פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אסור שיהיו מטופלים ששווים יותר - גם לא שמעון פרס

      ההתבטאות של יו"ר הלשכה לאתיקה רפואית, לפיה הנשיא התשיעי אינו ככלל המטופלים, מעצימה את הניתוק של נבחרי הציבור מהעם ומשמרת את מצבה העגום של מערכת הבריאות. אין אדם שקרוביו לא ידאגו עם אשפוזו, וכדי שכולם יקבלו טיפול VIP – אף חולה לא צריך להיות מטופל VIP

      אסור שיהיו מטופלים ששווים יותר - גם לא שמעון פרס
      צילום: מאצי הוף

      "הזכות לקבלת טיפול רפואי נתונה לכל נזקק. אין המוסד הרפואי או המטפל רשאים להפלות בין המבקשים טיפול רפואי מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא וכו'" – כך קובע העיקרון הראשון של חוק זכויות החולה, שהשנה אנו מציינים 20 שנה לחקיקתו. אמנם נראה לנו אבסורד שאנשים יופלו מטעמי דת, גזע או מין, אך אנחנו מודעים היטב לחוסר השוויון שקיים במערכת הבריאות, ולעיתים מעלימים עין. או אפילו מכריזים עליו בחוצות העיר – רק לא לקראו לזה "אפליה".

      הצהרות כמו זו האחרונה של פרופסור אבינועם רכס, שלפיה הנשיא לשעבר שמעון פרס הוא "מטופל VIP" שהיחס אליו שונה מאשר לשאר המטופלים, לא רק שמעלות על פני השטח את בעיית חוסר השוויון במערכת הבריאות – הן מסוכנות. דבריו של פרופ' רכס מצטרפים לשורה של התבטאויות דומות שנהגו על ידי פרופסור גבי ברבש שטען כי טייקונים מקבלים יחס מועדף כשהיה מנהל בית החולים איכילוב, או פרופסור זאב רוטשטיין שהודה בקיומן של פרוטקציות במסדרונות בתי החולים כשהיה מנהל בית החולים שיבא בתל השומר.

      ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית החולים שיבא בתל השומר מבקר את שמעון פרס, 14 בספטמבר 2016 (רויטרס)
      איך ירגישו נציגי העם את הצפיפות והמחסור בכוח אדם? נתניהו מבקר את פרס בבית החולים (צילום: רויטרס)

      הרי דמוקרטיה מתפקדת כאשר לעם יש נציגים הפועלים לטובתו על ידי הצפת בעיות ופעילות לתיקונן. אך בעולם בו נציגי העם - ובכללם, במידה רבה, התקשורת, "כלב השמירה של הדמוקרטיה", אשר גם היא אמונה על הצפת בעיות - מקבלים טיפול מועדף במערכת כל כך מסובכת וקשה כמו מערכת הבריאות, אי השוויון רק ילך ויחמיר.

      לפי דוח של משרד הבריאות מחודש ינואר, יש בישראל פחות מ-15,500 מיטות אשפוז כלליות, כלומר כ-1.87 מיטות אשפוז כלליות לאלף נפש – השיעור הנמוך ביותר במדינות ה-OECD והנמצא בירידה מתמדת כבר 20 שנה. מי אמור לדאוג להעברת התקציבים הנוספים על מנת להגדיל את כמות המיטות או על מנת למנוע ממאושפזים לשכב במסדרון? בטוח לא נציגי העם – לא אם משכנים אותם בחדר VIP ומקצים להם צוות שאמון אך ורק עליהם. איך ירגישו את הצפיפות הנוראית? את המחסור המשווע בכוח אדם? כל עוד המחסור לא מורגש – לא יהיה מי שידאג לטפל בו, ומערכת הבריאות תמשיך להיראות כמו שהיא.

      חדר מיון תל השומר (ראובן קסטרו)
      לא יעלה על הדעת שמנהלי בתי החולים יתהדרו באפליה. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: ראובן קסטרו)

      בסופו של יום, מערכת הבריאות נוגעת לכל אחד מאתנו, וכמו בתחומים רבים בחיים, לפעמים אנחנו מרגישים שזה רק "טבעי" שנקבל קצת פרוטקציה פה וקצת קיצור תורים שם. אבל במערכת ציבורית, לא יעלה על הדעת שאפליה שכזו תישנה, לא כל שכן שמנהלי בתי חולים יתהדרו בה. זה הזמן לומר: אין אנשים ששווים יותר מאנשים אחרים. זו אינה תמימות, זה פשוט המצב. אין אדם שקרוביו, משפחתו, אהוביו, לא ירגישו בחסרונו, ואין תפקיד ציבורי או פרטי שאינו בר החלפה.

      מערכת הבריאות צריכה להיות טובה יותר, והיא תוכל להיות טובה יותר רק אם יהיה ברור לכולם כיצד היא באמת נראית. כאשר יש חוסר שוויון, המציאות מתעוותת, ואין מספיק אנשים היכולים להציב מולה מראה. אנחנו צריכים לפעול שכדי לקבל טיפול VIP, אף חולה לא יצטרך להיות VIP. שכדי לקבל את תשומת הלב והטיפול האיכותי, אף אחד לא יצטרך להיות בעל שם. וכדי שבמדינה דמוקרטית, יהיו רק כאלה ששווים - לא ששווים יותר.

      שמוליק בן יעקב הוא יו"ר האגודה לזכויות החולה בישראל