את אור זרקורי הטלוויזיה כבש השבוע פרופ' איציק קרייס, המנהל החדש של בית החולים שיבא שבתל השומר. רק לפני כמה שבועות הוא נכנס לתפקידו, וחיש לילה הפך לפנים שמאחורי הטיפול הרפואי בנשיא לשעבר שמעון פרס. קרייס חורך את המסכים והפך תוך ימים ספורים לטאלנט הרפואי החדש של ישראל, כמעשה שלמה מור יוסף לפני עשור, בזמן אשפוזו של ראש הממשלה לשעבר אריק שרון בהדסה שבירושלים. קרייס, שילוב של רופא מוכשר ואמן ביחסי אנוש, סימן את עצמו לגדולות כבר כשהיה רופא וקצין צעיר. עכשיו הוא מקבל את ההכרה הציבורית, ואולי סולל את דרכו לצמרת הרפואית של ישראל.
ד"ר קובי חביב, סגן מנהל בית החולים קפלן ואלוף-משנה במיל' בחיל הרפואה, פגש את קרייס בצנחנים. "הוא איש מרשים ביותר", הוא מתאר. "אתה יכול לספר עליו הרבה מעלות, הוא איכותי מאוד, ערכי ונבון. אם מדברים הרבה מאוד על אי קיו (EQ) ואיי קיו (IQ) - יש לו את שניהם, ויכולת תקשורת בין אישית נפלאה".
לדברי חביב, קרייס ניחן ב"ראייה אסטרטגית, הוא חושב בענק ומתרומם גבוה, רואה דברים מלמעלה ומצד שני יורד לפרטים הקטנים בצורה בלתי רגילה הוא חוקר, יוזם, סקרן מאוד - דברים שמובילים לאיכות ומצוינות". עוד הוא מוסיף כי התכונות המקצועיות לא באות על חשבון האישיות, אלא להיפך. "מה שאני אוהב אצלו בתור חבר שהוא אדם מאוד חם. הוא מדבר בצורה מסוימת אבל הוא אדם מאוד אנושי אכפתי ומחבק. גאה כל הזמן לדבר על הילדים ואשתו המוצלחת".
הקרב על חייו || סיקור מיוחד בוואלה! NEWS:
האפיפיור וטראמפ שלחו איחולי החלמה לפרס: "מורשתך עומדת איתנה"
מצבו של פרס מוסיף להיות קשה: "עבר עליו לילה שקט"
ביילין: "פרס תמיד אמר שלא ישכח למות, אבל היום אני מבקש שישכח"
רעייתו של קרייס, ענבל, היא סגנית מנהל מפעל חלל של התעשייה האווירית ואף נבחרה לאחרונה בפרויקט עיתונאי לאישה המשפיעה בישראל. "תמיד יש בדיחות במשפחה ואצל החברים מי מוביל את המשפחה, האימא או האבא", מספר מקורב למשפחה. "בסוף שניהם אנשי משפחה מאוד חמים שמובילים משפחה נהדרת". ד"ר חזי לוי, מנהל בית החולים ברזילי שבאשקלון, חבר ומפקד, מספר כי "הוא מעריץ אותה. תמיד הוא משבח את היכולות והקריירה שלה וזה מביא לו גאווה".
לזוג יש שלושה ילדים, בת גדולה שהשתחררה מהצבא לאחרונה, כקצינה. בן צנחן שעובר בימים אלה קורס קצינים ועוד בת שלומדת בתיכון. לפחות בינתיים, אף אחד מהם אינו בדרך ללימודי רפואה. בזמנו הפנוי קרייס אוהב לנוח. "פעם נפגשנו בנופש ביוון. המשפחה שלי מאוד אינטנסיבית, סוערת, אטרקציות, סקי ועוד", מספר ד"ר חביב, "אבל איציק - פונה למזרח כשהשמש זורחת ולמערב כשהיא שוקעת. פשוט אוהב לנוח, אבל יחד עם המשפחה. לצחוק, לדבר ולעשות שטויות. נורא כיף להיות איתו". קרייס קורא הרבה, בעיקר רומנים היסטוריים, ומשתדל לבלות הרבה עם הילדים וחבריהם. ביישוב שוהם, שבו הוא מתגורר, מספרים כי הוא מרבה לארח את חברי הילדים. בטורניר היורו האחרון הציב מסך גדול בחצר הבית ועליו הוקרנו המשחקים. "הוא אוהב כדורגל והיה גם משחק הרבה", נזכר ד"ר לוי.
כעתודאי צעיר כבר היה בולט בקרב הרופאים הצבאיים בשל נישואיו לענבל בגיל צעיר יחסית. "הוא כבר היה רופא ונשוי כשהתגייס, שזה יחסית חריג בין העתודאים", אומר קולגה מהצבא, "איש משפחה, ועוד לבוא ליחידה לוחמת כשיש לך אישה בבית ובתוך זמן קצר גם תינוקת - זה היה יחסית חריג, אבל חריג לטובה".
קרייס, בן 52, פנה ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית מיד בסיום התיכון, כעתודאי. הוא שירת כרופא גדודי בצנחנים והתקדם בסולם הדרגות בחיל הרפואה עד שמונה ב-2011 לקצין רפואה ראשי. פרויקט הדגל שלו היה "שומר אחי", תכנית שמטרתה להוריד את אחוז ההרוגים בקרב הפצועים בשדה הקרב, באמצעות הקדמת רופאים וחובשים לקו החזית, במקביל לציוד רפואי מתקדם בשטח, כמו אבקת פלזמה - תחליף למנות דם - שחולקה לצוותי הרפואה.
"הכרתי אותו כשהיה סגן או סרן באחת מיחידות החי"ר, הוא היה קצין שעשה עלי רושם", מספר פרופ' וח"כ לשעבר אריה אלדד, שכיהן כקצין רפואה ראשי (קרפ"ר). "אני הייתי אז סגן הקרפ"ר ועסקתי בשיבוצים ושאלתי אותו מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול. הוא מיד אמר קרפ"ר". קרייס דבק בחלום שלו ופעל להגשימו. בחלוף כמה שנים, קרייס, כבר רב-סרן, עמד לפני שיבוץ חדש ונקרא אל סגן הקרפ"ר, שהיה אז ד"ר חזי לוי, היום מנהל בית החולים ברזילי. "הוא נכנס לחדר ואמר לי 'אני רוצה להיות קרפ"ר, איך עושים את זה בדרך הקצרה ביותר?'", נזכר לוי. "באותו הרגע עובר לי בראש שאני מאמין בו והוא ראוי והוא מהאנשים שאני רוצה להשאיר ולגדל בחיל הרפואה".
"אדם שמזהה את אורך המסלול, אך לא מחפש קיצורי דרך"
"קרייס היה נבון מאוד, נחוש מאוד וחרוץ מאוד, ואני מניח שזה לא עבר לו", אומר אלדד. "הוא אדם שמזהה את אורך המסלול שהוא צריך לעבור, אך לא מחפש קיצורי דרך". במהלך השנים השלים קרייס תואר שני במנהל ציבורי באוניברסיטת הרווארד, שם פגש אותו אלדד בשנית, "הבנתי שיש הערכה רבה כלפיו גם מחוץ לחיל כשראיתי שהוא התקבל לתכנית המצטיינים הזו, שרק מעטים נבחרים אליה בכל שנה. נפגשנו מאז עוד כמה פעמים והתרשמתי שהוא רק השביח עם השנים ותחומי הידע וקבלת ההחלטות שלו אינם רק בתחומים רפואיים מקצועיים". אלדד אף המליץ על מינויו לעמוד בראש החייל: "יש מסורת שמקבלי ההחלטות בצבא מתייעצים עם קרפ"רים קודמים לפני הבחירה, ואני יכולתי להגיד שהוא קרפ"ר טבעי והמלצתי עליו מכל הלב".
עם סיום שירותו הצבאי ב-2015 החל קרייס לעבוד בבית החולים שיבא שבתל השומר, ולפני כחודש בסך הכל מונה למנהל המרכז הרפואי. על פי העיתון "גלובס", הנהלת בית החולים בהובלת המנכ"ל הקודם זאב רוטשטיין חפצו מאוד במינוי ולכן קרייס מונה תחילה לתפקיד המשנה למנכ"ל, ללא מכרז. לאחר מכן, נותר תפקיד המנהל פנוי במשך חודשים ארוכים, עד שקרייס ישלים את ההתמחות הנדרשת במנהל רפואי.
במקביל לתפקיד בשיבא, קרייס הוא פרופסור בבית הספר לרפואה צבאית של האוניברסיטה העברית. "הוא הוביל תכניות מאוד משמעותיות ואת המסלול להישגים מרשימים. הוא אדם למופת, רופא מצוין ומדען דגול. איש רב זכויות", אומר עליו פרופ' דוד גרץ, ראש המסלול לרפואה צבאית בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית.
גרץ, פקוד של קרייס בשירות המילואים, מציין את מומחיותו של קרייס ב"בתי חולים שדה ורפואת חירום, אסונות ומנהיגות צבאית. בנושאים האלו הוא כיכב, גם במסגרת מדעית וגם מבצעית. הוא ממשיך ונותן אצלנו קורס במנהיגות צבאית לתלמידי צמרת".
קרייס פיקד על המשלחת הישראלית לרעידת האדמה בהאיטי והשתתף בכמה משלחות נוספות לאזורי אסון. "היה לו חלק מאוד מרכזי בהשמת מדינת ישראל בחזית של רפואת אסונות", אומר גרץ. "הוא בעל כושר מנהיגות, תוך הבנה ועם מאגר ידע עצום בתחום, עם אנושיות מאוד מפותחת. אלו שלוש תכונות בבן אדם אחד וזו קומבינציה מנצחת".
כשקרייס פיקד על בית החולים הצבאי בהאיטי, סופח אליו שימי גרוסמן, איש זק"א שהופקד על פינוי המתים שמתו בבית החולים, ואלו שמתו בכניסה אליו. "לא הכרתי עוד אדם עם אנרגיות, סדר וראש גדול כמוהו", מספר גרוסמן. לדבריו, "כל הזמן מתו אנשים. היה חום אימים ומסריח והמקומיים היו שורפים את הגופות. קרייס בא ואמר לי 'שימי תשמע, תמצא לי פתרון, אבל אל תשרוף את הגופות, שלא נהיה כמו כולם ונשמור על כבוד המת'. הוא הצמיד לי שני מאבטחים משלדג, לקחנו משאית, כל מי שמת עטפתי בשקית, והעמסנו על משאית עשר-עשר. הלכתי לבית החולים המקומי, שילמתי לבחור שם עשר דולר, פתחו לי שער לתוך קבר אחים, וכך היינו קוברים את כולם".
"הייתי עם קרייס במשך שבועיים. אתה רואה בן אדם עם אנרגיות מאוד גבוהות. לא מפתיעה אותי ההתקדמות שלו. כל דבר הוא פותר במקום, לא שומר בעיות להמשך, כל הזמן אומר 'קדימה לעבודה'", המשיך גרוסמן.
"ניסיתי כל הזמן להרים את המוראל בתוך כל המוות שהיה שם", נזכר גרוסמן, "כשמישהו היה מת, קרייס היה מבקש ממני להביא את משפחתו לפרידה. יש להם טקס שהם עומדים במעגל סביב המת, לא מכוסה, ויש להם מנגינה כזו והם רוקדים סביבו. אחר כך, הייתי שר שם את המנגינה הזו והוא היה תמיד אומר לי תשיר, תעשה כל מה שישחרר אותך".
"איציק מלא כריזמה, הוא לומד מהר ותמיד שואף ליותר גבוה. הוא מחוספס בחוץ ורגיש בפנים", אומר לוי. חביב מסמן את הנקודה: "המשהו הזה שלו זו היכולת הבין-אישית, מעבר ליכולת הניהולית, הארגונית והמקצועית שיש להרבה מפקדים ואנשים שמובילים מערכות גדולות. הוא יודע לחדור ללב של אנשים בצורה בלתי רגילה ובסוף הוא יודע להניע אותם. הוא יודע לקדם את האינטרסים של הארגון שלו בצורה בלתי רגילה".
התקשורת לא זרה לו
שלמה מור יוסף הפך לכוכב, טבע את מטבע הלשון "נושם באופן עצמוני", ואף זכה לחיקוי בארץ נהדרת, אחרי שהיה הפנים של הטיפול הרפואי בשרון. "זו סיטואציה שמאוד מזכירה. מישהו שמדמם במוח וחווה תופעות דומות, כולנו חשבנו על זה", אומר חביב, "אבל איציק זה לא מור יוסף, זה איכות אחרת".
"איציק היה בפרונט בכל תפקיד - כרופא גדודי, חטיבתי, כמוביל המשלחת להאיטי - בכל מקום שהוא נמצא הוא בפרונט. עכשיו הוא יותר. איפה תופסת אותו החשיפה? הוא בסך הכל נכנס לא מזמן לתפקיד, אבל התקשורת לא זרה לו. לעמוד בפרונט ולייצג ארגון גדול ואחריות כבדה זה לא זר לו. התפאורה השתנתה אבל התוכן לא השתנה".
לשאלה אם קרייס נהנה מהחשיפה משיב חביב כי "אני לא יודע אם הוא נהנה מהתקשורת וההמולה סביבו, אבל מזה שיש חשיפה לבית החולים ולמה שהם עושים, כמנהל זה טוב".
"הוא פוליטיקאי", חורץ גורם בכיר במערכת הבריאות, "כשהחזירו את גלעד שליט הוא ידע להידחף לתמונה וראו את זה בטלוויזיה. הוא יודע להידחף. עכשיו הוא ימציא איזו מילה כמו 'עצמוני' - ראינו מה קרה עם ה'עצמוני' האחרון ומה זה עשה לבית החולים הדסה - אבל פינקו את מור יוסף וראית לאן הוא הגיע".
חביב דוחה את הטענה: "הוא היה קרפ"ר והוא והצוות שלו היו צריכים לראות את גלעד שליט. אני כמפקד וקצין בצבא אומר לך, צריך לגעת בשטח. גם עם שמעון פרס אתה יכול להגיד הוא מטפל באופן אישי? לא, אבל כמנהל ומפקד צריך לגעת בשטח".
ד"ר לוי, דמות תקשורתית בעצמו לאור המצב הביטחוני בדרום, סבור כי פוליטיקאי זו לא מילה גסה. "גם בצבא אתה לא יכול להגיע לדברים האלו בלי יכולת של פוליטיקאי. איך להתנהג, עם מי להתנהג ומה לומר, אחרת אתה מגיע להתגוששות".
"הנסיבות הביאו אותו להיות על המסך והוא עושה את זה בסדר גמור", אומר לוי, שמתקשה לזהות מטבע לשון בהצהרות הרבות של קרייס לתקשורת בימים האחרונים: "הוא נוקט בלשון נהירה וברורה. זו הזדמנות מרתקת ואתגר למסור את הדברים בצורה נהירה ומרגיעה ואני חושב שהוא עושה את זה טוב. זה מאוד מרתק וחשוב ובטח בבית חולים גדול ובאירוע כמו זה".