון ואיזו דמוקרטיה?
החקיקה בנוגע לאלכוהול, אם כן, היא סימפטום שמספר סיפור גדול הרבה יותר, ומעיד על מחלה מסוכנת בהרבה. הפרלמנט העיראקי הפך למשל ולשנינה, ורבים במדינה מוטרדים מכך שבמקום שחברי הפרלמנט יעסקו ברפורמות אמיתיות ויתייצבו בפני השחיתות המכרסמת בכל חלקה טובה במוסדותיה, הם אוסרים בחוק משקאות אלכוהוליים ורואים בכך "ניצחון לדמוקרטיה".
זאת ועוד, התקשורת, החברה העיראקית והרשתות החברתיות עסקו בהחלטה ותשומת הלב עברה מן המערכה במוסול למערכה למניעת משקאות חריפים. במקום להשקיע מאמצים בתמיכה במלחמה בטרור, התחלנו להתווכח על התרת ואיסור האלכוהול וגייסנו את כל כוח המחשבה שלנו כדי לצלול אל תוך פסוקי הכתובים, הפרשנויות, העמדות והפסיקות של אנשי הדת. החברה העיראקית נחלקת כעת לתומכים ולמתנגדים המתדיינים על נושא שאינו מצריך כל דיון והנוגע בכלל להתנהגות במרחב האישי.
המערכה למניעת האלכוהול היא חסרת טעם וערך: מוסלמי מאמין לא יתקרב לאלכוהול גם אם יהיה מונח לידו ואילו המכור לא יימנע מלצרוך אותו, ואם לא ימצא בחנויות, אזי הוא יצא לחפש אותו במקומות אחרים. כפי שאמר עיראקי אחד בציניות: "בימי סדאם היינו מתפללים בבית ושותים ברחוב; היום, עברנו לשתות בבית ולהתפלל ברחוב." אולם כך או כך, אי אפשר להתעלם מכך שהאיסור על האלכוהול מעיד בעיקר על הניתוק של מקבלי ההחלטות ממה שחשוב באמת, בטח בעת הזאת, עבור עיראק ועבור העם העיראקי.
עלאא אל-ח'טיב? הוא פובליציסט עיראקי. המאמר המלא התפרסם ביומון הערבי "אל?קודס אל?ערבי" ותורגם לעברית במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: עידן בריר