"מכניס את הרופאים למתח": איך מתמודדים עם החולה הכי חשוב במדינה?

אשפוזו הבהול של הנשיא לשעבר שמעון פרס השבוע בשל השבץ המוחי שבו לקה, הפתיע את צוותו ובני משפחתו וכן מדינה שלמה, למרות גילו המופלג. מצבו עדיין מוגדר קשה אך יציב. הוא הועבר ממחלקת הטראומה של טיפול נמרץ למחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי שיבא שבתל השומר, שם הוא מאושפז כאשר הוא עדיין מורדם ומונשם, בהוראת רופאיו. 72 השעות הקריטיות שאחרי השבץ המוחי עברו, והצוות הרפואי מתכנס בכל כמה שעות לדון בהמשך הטיפול בו, כאשר שאלת עתיד תפקודו – אם ישוב להיות כשהיה – עדיין מרחפת מעל ראשו.

"פרס עבר ממצב אקוטי למצב כרוני", מסביר פרופ' אבינועם רכס, נוירולוג בכיר מבית חולים הדסה עין כרם שבירושלים ויו"ר הלשכה לאתיקה בהסתדרות הרפואית לישראל. "כשיש לאדם דימום כזה מאסיבי יש סכנה מידית לחייו. אמנם אני לא הרופא המטפל והתיק הרפואי שלו לא גלוי בפניי, אבל על פי הדיווחים שיצאו מבית החולים, החברים שלנו בשיבא עבדו נכון והצליחו לייצב את המצב שלו, כך שהסכנה המידית חלפה".

עם זאת, לדבריו של פרופ' רכס, "פרס עדיין בסכנה, אבל האויבים העיקריים שלו כרגע הם זיהומים בלתי נמנעים שיש בבתי חולים כתוצאה מאשפוז ממושך והתפתחות של בצקת מוחית מסביב להמטומה (שטף דם פנימי) בראשו. תאורטית, הוא יכול לקבל עוד שבץ אבל אני חושב שיש לזה סיכוי נמוך. אני מעריך שהורידו לו את תרופות מדללי הדם (נוגדי קרישה), ואז יש סכנה אחרת שהוא יקבל אירוע לבבי. הרופאים נמצאים בין הפטיש לסדן במקרים מהסוג הזה, הם צריכים לשקול ספציפית סיכון מול סיכוי בכל אופציה".

הקרב על חייו || סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
האפיפיור וטראמפ שלחו איחולי החלמה לפרס: "מורשתך עומדת איתנה"
מצבו של פרס מוסיף להיות קשה: "עבר עליו לילה שקט"
ביילין: "פרס תמיד אמר שלא ישכח למות, אבל היום אני מבקש שישכח"

אחת ההתלבטויות הגדולות ביותר של צוות הרופאים המטפל בנשיא לשעבר היא אם לנתחו או לא. הניתוח שעמד על שולחן ההחלטות הוא ניתוח קרניוטומיה, שבו פותחים את הגולגולת ומנקזים את הדימום הכבד. ואולם, עד כה הוחלט שלא לנתחו וזאת בתואנה כי הנזק עולה על התועלת.

"אם הוא ימשיך במצבו הנוכחי, בשבועות הקרובים ההמטומה שלו תיספג ברובה. הדם תמיד נספג. המצבים שבהם מחליטים על ניתוח הם כאלו שההמטומה גדולה מאוד ולוחצת על מרכזים קריטיים כמו גזע המוח, ואם אין זמן לאפשר לדם להיספג, מאחר ותהליך הספיגה אורך כמה שבועות, אז היא יכולה לגרום לנזק בלתי הפיך", מסביר פרופ' רכס. "אצל פרס ראו שהוא 'מכיל' את ההמטומה והנזק הוא קבוע ולא מתקיים. הוא לא שוקע במצב הכרה, לא נוספים מצבים נוירולוגים ולכן החליטו באופן נכון על הגישה השמרנית".

באם מצבו של פרס ימשיך להשתפר והוא יגבר על הסכנות המידיות שעומדות בפניו, צפוי לו שיקום איטי באשפוז ולאחר מכן באשפוז ביתי, שיימשך בין שבועות לחודשים. במהלך השיקום תהיה ספיגה של ההמטומה וחזרה של התפקוד הנוירולוגי, שמותנה במידת הנזק הראשוני שנגרם למוח. מידת הנזק תתבהר כאשר יורידו את מינון החומרים המרדימים בדמו של פרס לחלוטין.

"אם פרס יצליח להתאושש, הנזקים האפשריים הם נזקים מוטוריים, כלומר הדיבור וההבנה נשמרה, השיקום יכלול התגברות על חולשה מוטורית בפלג הגוף הנגדי, שהוא פלג הגוף השמאלי", מציין פרופ' רכס.

האשפוז של פרס הוביל למתח בקרב משפחתו ובקרב הציבור, אך יותר מכל בקרב צוות בית החולים, שכן לא בכל יום אישיות כה בכירה מתאשפזת במצב של סכנת חיים ממשית. "אין ספק שזאת אחריות גדולה מאוד", ממשיך פרופ' רכס. "זה מכניס את הרופאים למתח רב. העובדה שכל העולם מסתכל על ההחלטות שלהם מוציאה אותם מהשגרה, ומה שחשוב זה לטפל באנשים על דרך השגרה".

לדבריו, "יש מחקרים שמראים שכשמטפלים ב-VIP יש נטייה לעשיית יתר, לכסות כל אופציה שלא יגידו שלא עשו כל פעולה אפשרית כדי להציל, או לחילופין נטייה לעשות פחות מהנדרש, מהפחד שזה יסכן את הרופא. זה סיכון שהרופאים כן לוקחים על עצמם בשגרה, אבל כשמדובר ב-VIP זה סיכון שהם ממש מפחדים לקחת".

פרופ' רכס מציין כי במקרה של פרס, הקים בית החולים חמ"ל מקצועי עם הרבה רופאי שבוחנים ביחד את המקרה ומקבלים החלטות. "זו פריבילגיה שאנחנו כעם חייבים לפרס, גם כפרופסיה מקצועית, להחזיר לפרס על כל מה שהוא עשה לטובת המדינה כל חייו. אני יודע מה תהיה הביקורת על דבריי, שערכי הרפואה היא לרפואה ציבורית שוויונית, אבל אני מצטער, יש שווים ויש שווים יותר, ולא יעזור כלום".

"במקרה של מנהיגי האומה, עם כל הרצון שלנו לרפואה שוויונית, ואנחנו נותנים רפואה ראויה לכל אדם ואדם, לפעמים שם אנחנו נותנים יותר תשומת לב. זה בא מהלב ולא מהמוח", אמר. "צריך להבין שלהחלטות שלנו כרופאים יש השלכות גיאופוליטיות וחברתיות רחבות מאוד. אלו החלטות רפואיות אבל הן גם פוליטיות ממדרגה ראשונה, ולכן בדיונים על המשך הטיפול באישיות VIP גם דובר ומנהל בית החולים יושבים שם, וזה עשוי להשפיע ברמת החלטת הטיפול הרפואי בתיק. התפקיד של הצוות הרפואי לנטרל את זה למרות הלחצים שלהם, ולתת את הטיפול הנכון ללא פניות, אבל הרבה פעמים הם לא עומדים בלחץ".