פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כפפות המשי של ליברמן: חמאס זקוק לשקט, ישראל זקוקה לחמאס

      בירושלים כבר מקבלים בהכנעה את העובדה שישראל זקוקה לחמאס חזק ויציב ברצועה, ובארגון הטרור זקוקים למחוות הישראליות. בגדה, עבר על יו"ר הרשות אחד מהשבועות הקשים ביותר בקריירה שלו, אולם הוא מסרב להצטרף להספדים

      כפפות המשי של ליברמן: חמאס זקוק לשקט, ישראל זקוקה לחמאס
      צילום: רויטרס, עריכה: מתן חדד

      (בווידאו: אבו מאזן שוחרר מבית חולים ברמאללה לאחר שעבר צנתור בלבו, אתמול)

      פצצת המרגמה שנחתה אתמול (חמישי) במועצה האזורית אשכול שבעוטף עזה היוותה דוגמה מאלפת לשבריריותו של המצב הנוכחי ברצועה. ירי הרקטה השבוע לשעבר שדרות והתגובה הישראלית, שכללה תקיפת עמדות חמאס בעזה, הסתיימו ללא נפגעים. חמאס העביר מסרים לצד הישראלי שאין ברצונו בהסלמה וצה"ל עצר את התקיפות מהאוויר, ונראה שהנה לפנינו עוד אחת מאותן דוגמאות לאופן שבו לשני הצדדים, חמאס וישראל, ישנו אינטרס מובהק לשמר את השקט ברצועה.

      אז אולי שני הצדדים אינם מעוניינים בהסלמה, אולם קבוצות קטנטנות שפועלות בשם אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית סלפית בעזה, מנסות לעשות לא מעט כדי להביא לדרדור המצב. מבחינתן השקט משרת את שלטון חמאס אך לא אותן. בעוד חמאס מבקש לוודא את שרידות שלטונו, ישראל רוצה שהארגון יפגין ריבונות בעזה וימנע מגורמים קיצונים אחרים מלירות לעבר ישראל. אז רוצים.

      עוד בוואלה! NEWS:
      תושבי העוטף חוששים: "עד שחוזרים לחיים, זה מתפוצץ לנו בפנים"
      ליברמן במסר לחמאס: "כל ירי מהרצועה ייענה בתגובה עוצמתית"
      אבו מאזן שוחרר מבית חולים ברמאללה לאחר שעבר צנתור בלבו

      זירת נפילת רקטה בשדרות (שי מכלוף)
      מקום נפילת הרקטה בשדרות, השבוע (צילום: שי מכלוף)

      הנקודה המפתיעה, יחסית, בהתפתחויות האחרונות היא שהממשלה הישראלית, בראשותו של בנימין נתניהו ועם שר הביטחון אביגדור ליברמן, שאמורים להוביל קו נצי ואפילו קיצוני נגד חמאס, נוהגים בארגון הטרור שנשבע לג'יהאד נגד ישראל, בכפפות של משי, לא פחות. נכון, הירי לעבר מטרות חמאס לאחר שיגור הרקטה היה יחסית כבד, אך הסתיים כאמור ללא נפגעים, ולמחרת, ירי פצצת המרגמה עבר כמעט ללא תגובה.

      נראה שבירושלים כבר מקבלים בהכנעה את העובדה שישראל זקוקה לחמאס חזק ויציב ברצועה על מנת לשמר את השקט. מנגד, ברצועה מבינים שהם זקוקים למחוות ישראליות משמעותיות כדי לבסס את שלטונם שם. וכך אישרה ממשלת ישראל לא מכבר את הקמתו של קו גז לעזה, ואפשרה הכנסה של כספים המיועדים לתשלום משכורות פקידי חמאס, צעד שניתן לראות בו חסר תקדים מבחינת הנכונות לקבל את שלטון הארגון ברצועה.

      ושוב עולה השאלה, עד מתי המשוואה הזו תשרוד, לנוכח הניסיונות החוזרים ונשנים של הארגונים הג'יהאדיסטיים לערער את שלטון חמאס. בסופו של דבר, נראה שכולם מבינים כי אם הרקטה שנחתה בשדרות או ההפצצות בעזה היו נגמרות בנפגעים, היינו היום במקום שונה לגמרי.

      עשן מיתמר מעל מבנים בעזה לאחר תקיפת צה"ל, נובמבר 2012 (רויטרס)
      תקיפת צה"ל בעזה (צילום ארכיון: רויטרס)

      זה היה אחד השבועות הקשים בקריירה של אבו מאזן, אם לא הקשה שבהם מאז נכנס לתפקידו בינואר 2005. זה החל כמובן בהלוויה של הנשיא לשעבר שמעון פרס ביום שישי שעבר ובגל העצום של הביקורת שהוטחה בו בכלי התקשורת השונים, ברשתות החברתיות וגם ברחוב. הפגנות מחאה מצומצמות נערכו בגדה ומשתתפיהן קראו לסלקו מהתפקיד.

      "ארחל", אותה סיסמה שבה השתמשו המפגינים במצרים ב-2011 נגד חוסני מובארק, נשמעה הפעם נגד אבו מאזן. הביקורת הזו רק החריפה, ועמה גם המשבר המתוקשר עם מוחמד דחלאן, בכיר פתח לשעבר שנחשב לגדול יריביו הפוליטיים. רבים בצמרת פתח אמרו השבוע שלא לציטוט כי אבו מאזן צריך לפרוש בכבוד לפני שהנזק שיגרום לפתח יהיה כבד מדי ויוביל ל"אביב פלסטיני" נגד הרשות.

      בעיני רבים בפתח, אבו מאזן עשה טעות גדולה בעצם השתתפותו בהלוויה, הפעם גדולה מדי. לכך מתווספות טעויות אחרות: ההחלטה להתעמת ראש בראש עם דחלאן, גם במחיר של מתיחות עם קהיר (שדרשה כי יקבל את דחלאן חזרה לשורות הפתח, דרישה שאבו מאזן סירב לה), ההחלטה לקיים בחירות מקומיות בגדה ואז לבטל אותן (אופס, טעות. הרי מקורבי אבו מאזן טוענים שמדובר בהחלטה של בית המשפט ולא של הנשיא עצמו) ועוד.

      מוחמד דחלאן (AP)
      העימות איתו היה טעות. דחלאן (צילום: אי-פי)

      העימות הפומבי עם דחלאן רחוק מלהסתיים. קשה אפילו לקבוע "מי התחיל", אבל זה לא משנה את העובדה שהיריבות בין השניים אינה מוסיפה כבוד לאבו מאזן, לדחלאן או לפתח. בכירים בפתח האמינו שלאחר הלחץ הבלתי מתון מצד הקוורטט הערבי - מצרים, ירדן, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות - יסכים אבו מאזן להתפייס עם "אבו פאדי", אולם זה לא קרה. הוועדה המרכזית של הפתח החליטה שתבחן מחדש את קבלתם של אנשי דחלאן אך בשום פנים ואופן לא את של דחלאן עצמו.

      במקביל, הסכימו המצרים לאפשר לדחלאן לערוך עצרת בקהיר שבה היו אמורים להשתתף תומכיו. ברגע האחרון, כנראה בלחץ מצרי, נסוג דחלאן והחליט לאפשר תחילה לקיים את המועצה המהפכנית של פתח, שהתכנסה בתחילת השבוע ברמאללה. זו הייתה מחווה של רצון טוב צריך לומר, על אף ששבועיים לפני כן עברו יו"ר הרשות ואנשיו להתנכלויות אישיות: הם מנעו מרעייתו של דחלאן, ג'ילילה, מלהיכנס לרצועת עזה ולקיים שם את פעילויות הצדקה שמימן בעלה.

      אבו מאזן יוצא מבית החולים לאחר צנתור, אוקטובר 2016 (רויטרס)
      אחד השבועות הקשים בקריירה. אבו מאזן בצאתו מבית החולים ברמאללה, אתמול (צילום: רויטרס)

      מקורבי אבו מאזן לא הסתפקו בכך ובישיבת המועצה המהפכנית, הוחלט לסלק ארבעה מפעילי פתח שנחשבים לנאמני דחלאן. התשובה של זה האחרון לא אחרה לבוא וברצועת עזה נערכו כמה הפגנות תמיכה בדחלאן, במהלכן התעמתו פיזית עם נאמני אבו מאזן ותמונותיו של הנשיא הועלו באש. וכל זה כאשר אנשי חמאס עומדים מהצד וחוככים ידיהם בהנאה.

      ואם לא די בכל אלה, יו"ר הרשות הפלסטינית אושפז אתמול בשעות הבוקר בבית החולים ברמאללה לאחר שחש ברע. בשעות הראשונות עוד טענו יועציו כי מדובר היה רק בבדיקות שגרתיות, והאשימו כמובן את התקשורת הישראלית בהפצת ידיעות כוזבות. אולם דווקא ההודעה הרשמית של מנהל בית החולים הבהירה שלא אלה פני הדברים. אבן מאזן, שבקרוב יהיה בן 82, עבר צנתור בלבו. הוא אמנם יצא על רגליו מבית החולים אולם גילו והעובדה שהוא מעשן כבד וסבל בעבר מבעיות בריאות שונות מעלים סימני שאלה באשר למצבו הפיזי.

      מצבו הפוליטי של אבו מאזן חלש מאי פעם, מצבו הבריאותי לא מה שהיה, עם ישראל אין פתרון באופק ואנשיו כבר עוסקים בקרבות הירושה. ועדיין לזכותו ייאמר שהוא מסרב לקחת חלק בהספדים המוקדמים והוא רוקם כבר תכניות פוליטיות שאפתניות: יו"ר הרשות רוצה לכנס את הוועידה השביעית של הפתח כבר בחודש הבא, להחליף את הרכב הוועד הפועל של אש"ף (בעקבות הבחירות לצמרת הפתח) ואולי אז ללכת לבחירות מקומיות בשטחים. "אז רוצה", כבר אמרנו?