שמעון פרס עמד ברציף תחנת הרכבת של וישנבה שבבלארוס, וחיבק את סבו האהוב צבי מלצר, הדמות המשמעותית ביותר בחייו הצעירים. מלצר הוא האיש שחשף את פרס לגמרא, שממנו ינק את האהבה לספרות ושתחת טליתו עמד בבית הכנסת. אביו חיכה בארץ ישראל, ופרס הצעיר עמד לעלות לרכבת יחד עם אמו ואחיו הקטן.
בן 11 היה כשחיבק אותו סבו חיבוק אחרון, שמונה שנים לפני שהסב ומשפחתו של פרס שנותרה בגולה נרצחו על ידי הנאצים. "הוא הישיר מבטו אל עיניי ואמר לי: 'תמיד תישאר יהודי המשך להיות יהודי לאורך כל חייך ופעל כיהודי לאורך כל דרכך' ובכך קבע את עתידי", סיפר פרס על הפרידה. מילותיו של סבו ליוו אותו כל חייו, ופרס נהג לספר על אותו הרגע בשנת 1934 שוב ושוב, הרגע המכונן של חייו.
פרס היה איש של מעשים גדולים, אך גם איש של מילים. הרבה מילים. הוא היה רטוריקן מופלא, מספר סיפורים בחסד ונואם שידע לערסל את המילים ברכות או להטיח אותם בעוצמה באוזני עמיתיו ויריביו. בשנותיו הרבות בפוליטיקה הישראלית הוא הותיר אחריו אין ספור משפטים מסוגננים, מטבעות לשון ודברים שנחקקו בזיכרון הקולקטיבי. הנה כמה מהם.
"ישראל לא תהיה הראשונה להציג נשק גרעיני במזרח התיכון"
באוקטובר 1957 חתמה ישראל על הסכם סודי עם צרפת, שבמסגרתו ייבנה כור גרעיני בישראל. בין מובילי המהלך היה פרס, משותפי הסוד הבודדים לתכנית ומי שגייס כספים לשם כך. בהקשר זה נהוג לייחס לפרס את המשפט שהגדיר את מדיניות העמימות של ישראל.
"ישראל לא תהיה הראשונה שתציג נשק גרעיני למזרח התיכון", אמר סגן שר הביטחון בפגישה עם הנשיא האמריקני ג'ון קנדי ב-1963. עשרות שנים לאחר מכן נזכר פרס בפגישה ההיא, ואמר כי הופתע מהשאלות הרבות שהופנו אליו, ולכן נדרש לאלתר תשובה. דברים אלו התקבעו לימים כקווים המנחים של ישראל בנושא הגרעין.
"עם תנועות מזרחיות תנצחו בבחירות?"
מערכת הבחירות של 1981 היתה כנראה הסוערת ביותר בתולדות המדינה. בכנס בחירות בבית שמש, מעוז התמיכה בראש הממשלה מנחם בגין, עלה פרס לדבר והתקבל בקריאות בוז ו"פרס הביתה".
"אנחנו לא נפחד מכם. לא מהפאשיזם, לא מהחומייניזם ולא מהתנועות המזרחיות שלכם", השיב להם פרס. "בוז לך (אמר לקהל). זה עם תרבותי, עם תנועות מזרחיות מתווכחים? תתביישו לכם. אל תקלקלו את שם בית שמש. ככה יראה העם, העם של בגין, שיכורים... שנאה וריב אחים, שנאה וחוסר תרבות. עם תנועת מזרחיות תנצחו בבחירות?". לבסוף העצרת פוצצה והמשטרה נאלצה לפנות את פרס ומשתתפים נוספים מן המקום.
"נגמור את הישיבה עם החלטות, או שהישיבה תגמור אותנו"
ב-30 ביוני 1985 התכנסה ממשלת האחדות הלאומית לדיון החשוב ביותר שלה. על הפרק: תכנית החירום להצלת המשק הישראלי, שעמד על פי תהום, ובלימת האינפלציה שהאמירה למאות אחוזים. בפתח הישיבה, שנמשכה קרוב ל-24 שעות וכמעט ללא הפסקה, ובמהלכה הוחלט על שורת צעדים דרסטיים ומידיים, אמר פרס לחברי הממשלה: "הערב נגמור את הישיבה. או שהישיבה תיגמר עם ההחלטות, או שהישיבה תגמור אותנו".
"איזו בעיה של אמינות יש לך איתי, יצחק רבין?"
היריבות בין פרס ליצחק רבין נמשכה על פני עשרות שנים. בתחילת שנות ה-90, במהלך ועידת מרכז מפלגת העבודה, יצא קצפו של פרס בטענה כי רבין משמיץ אותו. הנשיא לשעבר לא שכח לרבין את ספרו "פנקס שירות" מ-1979, אז העלה על כתב את הכינוי שדבק בפרס: "חתרן בלתי נלאה".
"איזו אמינות אני הפרתי? מדוע אתם חוזרים על טענות הליכוד השקריות? איזו בעיה של אמינות יש לך איתי, יצחק רבין? אני כתבתי נגדך ספר? אני קראתי אותך בשמות? מספיק ודי, אל תפיצו את השמצות הליכוד", תקף פרס והצביע על רבין, שישב בקהל.
"אני שומע את חבריי אומרים פרס הוא לוזר. אני הפסדתי?"
שוב מרכז מפלגת העבודה, שוב דין ודברים קשים עם הקהל. עם הסרת ההצעה למנותו לנשיא המפלגה בשנת 1997, עלה פרס לנאום. "אני שומע את חבריי אומרים 'פרס הוא לוזר'. אני הפסדתי?", שאל, והקהל השיב בקול רם: "כן!". נאום זה קיבע את תדמיתו של פרס כמפסידן הנצחי של הפוליטיקה הישראלית.
"מזרח תיכון חדש"
ב-1997 הקים פרס את "מרכז פרס לשלום", בהתאם לחזונו על "מזרח תיכון חדש". הנשיא התשיעי השתמש במונח זה אין ספור פעמים במרוצת הקריירה הענפה שלו, שנמשכה על פני עשרות שנים, במטרה לבטא את שאיפתו העמוקה לכינון יחסי שלום עם מדינות ערב השכנות.
"קאסמים, שמאסמים"
ב-2006, תקף המשנה לראש הממשלה פרס את התגובה הציבורית ה"היסטרית", כהגדרתו, לירי הרקטות לעבר שדרות. "מה קרה? קסאמים, שמסאמים. גם את קריית שמונה הפגיזו במשך שנים", אמר. דבריו עוררו תגובות נזעמות, בעיקר בקרב תושבי העיר הדרומית המופגזת, אולם פרס אמר כי דבריו כוונו לעולם הערבי.
שנה קודם לכן תקף בכנסת את ראש הממשלה בנימין נתניהו, אז שר האוצר, באותו נושא. "תשמע ידידי, אתה לא תבהיל את העם מפני שהעם לא מאמין לך. אני מציע לימין להפסיק עם ההפחדות... תפסיקו לדבר שטויות", אמר פרס בתגובה לנאומו של נתניהו כי טילים ייפלו על אשקלון אם תכנית ההתנתקות תתממש, שבוע לפני שיצאה לפועל.
"לנוער יש בוקפייס"
בכנס החלל הבינלאומי על שם אילן רמון ב-2008, התייחס הנשיא פרס לתמורות הטכנולוגיות שמציפות את חיינו, אולם התבלבל בשמה של הרשת החברתית הגדולה בעולם. "היום עם התקשורת האלקטרונית, כולנו קרובים אחד לשני ויכולים לדבר עם כל אחד, בכל רגע, בכל מקום. על כן המרחקים נהיו במידה רבה מאוד תיאורטיים. ועכשיו לנוער יש את הבוקפייס. הם בכלל כבר לא חיים איתנו", אמר
על סוניה: "הייתה המצפן אמיתי"
ב-2011 הלכה לעולמה אשתו של פרס, סוניה, אחרי 73 שנות זוגיות. בקול רועד נפרד הנשיא לשעבר מאהבת נעוריו בהלווייתה בבית העלמין במושב בן שמן, שבו גדלה.
"תודה שבאתם לחלוק כבוד אחרון לאישה נפלאה שכל חייה ברחה מכבוד", אמר. "שנות דור, שנות חיים, בכפר, בקיבוץ, בשירות המדינה, אני למדתי ממנה יותר משיכולתי ללמד אותה. היא היתה בבית המצפן האמיתי, המצפון האמיתי, על פיה יישק דבר. לא מפני שדיברה בקול רם ולא מפני שעשתה לי צרות. אלא מפני שהיתה דוגמה, יהלום צלול, על פי התנהגותה ידענו - מה נכון מה לא נכון. מה רע, ומה טוב".
.
"לא אשכח למות"
ב-2007 התייחס המשנה לראש הממשלה למצבו הבריאותי ולגילו המתקדם, על רקע הבחירות לנשיאות. "אני מבטיח לכם, כשיבוא היום, אני לא אשכח למות", אמר פרס בהלצה.