שבעה חודשים אחרי שנרצח סמ"ר ינאי ויסמן בפיגוע בסניף "רמי לוי" בשער בנימין, קיבלה אמש (שלישי) אלמנתו יעל את הצל"ש שהוענק לו על גבורתו. בטקס מרגש שנערך בגבעת התחמושת, עלתה יעל וקיבלה את הציון לשבח מידי אלוף הפיקוד רוני נומה. בפיגוע, נלחם ויסמן בידיים חשופות במחבל, עת שאשתו ובתו התינוקת נמצאות גם הן בסניף.
"נקודות הציון בלחימה המתמשכת בטרור הינם סיפורי מופת אישיים ויחידתיים כזה הוא סיפורו של סמל ראשון טוביה ינאי ויסמן זכרו לברכה", אמר אלוף פיקוד המרכז. "הוא חרף את נפשו כאשר הותיר מאחור את בתו התינוקת נטע ואשתו יעל ורץ ללא נשק, אך מצויד בערכים הנשענים על מסורת צה"ל, מדינת ישראל והעם היהודי. כל אלה הצטרפו לערכים שאותם ספג בבית הוריו, אורלי ואברהם".
אלוף נומה התייחס למעלותיו של ויסמן ואמר: "ינאי, ששילם בחייו בעודו נאבק במחבלים שרצו לפגוע באזרחים, המחיש במעשיו מהי דבקות במשימה וחתירה לניצחון, דוגמה אישית, אומץ לב ורעות. ינאי הוא דוגמה ומופת לעוז רוח. ציון לשבח ניתן למי שמסמן עבורנו את הרף הערכי, ינאי לא קיבל פקודה, הוא שמע זעקה, קיבל החלטה וביצע מעשה ועל כך צוין לשבח כדי לסמן לכולנו מה מצופה מאיתנו כאנשי כוחות הביטחון".
עוד ידיעות בוואלה! NEWS:
המשימה הפשוטה שהסתיימה בקריסה: האסון בתל אביב - שלב אחר שלב
"כמו ניסיון התנקשות": מכוניתו של פוטין נפגעה בתאונה - הנהג נהרג
סגן המפכ"ל לשעבר ניסים מור הורשע בהטרדה מינית ובהפרת אמונים
חבריו לגדוד 50 של חטיבת הנח"ל הקליטו שיר לכבודו ועומלים על פרויקט "מכתבים לינאי" שיזמו. במסגרת הפרויקט, קיבצו אסופת מכתבים שכתבו לו החיילים בפלוגה ובגדוד, ויהפכו אותם לספר כשישתחררו בעוד חודשים אחדים. סמ"ר ארי פטאל, בן 20 מקיסריה, ריכז את הפרויקט. "את חלק מהמכתבים אנשים כתבו לבד אחרי הרצח, ואת חלק ביקשנו מאנשים לכתוב, אם הם רוצים", סיפר. "ניתן אותו כמובן למשפחה ולחברים".
"כשהתגייסנו אמרו לנו 'אתם לוחמים, זה יכול לקרות לאחד מכם'", כתב מפקד הכיתה של ינאי, שמעון מנחם בוים. "סירבנו להאמין, סירבנו כי לא רצינו להאמין, אבל זה קרה. אני זוכר את הנסיעה להלוויה שלך, נסיעה מתוחה ועצבנית, סירבתי להאמין לזה. שכנעתי את עצמי שאני אתעורר עוד מעט, אבל כשהתעוררתי זה היה כבר בירושלים, בהלוויה שלך".
"מאז המוות שלך, האווירה במחלקה נורא מוזרה, אנחנו בסך הכול חבורה של ילדים שאוהבים לשמוח, שלא יודעים עצב, ועכשיו אני מוצא את עצמי שוקע בתוך מוזיקה עצובה ומחשבות עליך", כתב פטאל לוויסמן שבועיים לאחר שנרצח. "בהלוויה שלך, עמדתי עם דגל ישראל ליד הקבר, צופה במחזה הכי קשה שאפשר לדמיין, צופה בחברים שלנו מניחים אותך בתוך האדמה, והם שופכים עלייך שקי חול, באותו רגע התחלתי להבין שאתה איננו, שלא נפגש יותר".
סגן גיא רוזנבלט, מפקד המחלקה, כתב לפני כמה ימים, לקראת הענקת הצל"ש: "ויסמן היקר. לא יאומן שכל כך הרבה זמן כבר עבר, ואני כבר עוד רגע עוזב את המחלקה ומשתחרר. הזמן רץ ואנחנו עוברים מאימון לקו, מסיור למוצב ולפילבוקס. רוצה להגיד לך שלמרות כל הלחץ והמשימות במוצב, כל ערב כל מי שיכול יודע שבאזור 21 מגיעים לפינה של ויסמן ומדליקים לך נר וקוראים משהו לזכרך". הוא הוסיף: "בעוד כמה ימים ניסע כל המחלקה לטקס קבלת צל"ש שלך, מותך מסמל את האדם המדהים שהיית: גיבור אשר כל חייו עשה למען אחרים וחשב תמיד על האחר לפני טובתו האישית".
ביום שבו נרצח, ישב סמל יונתן משה לכתוב. "כשאנחנו מדמיינים את עצמנו בתור מחלקה, קשה המחשבה שלא תהיה שם עם הרמקול החדש שיעל קנתה לך, שלא תראה לנו את התמונות של נטע הקטנה וישר יעלה לך חיוך, חיוך של גאווה ואושר בעיניים שכנראה רק אתה מבין. שלא תיקח לנו שתי שאכטות מהסיגריה שאיכשהו הופכות לחמש ועדיין תכחיש שאתה מעשן. מיד אחרי האימון אנחנו עולים לאיו"ש, התכניות שלך להראות לנו את האזור שלך את המעיינות שכל כך אהבת כבר לא יתממשו, אבל תדע שנזכור אותך".
סגן עומר שטרנברג, מפקד המחלקה לשעבר, כתב ביום ה-30. "מעבר לכל הזיכרונות, מעבר לכל השיחות אל תוך הלילה, ויסמן היה קודם כל איש משפחה. כשיעל הייתה צריכה ללדת בתקופת החגים, והדאגה הכי גדולה של ויסמן הייתה שיהיה בצבא בזמן שהיא תלד, ושלא יהיה מי שיהיה איתה. האמת היא שוויסמן הוא פשוט אבא".
הוא המשיך וכתב כי "אולי אחרי שכל הרגעים הקטנים יישכחו, הזיכרון שיישאר לי מוויסמן יהיה האהבה שתמיד אפפה אותו. למרות שהגענו מרקעים שונים, מתרבויות שונות ומתפישות עולם שונות, אני וויסמן לא התווכחנו פעם אחת. להפך, תמיד הצלחתי ללמוד ממנו עוד משהו קטן שלא ידעתי, וזו אולי הסיבה שהוא הצליח להיכנס לי כל כך עמוק ללב. ויסמן היה קודם כל בן אדם, ובני אדם אמיתיים תמיד ננעצים בלב ולא מרפים".
אל אסופת המכתבים נלווה שיר שכתב סמל ראשון רון ביתן, בן 21 מנתניה, בזמן הלוויה שאליה לא יכול היה להגיע כי נשאר בבסיס. "התגייסנו באותו יום לגדוד", סיפר ביתן. "אחר כך יצאנו לקורס מ"כים ביחד ונפגשנו שוב בוותיקה ושם חזרנו להיות בקשר. ביום שזה קרה כל הגדוד היו ברגילה ואני הייתי בדרך חזרה לבסיס כי היה צריך שיהיו בו מישהו בשבת. אחד המפקדים התקשר אליי וסיפר. ביקשתי לא לסגור את השבת ולהיות בהלוויה אבל לא הצלחתי כי היה צריך מישהו בבסיס, באותו ערב גם כתבתי את השיר".
ביתן מתאר כי השיר נכתב בזמן קצר, ומהלב. "השיר פשוט יצא לי תוך חצי שעה, מהראש לדף ולגיטרה, הוא ממש יצא הכי אמיתי והכי נכון שהרגיש לי וכשפרסמתי ראיתי שהמון אנשים מזדהים איתו. אחר כך הקלטתי ונתתי למשפחה. הם מאוד התרגשו ואהבו. עם יעל אני בקשר טוב בזכות השיר הזה, שמסמל המון למשפחה".
(עדכון ראשון: 21:43)