פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השאלות שנותרו פתוחות כשהרשעתם את בעלי ברצח תאיר ראדה

      "רומן התחנן שתמצאו את המכנסיים מיום הרצח. תאיר לא קיללה ולא עישנה, המניע לרצח לא קיים. איך הוא ידע על 'ילדה באסלה'? כל קצרין ידעה". בטור מיוחד לוואלה! NEWS מעלה אשתו של רומן זדורוב שאלות כלפי התובעת, ומבקשת: "לכי בדרך האמת, שם תחכה לך תהילת עולם"

      בדמיוני, משתלבים להם חגי תשרי עם מועד ציון העשור המתקרב למועד הירצחה של תאיר ראדה ז"ל. מועדים של שמחה ועצב, חופש ותענית. אלה שלובים באלה והגיעה העת לעשיית חשבון נפש.

      והפעם, אני נושאת עיניי אל עו"ד שילה ענבר.

      בדמיוני, היא מכנסת מסיבת עיתונאים. לבה לא נותן לה מנוח. ב-ד' אמותיה יש לה את כל הצידוקים להמשיך ולדבוק בעמדתה: שתי עמיתותיה התובעות – מירית שטרן ויעל שוחט, מתקדמות לתוך מציאות מסויטת. השופט כהן כבר אינו יכול להושיע ועשוי למצוא את עצמו בכלא בעוד זמן קצר, והעמימות השלטת - עשה-לא עשה - שהותירה להם, כמו גם לה, להסתובב עם סוג של שריון במסדרונות הפרקליטות, תיגמר. ולפתע, עם סיום פסק הדין המהדהד, הכול יסתיים. העידוד והתמיכה מעמיתיה ייעלמו באחת. שוב תחזור לימים הראשונים שלפני המשפט המתוקשר. המחשבות הטורדות; לאן תתקדם הקריירה? מה יקרה ביום שאחרי?

      אבל אם חושבים על זה לעומק, היא יכולה לקנות את עולמה.

      עו"ד שילה ענבר, התובעת מטעם פרקליטות המדינה במשפטו של קותיבה עטיאן, פלסטיני בן 21 מיריחו, מואשם ברצח התיירת הפולניה, מאי 2015 (ערן גילווארג)
      בחלומי, האמת לא נותנת לך מנוח וגורמת לך לצעוד באומץ לעבר הצדק. עו"ד ענבר (צילום: ערן גילווארג)

      גם אם ידה היתה במעל, היא לא רצחה אף אחד. לכל היותר היא תמכה וסייעה למדינה ולמשטרה בשעותיה הקשות לאחר שבני סלע ברח מהכלא, המדינה כולה היתה בזעזוע אחרי הרצח הנורא, אנשים רצו תשובות מידיות, ואמון הציבור במערכת היה בשפל. מאז היא בתוך סחרור, כי הציבור לא הפסיק לזעוק. אך מעתה, כתרים יונחו על ראשה כמי שבשם האמת והצדק התייצבה נגד חבריה הפרקליטים. בידה הכוח להביא מזור למערכת המשפט.

      אין לכחד - תיק זדורוב, מהרבה סיבות, הוא בבחינת פצע פתוח. הלוואי שתימצא יום אחד מצלמת הווידאו שהיתה יכולה לספר לכולנו מה אירע באותו רגע נורא. אמנם כדי לדעת שבעלי לא היה צריך להיות בכלא, לא צריך מצלמות, אך כן נותר לנו לסמוך על אנשים בשר ודם שיאמרו את האמת.

      שילה אינה שוטרת, היא גם נעדרת ניסיון פתולוגי. אבל - וזהו אבל גדול - היא מכירה היטב את חומר הראיות, היא הובילה את הדיונים המשפטיים ומעל לכל, היא יכולה הייתה לערוך סינתזה בין העדויות שנמסרו במשפט לבין הדברים ששמעה וראתה בדוחות שקיבלה ולא הועברו לסנגורים, בתמונות הזירה ובצילומי החקירות. היא יכולה להוסיף על כך את התרשמותה הבלתי אמצעית מעשרות רבות של עדויות תלמידים, פלטי שיחות טלפון וביקורים בבית הספר. מה נאמר, מה לא נאמר, איך התמודדו עם הראיות הקשות? לא בבית המשפט. לשם הן לא הגיעו.

      רומן התחנן שתבדקו את המכנסיים, את יודעת את זה

      "ילדה נפלה באסלה בשירותים", זה יכול להיות סלוגן מצוין שיעבוד גם על השופטים וגם על הציבור כ"פרט מוכמן", כך אולי חשבת לעצמך, שילה. אך את ידעת שראובן היה חבר של משפחת ראדה. אשתו, עמה שוחח לאחר גילוי הרצח, השתתפה בעצמה בחיפושים והיתה לו סיבה טובה לדעת היכן תאיר נמצאה כמו כל קצרין כמעט בשעה זו. כך שלא מן הנמנע שהוא סיפר זאת לרומן באותה שיחת טלפון שבה סיפר לו על הרצח.

      את גם ידעת שאת התיק של רומן שהושאר במקלט (דבר שדווקא מצביע על תמימותו), יכולה היתה המשטרה למצוא בקלות ולתפוס, אך את רשלנותה העדפת לטייח ולנגן על כך כפרט מרשיע. בחרת שלא להזכיר את העובדה שרומן זרק רק את המכנסיים שהיו קטנים עליו ושהתיק וכל הדברים בתוכו נתפסו בסופו של דבר ונבדקו ולא נמצאה עליהם טיפה של דם או ד-נ-א שקושר אותו לרצח. גם את העובדה שרומן, מיד בחקירתו הראשונה, סיפר שהמכנסיים נזרקו וחזר והתחנן בפני חוקריו שימצאו את המכנסיים במזבלה ויבדקו אותם.

      רומן זדורוב בדיון בבקשה להגשת ראיות נוספות במשפטו (נועם מושקוביץ)
      איך רומן ידע מיד על "ילדה באסלה"? כל קצרין ידעה. זדורוב בבית המשפט (צילום: נועם מושקוביץ)

      את גם ידעת שאחרי חודש לערך מצאו החוקרים מכנסיים שיכולים להתאים לתיאור, אך לא נמצא עליהם דבר והם הושמדו מבלי לאפשר לרומן או לסנגורים שלו להשתמש בהם להגנתו.

      מה חשבת כשראית שבשל ימי העבודה הרבים שעברו בחורף ובשיפוצים, חריצי הסוליות של נעליו היו מלאות בלכלוך וחומרי בנייה - אך נקיות מדם, כאשר הן נתפסו כעבור מספר ימים על ידי המשטרה?

      ומה הרגשת, שילה - את, שהקשית על ד"ר מאיה פורמן בטרחנות בלתי נלאית - כשחקרת בבית המשפט מומחים המציגים שקפים בפוטושופ ומתווכחים לגבי מידת ההתאמה בין הנעליים לבין ה"עקבות" שנותרו על מכנסי הג'ינס של תאיר המנוחה; כשידעת שמדובר בתיאוריות חסרות בסיס ואלו אפילו לא עקבות? ושמהעקבות האמיתיות של הרוצח התעלמו כ"שאלות ללא מענה"?

      ומה לגבי פסיכולוגית בית הספר, שהעידה על אדם נסער בחדר המורים וזיהתה אדם אחר בכלל, עד ששכנעתם אותה שמדובר ברומן. מה לגביה, שילה? כלום לא חשבת שלשחק במוחה של עדה ועדים נוספים כמו שי יפרח וסער לוי, ולהשפיע עליהם פסיכולוגית שינסו להפליל את רומן, שכל זה שווה כקליפת השום? בכזאת קלות נתעלם מכך?

      והעובדה שרומן עבד רגיל עד סוף יום העבודה; לא החליף את בגדיו, נראה במהלך היום על ידי מספר עדים שמהם התעלמתם או את עדויותיהם הטיתם? שאף עד לא ראה משהו חריג איתו או עליו? עד כמה ה"מקריות" יכולה לנסוק, שילה?

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      תאיר ז"ל לא קיללה ולא עישנה. איפה המניע של רומן?

      ואם דיברנו על מקריות, לא נוכל לפסוח על הידע הנרחב שבו השתמשתם כדי להפוך תחביב של אדם ל"התעמקות ואובססיה". בכמה אנשים, שילה, שלטת כדי להפוך היעדר ממצא לממצא מרשיע? באיזו עזות מצח הפכת תוצאות מאמר שאפילו לא נקרא ל"פרט מרשיע", יחד עם כל מיני קבצים על המחשב; ואיך ערכת הדגמה של תרגיל ק-ג-ב ל"הודאה מול מדובב"?

      ולא דיברנו על הגלישה כביכול לסרטי "סנאף", כאשר בדיקת המחשב של רומן לא העלתה שהמילה הזו אפילו הוקלדה על ידו.

      וזה שנמצאה סכין שאת תוצאות בדיקתה ואת דבר קיומה לא העליתם במשפט? וזה שכל סכיני העבודה של רומן נבדקו בצורה מדוקדקת ולא העלו שום ממצא?

      ומה על כך שכל אדם שהעיד על רומן דיבר על אדם רגוע, ללא שום נטיה לאלימות, כולל אחיו - שאת ריב הילדות שלהם ניפחתם לממדים מפלצתיים, כי לא היה לכם דבר עליו גם לאחר הבירורים על עברו באוקראינה וגם לאחר השיחה עם הפסיכולוגית, שלא תועדה באופן לא מפתיע? ואיך ידעת שהשתמשתם בקושי שבו היה נתון - היותו שוהה בלתי חוקי בארץ, העברית הרצוצה, כדי להלך עליו אימים.

      והמניע לא נודע. ניסיתם לדבר על סיגריה וקללות אבל מה לעשות שתאיר ז"ל לא עישנה ולא קיללה?

      צל של אמת מי רצח את תאיר ראדה (יח"צ)
      ביקשתם מרומן לקפוץ שוב מהתא, רק כדי ש"ישחזר" כפי שרציתם. זירת הרצח של תאיר ראדה (צילום: מתוך הסדרה התיעודית "צל של אמת")

      לצערך, אין הרבה במחוזותינו אירועים של "רצח לשם רצח", על ידי אדם מהיישוב שלא רק שהיה נטול מניע, אלא היו לו את כל הסיבות בעולם להיות מאושר כי בנו הקטן נולד רק שבועיים קודם לכן והסב לו אושר רב. אושר שאתם גדעתם באחת.

      ושמת לב, שילה, שעד עכשיו לא אמרתי מילה וחצי מילה על כך שרומן נתפר על ידי מדובב עבריין, שאותו החשיב כחברו לתא? מדובב שקיבל שכר גבוה והטבות בתמורה לכך שיביא לכם את "ראיית הזהב", הלחיץ את רומן והוביל אותו לחשוב שאין לו הגנה ושכדאי שישתף פעולה עם החוקרים ויודה ברצח שלא ביצע.

      ומה עם השחזור עצמו? וזה שאנשי החקירה התערבו בו בצורה נפשעת ולא חוקית? שחזור שבו כל המידע שרומן הוציא מפיו הוא קיבל קודם לכן מחוקריו או מתוך היגיון פשוט. שחזור שאין בינו לבין מציאות הזירה כמעט דבר. איך לא ידע לזנק מהמקום הנכון עליו הצביעו הטביעות האמיתיות של הרוצח אמיתי? איך ניסה בכיר מהחקירות לגרום לרומן לחזור שנית על הקפיצה כדי שיקפוץ נכון וגם זה לא עלה בידיו. איך לא ידע בשחזור לשחזר את המצאותה של המנוחה על האסלה, עם שיער פזור. ולמרות כל זאת, יצאה המשטרה עם מסיבת העיתונאים שהחשוד "הודה ושחזר", עוד בטרם הסתיים השחזור.

      המפתח אצלך, שילה. בסוף הדרך מחכה לך תהילת עולם

      באופן פרדוקסלי, דווקא ריבוי הפרטים שבהם השתמשתם כדי להסתיר את האמת והניסיון להציג את רומן כ"שקרן ומניפולטור", עשו את ההיפך וגרמו לציבור להגדיל ראש, לחקור ולהטיל ספק. אלא שכל מטילי הספק לעולם לא שכחו כי די בספק, שבמקרה הזה הוא יותר מסביר, כדי לבטל הרשעה. ושלא תיתכן העלמה וסילוף של ראיות ולא תיתכן הסתמכות אך ורק על הודאה, שספק אם בכלל ניתן לקרוא לה כך.

      מצד אחד, שווי בנפשך כי רומן היה מודה בפני מדובב כי רצח את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בסכין יפנית. האם היה בהודאה זו כדי להאשימו ברצח? ומצד שני, כשהתייצב פלוני ומסר כי חברתו התוודתה בפניו לפני עשור כי היא-היא שרצחה את תאיר ראדה, כלום יעלה על הדעת שלא לבדוק אותה מול כל הממצאים בזירה?

      אכן, כמו ברבים מהתיקים, גם בתיק זדורוב ישנן תמיהות ותעלומות, אלא שהראיות המפלילות יוצרות רשת צפופה שבונה תמונה כה מרשיעה חדה וברורה על מישהו אחר עד כי נדמה לעיתים שדי היה רק בחלק מהראיות המזכות על מנת לזכותו מעבר לכל ספק סביר מביצוע הרצח הנורא.

      המסך המשפטי עדיין לא ירד, שילה. יש עדיין אפשרות למשפט חוזר. נלחמת להרשעתו כלביאה. אך מהכלא הוא יצא עוד מעט, ועמוק פנימה את אפילו יודעת זאת. כעת נותרה בידך האפשרות לספר לעולם את כל האמת. באחת תהפכי לגיבורה. למי שבשם הצדק צועדת בנתיב רצוף קשיים, אך בסופו תמתין לך תהילת עולם. ובעיקר, תוכלי לישון את לילותייך ולגדל את ילדייך בידיעה שאת שלמה עם עצמך.

      אילנה ראדה, אמה של תאיר ראדה בבית המשפט המחוזי, נצרת. פברואר 2014 (ערן גילווארג)
      מגיע לה ולמשפחתה לדעת את האמת על רצח בתה. אילנה ראדה (צילום: ערן גילווארג)

      המפתח נמצא אצלך, שילה. עשר שנים את נוצרת את סודך. בעצם, את צדקתו. בדברייך המרעישים תשימי קץ לחרושת השמועות. עמוק פנימה גם את יודעת שבלתי נתפס הוא הפער התהומי בין בית המשפט המרשיע לבין הראיות המזכות. קבוצות על גבי קבוצות ומאות אלפי עוקביהן זועקים לשחרורו מן המאסר.

      תוכלי להיות גאה בעצמך, על שגם אם הזקת לו לאורך כל הדרך המשפטית, בסופו של יום עשית את הדבר הנכון וסייעת לו ככל יכולתך. כעת, הגיע הרגע בו צריך להתבונן במראה ולומר, קודם כל לעצמך, ולאחר מכן לציבור כולו: הוא לא הרוצח! מגיע לעם שיאמין בשופטיו, שיידע כי מערכת הצדק חותרת לצדק. מגיע למשפחתה של תאיר לדעת את האמת.