האיש שאהבו לאהוב: איך הפך פרס לאחד המנהיגים הנערצים בעולם?

נשיא ארצות הברית ברק אובמה הורה אתמול (חמישי) להוריד את דגלי ארצות הברית לחצי התורן בעקבות מותו של הנשיא התשיעי שמעון פרס. אנחנו נוטים להתייחס לכך כמעט כמובן מאליו, אבל זו הפעם השישית בלבד בהיסטוריה שדגלי ארצות הברית מורדים לחצי התורן אחרי מותה של אישיות שאינה אמריקנית.

הצעד יוצא הדופן מעלה שאלה – מה היה בו, ואכן היה, בשמעון פרס, שהפך אותו לאדם מוערך, ואף נערץ, כמעט בעולם כולו? מה היה בו שהפך אותו לאדם שמקשיבים למילתו, לעצותיו, שנים רבות לאחר שכבר לא היה בעמדת השפעה על השלטון? וגם כאשר היה בעמדת השפעה בממשלת ישראל – מה גרם לעולם להקשיב לו למרות שישראל היא, נודה על האמת, מדינה קטנה?

יש ביטוי באנגלית: punches above his weight. הכוונה למתאגרף שהמהלומה שלו נושאת עוצמה מעבר למשקלו, ובהשאלה – אדם המשפיע מעבר לעוצמתו הפוליטית, שידוע מעבר למה שניתן היה לצפות. לכאורה ניתן להגיד – מה זאת אומרת? מדובר במדינאי מדור הנפילים, איש רוח, חתן פרס נובל לשלום. אמת ויציב, אבל בין חתני פרס נובל לשלום ניתן למצוא את מרטי אהטיסארי מפינלנד, ואנגרי מטאיי מקניה, קים דה ג'ונג מקוריאה הדרומית, אוסקר אריאס סנצ'ז מקוסטה ריקה. בכל מדד אובייקטיבי, שמעון פרס בלט הרבה יותר מהם, ומרבים אחרים.

עוד בוואלה! NEWS:
קלינטון הגיע לכנסת להיפרד מפרס: עמד דקת דומיה מול ארונו
"תחושה של אובדן אישי": אלפים הגיעו לחלוק כבוד אחרון לפרס
באוויר, בים וביבשה: מגה-מבצע של השב"כ לאבטחת הנשיא האמריקני

ישנה מעין רשימה של אישים בולטים בעולם. זו רשימה חמקמקה, המשלבת חשיבות עם סלבריטאות, בולטות עם תרומה משמעותית. יש בה כמובן אישים שנמצאים בה מתוקף תפקידם – נשיא ארצות הברית תמיד יהיה בראשה, כמו גם נשיא רוסיה והאפיפיור. אבל כאמור יש את עניין הבולטות האוניברסלית. כך למשל, הדלאי לאמה יהיה ברשימה, ולא נניח הארכיבישוף מקנטרברי.

זאת על אף שהדלאי למה הוא מנהיגם של שישה מיליון בודהיסטים טיבטים, והארכיבישוף מקנטרברי הוא מנהיגם של עשרות מיליוני אנגליקנים. כמו כן, מנכ"ל אפל לשעבר סטיב ג'ובס והיזם הנודע אילון מאסק נמצאים ברשימה שכן הם מוכרים בפניהם בעולם, אך היזם הלא פחות חשוב לארי אליסון, לא. ג'יי קיי רולינג כן, ג'יימס פיטרסון, הסופר המצליח בעולם, לא. סטיבן הוקינג, אייקון תרבות בינלאומי, מוכר יותר מכל שאר הפיזיקאים יחד, כולל חתני פרס נובל.

שמעון פרס היה בקבוצה הקטנה מאד הזו. אדם שדיוקנו היה מוכר בעולם, וסמליותו גם. חלק מהעניין כמובן היה אריכות ימיו – הוא אכן האחרון מדור המנהיגים שעמדו ליד עריסתה של מדינת ישראל בלידתה, ליווה אותה, וטביעות אצבעותיו וחזונו קיימים בכל מקום ופינה במדינה, שהיא אחת הידועות בעולם (ישראל היא בין חמש המדינות יצרניות החדשות הגדולות בגלובוס. חישבו על הבולטות של ישראל, לטוב ולרע, בכל תחום – מביטחון ופוליטיקה ועד היי-טק ותרבות מול מדינות מקבילות בגודלן, נניח אוסטריה או דנמרק, שלא לדבר על מדינות באמריקה הלטינית או אפריקה).

העולם גם אוהב סיפורים דרמטיים, גדולים מהחיים. פרס הוא המדינאי הביטחוניסט, האדם שביצר את המדינה בפני אויביה והפך עם השנים לנושא דגל השלום, לוחם למענו ללא ליאות. זה כמובן חלק מהסיפור של שמעון פרס, אם ניקח שתי תחנות אמנם בולטות מאד בחייו ובחיי המדינה – הקמת הכור בדימונה והסכמי אוסלו - ונתעלם נניח מתרומתו האדירה להקמת ההתנחלויות.

העולם, במיוחד המערב, במיוחד אירופה, אוהבים את סיפור מוסר ההשכל הזה. כך אימצו בחום את יצחק רבין ואת אריאל שרון, בדיוק מאותן סיבות. הם לכאורה אימצו את ההיגיון המערב אירופי המודרני: חוסר התוחלת במלחמה, הבה נעשה שלום, ראו – באירופה זה הצליח. אכן, באירופה זה הצליח מעל ומעבר. לא כל העולם הוא אירופה.

עם חלוף השנים נותר פרס קולה של ישראל שהעולם רצה לשמוע. ישראל החפצה בשלום. גם מנהיגים אחרים בישראל אמרו ואומרים שהם רוצים שלום, מעוניינים בפיתרון שתי המדינות, אך לפרס האמינו. הוא נותר איש רוח ואיש מעשה, איש ביצוע ואיש חזון. אין כמעט כאלה.

במקביל נוצר הפרדוקס: פרס היה למותג, שלעתים היה גדול יותר, ודאי אהוד יותר, בעולם, מאשר מבמדינתו שלו. מרכז פרס לשלום, ועידות הנשיא, יום הולדתו ה-90, היו למפגני עוצמה, לא תמיד בשיא טוב הטעם, אבל חתני פרס נובל, יזמי היי-טק, מיליארדרים ומדינאים באו לוועידת הנשיא בימים שבהם אורחים רמי מעלה מחו"ל לא הגיעו לישראל. לפרס הם באו.

מדורו של פרס, גם בעולם, נותרו איקונות מעטים. מנהיגים שכשיילכו לעולמם יוספדו בכבוד ובהערכה, וכן, גם יספגו ביקורת בעולם כולו: ג'ורג' בוש האב מארצות הברית, פידל קסטרו מקובה, מיכאיל גורבצ'וב מרוסיה, לך ואלנסה מפולין(שני האחרונים חתני פרס נובל לשלום נוספים שזוכים בעולם לכבוד והערכה ובארצם דמויות מעוררת מחלוקת). יש עוד – רוברט מוגבה מזימבבווה למשל, אבל איש כנראה לא יספיד אותו.

היום תיערך הלווייתו של פרס. מנהיגים, נציגים, נשיאים, ראשי ממשלה, שרי חוץ וצאצאי מלכים מתחילים להגיע בעשרות מטוסים מהעולם כולו כדי לתת כבוד אחרון לאחד מזקני השבט. לא השבט הישראלי, השבט הכלל עולמי. זה מגיע לו, וכן – פרס היה רוצה בכך. זו הערכה למען עצמו ותרומתו – הרי היה אנושי בסופו של דבר, אבל, ובסופו של דבר זה תמיד היה השיקול הראשון שלו – למען המדינה שהיה בין מקימיה, המדינה שאהב, לחם וחלם למענה.

(עדכון ראשון: 20:37)