תכנית שילוב החרדים באקדמיה מבדלת אותם – ורומסת את ערכי היסוד שלה

תכנית החומש של המועצה להשכלה גבוהה לשילוב חרדים באקדמיה, שנחשפה בשבוע שעבר, קובעת כי יש להרחיב ולחזק את התכניות המאפשרות לימודים בקמפוסים נפרדים מבחינת מגזרים ומגדרים, כדי לקבם את שילובם בתעסוקה ובהשכלה הגבוהה בישראל. הטענה כי הפרדה בין גברים ונשים היא עיקרון יסוד בחברה החרדית שבלעדיו לא ניתן לשלבם באף מסגרת, נשמעת תדיר – אך לא זו בלבד שהיא איננה מגובה בנתונים, אלא שהיא גם מרדדת את החברה החרדית לכדי קבוצה הומוגנית.

על פי מחקר מטעם המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), לפחות שליש מהסטודנטים החרדים לא שוללים לימודים אקדמיים מעורבים, אם לא תהיה אלטרנטיבה של לימודים בהפרדה. כבר היום יש חרדים שמצליחים להשתלב היטב בלימודים מעורבים במוסדות שהתעקשו על לימודים גבוהים ללא הפרדה - כמו האוניברסיטה העברית - או כשמנהיגי הקהילה קובעים שזה מספיק חשוב, למשל בלימודי רפואה. ההנחה שההפרדה המגדרית היא הכרחית כדי שחרדים יבואו ללמוד היא טענה שבעלי אינטרסים כלכליים בשימור ובהרחבת המסגרות לחרדים משתמשים בה בציניות, ומהווה קיצור דרך שקובעי המדיניות במל"ג ובוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) עושים ללא בירור מעמיק.

מן הצד השני, פלורליזם, שוויון וריבוי דעות אינם העדפות אזוטריות של החברה החילונית כפי שמנסים להציג זאת תומכי המסגרות החרדיות המופרדות: הם עקרונות יסוד מוסריים, משפטיים ופוליטיים שעליהם מושתתת החברה הישראלית. הם גם העקרונות שעליהם בנויה אקדמיה, ובלעדיהם מוסדות להשכלה גבוהה יהפכו לבתי ספר להכשרה מקצועית ותו לא. על האקדמיה הישראלית לקדם בברכה סטודנטים חרדים ולתמוך בהם בצורות שונות – מלגות, מכינות, חונכות ועוד. אך פתיחות ותמיכה לא יכולות להפוך למנגנון להשמדה עצמית.

כמו בפרשות אחרות – כמו במשבר העבודות בשבת ברכבת ישראל – קובעי המדיניות טועים לקוות שהתפשרות על ערכינו תביא להתמתנות ולריכוך של עמדות החרדים. במל"ג-ות"ת, מתייחסים להפרדה מגדרית באקדמיה כאל הסכמה חריגה, חד פעמית ומוגבלת - מוגבלת במרחב (רק בכיתות), במסגרת (רק לתואר ראשון), באוכלוסייה (רק חרדים "ממש") ובזמן. אבל בפועל התוצאה היא הפוכה: פתיחת הלימודים האקדמיים לחרדים בהפרדה, לא רק שלא קרבה את היום שבו חרדיות וחרדים יוכלו להשתלב בלימודים האקדמיים הכלליים, אלא להיפך, היא מולידה דרישות חדשות להפרדה קיצונית יותר ועמוקה יותר. כיום במוסדות רבים ההפרדה בין גברים לנשים היא קיצונית ו"סטרילית" (בנינים נפרדים, ימים נפרדים), במוסדות רבים מתקבלים ללימודים גם סטודנטים דתיים לא חרדים, יש דרישה להרחבת הלימודים בהפרדה גם לתואר השני, ובהצעה לתוכנית החומש החדשה של מל"ג-ות"ת אין זכר לתאריך סיום של לימודים בהפרדה.

התקווה שהתפשרות על ערכינו תביא להתמתנות של עמדות החרדים, מתעלמת מהמחויבות של חרדים רבים לקוד ההלכתי המחמיר - כשיש תכנית אקדמית בהפרדה, חרדים שכן מעוניינים ללמוד בקמפוס הרגיל - ויש לא מעט כאלה - לא יעשו זאת: הלחץ הקהילתי מחייב ללמוד במקום שנתפס כיותר צנוע, גם אם הרמה האקדמית נמוכה יותר. כך, מאמצי הנגשת האקדמיה לחרדים הולכים רחוק מדי, ובעצם מרחיקים אותם ממנה ומהסיכוי להשתלב בסופו של דבר בשוק העבודה. על פי מחקר מטעם המל"ג, גברים חרדים שלמדו בהפרדה מתקשים יותר במציאת עבודה בדיוק כיון שבמהלך לימודיהם הם לא באים במגע עם התרבות הכללית.

אין מחלוקת ששילוב חרדים וחרדיות באקדמיה הוא משימה לאומית חיונית, וגם על כך שהמכשול העיקרי העומד היום בפני גברים חרדים שרוצים בהשכלה גבוהה הוא חוסר בידע הדרוש כדי להתחיל בלימודים אקדמיים. אם הממשלה מעוניינת בכנות לקדם שילוב חרדים באקדמיה, עליה לקדם מתן השכלה כללית, ובה לימודי ליבה, לכל ילד וילדה במדינת ישראל, ובמקביל לדאוג להקמת כיתות מכינה ייעודיות לחרדים ולקבוצות מוחלשות אחרות, שיכינו אותם ללימודים גבוהים בכל מוסד אקדמי. בנוסף, כדי להקל על הסטודנטים החרדים את השמירה על אורח החיים החרדי יש להקים במוסדות האקדמיים מערך תמיכה חברתי-דתי בסטודנטים החרדים.

תהליך השילוב הוא הדרגתי ומצריך תבונה, קשב ודיוק. קשב לחרדים וקשב לעצמנו. דריסת ערכי היסוד שעליהם מושתתות האקדמיה והחברה הישראלית, איננה הדרך.

פרופ' דפנה יואל, בית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובית הספר סגול למדעי המוח, אוניברסיטת תל-אביב