הקאמבק שיחזיר את נתיבות למעמד של מעצמת בילויים אזורית

אלפי אנשים מגיעים מכל קצוות הארץ. המשטרה סוגרת את הכבישים. שוטרים על סוסים וכוחות יס"מ מפטרלים בכיכר המרכזית. מאות צעירים עומדים בסלקציה בשביל העונג לשתות כוסית ולהוציא אנרגיה על רחבת הריקודים. לא, זה לא תיאור של עוד סוף שבוע ברחוב אלנבי בתל אביב – זו הייתה התמונה הקבועה של סצנת הבילויים של העיר נתיבות, עד לפני כמה שנים.

הסיפור התחיל לפני כעשור החליטו שלושה אחים לבית עטר, ישראל, טל ודרור לפתוח את המועדון הראשון בעיר נתיבות. הם זיהו רצון עז של תושבי נתיבות ועוטף עזה למקום בילוי קרוב לבית, לא עוד נסיעות לעיר הגדולה באר שבע בימי חמישי ומוצ"ש, משהו קל"ב. הם לא האמינו אז שהרעיון שלהם יצליח להפוך את הדימוי של נתיבות מעיר הבאבות לעיר הפאבים.

המועדון שהם פתחו, "הדנדו", תפס תאוצה. אלפי בליינים גדשו את העיר בימי חמישי ובמשך כל השבוע פרט לערבי שבת. אחרי ההצלחה של האחים עטר והדנדו, החליטו צעירים מקומיים לנסות את מזלם בחיי הלילה ובזה אחר זה נפתחו עוד מועדונים. הטרויה, הסוגויה, המשרד, המונה ליזה, הברלה ועוד מספר פאבים קטנים הפריחו את השממה – וגרמו לעיר להסתכל בלבן של העיניים האדומות של המועדונים בבאר שבע.

אבל כמו שכבר שרו "דם, יזע ודמעות" – מה שעולה, חייב גם לרדת בסוף. תקופת השפל של המועדונים בנתיבות החלה כאשר המלחמות והמבצעים בגבול הדרומי נתנו את אותותיהם. אחד אחרי השני סגרו את שעריהם הפאבים והמועדונים. העסקים הרימו ידיים והמגה-ברים נסגרו. צעירי העיר שבו בלית ברירה לחיקו החם של "הפורום", המועדון הגדול בבירת הנגב.

עכשיו, אחרי תקופה קצרה של שקט יחסי בדרום, האחים הצעירים לנצח של משפחת עטר החליטו לעשות קאמבק. השבוע הם פתחו מועדון חדש בעיר בשם הישן והטוב "דנדו", כי מותג מנצח לא מחליפים. " איך אומרים? 'מטאטא חדש – מטאטא יותר טוב'", אומר דרור עטר, "בליינים מאוד צמאים לבילוי חדש. תמיד. גם אם המקום הזה יעבוד שנתיים-שלוש יבוא מקום חדש. הם צמאים תמיד לעוד ועוד. הריגוש לא עוצר. אני צופה הצלחה. ההרגשה שלי מאוד טובה אבל תמיד בחיים יש הפתעות לא צפויות. כמה שאתה יכול להרגיש הכי בטוח בעצמך יש דברים שהם לא תלויים בך, רואים צימאון מטורף. העיר גדלה. נתיבות זה כבר לא 20 אלף תושבים. אנחנו פונים לכ-150 אלף תושבים היום עם שדרות, אופקים, קריית גת והמושבים סביב. הכול גדל ונמצא בתנופה".

האופטימיות של עטר מתבססת על ההצלחה ההיסטורית וההיסטרית של תחילת העשור. "נתיבות הייתה עיר הבילויים של הדרום, והיינו במוקד גם של המרכז וגם של הצפון", מספר יובל חדד מבעלי מועדון "הסוגיה" שסגר את דלתותיו לפני מספר שנים, "האחים עטר היו המייסדים של תרבות הבילוי בנתיבות ואנחנו הצטרפנו להצלחה שלהם. אחרי כמה שנים שנתיבות קצת ירדה מהמפה בעקבות המלחמה, אני מאחל שייפתח דף חדש עם הצלחה ושיחזירו עטרה ליושנה".

כשחדד נזכר באותה תקופה חיוך עולה על פניו. "עשינו דברים שונים. הקונספט של כל מועדון התאים לקהל מסוים. במועדונים אחרים הבילוי היה לשבת מסביב לבר ולשתות כוסית, אבל אנחנו וכל מועדון בנתיבות עשינו דברים מעבר - אם זה הפקות, או להביא אמנים ברמה גבוהה. רצינו לתת קצת יותר מאשר בכל מקום אחר וזה מה שגרם להצלחה. זה הביא את האנשים לרצות לבלות דווקא בנתיבות ולא במקום אחר. המועדונים תמיד היו מלאים. באחת בלילה כבר אי אפשר להכניס אנשים ולא פעם ולא פעמיים נסגרו מועדונים כי היה עומס של בליינים".

אבל לא רק הבליינים ירוויחו מפריחה מחודשת של חיי הלילה בעיר. העיתונאי טל סיגרון, שבעברו היה יחצ"ן מועדונים, מסתכל מזווית קצת אחרת. "העיר מורכבת מחילונים, דתיים, וחרדים - ותרבות הבילויים הביאה לפה זן חדש של קהל שלא הכיר את העיר, הם הגיעו לפה בזכות המועדונים ופתאום אתה רואה שהמסחר גדל והרבה דברים השתנו. נוצרו פה חברויות, קשרים, זוגיות. היו פה 3,000 איש כל סוף שבוע. אנשים מבחוץ. התושבים היוו פה אחוז קטן וזה היה מאחד ומלכד. היו באים הסעות ממקומות אחרים. הפאב החדש והחזרה של הסצנה הזאת לנתיבות תכניס פה לאנשים כמוני חילונים, שיש להם ביטוי בעיר הזאת. הדבר הזה יקפיץ את העיר".

ובהחלט, נראה שהרנסנס של "הדנדו" יכול להוות בשורה של ממש לעיר, ולהפוך אותה שוב למוקד בילויים. "הבר החדש יצליח במאה אחוז", מנבא חדד, "יש צימאון אדיר. לאחים עטר יש את הניסיון, הרקע וההבנה מה צריך לעשות ואני מאמין שהם יצליחו בענק - ויש סיכוי שהם יחזירו את נתיבות לימים הזוהרים שלה ובעקבות ההצלחה שלהם יכולים להיפתח עוד מקומות, וזה יכול רק לשדרג להם ולהפוך את נתיבות למוקד הכי מרכזי בארץ".

דרור עטר הוא חלוץ בתחומו. ערב ההקמה המחודשת של הדנדו, הוא קורן מאושר ומתמלא סיפוק כשהוא מדבר דווקא על המועדון הישן. "בנתיבות לא היה כלום, ואז הקמנו את תרבות הלילה בעיר. חשבנו – יש תרבות בילויים בעל עיר, למה שלא יהיה בנתיבות? הרגשתי שאנחנו תוקעים יתד", הוא מספר בדרך למועדון החדש, " נוצר שקע של תקופה שלא היה כלום וזה פשוט מילא את החסר. היינו שלוש שנים לבד ומפה לשם הגענו לשבעה מקומות בילוי בנתיבות. זה משהו שממלא אותך מכל הבחינות. אין משהו ששווה לזה ואני מרגיש את זה עד היום".

בתור הזהב של הבילויים בנתיבות היו סוגרים את הכבישים בשיתוף משטרת ישראל שהייתה מגבה את ההתכנסות של הבליינים. "היו כמויות של 3,500 בליינים בימי חמישי. היו פרשים, צוות יס"מ, קצינים באותו ערב, זה היה נראה כמו נמל תל אביב", מספר עטר.

כמו כולם, את סגירת המועדונים עטר תולה במלחמות, ברקטות ובאזעקות. "היו הרבה סטים של מלחמות. כל פעם היא נתנה זבנג כזה או אחר. זה מאוד משמעותי לבר, שבכל מקרה עובד יום בשבוע ולא יכול לעבוד בגלל מלחמה. כדי להשלים את הפער לוקח הרבה זמן. זה לא עסק רגיל שעובד כל החודש, וצריך לזכור שאנחנו סגורים בשישי".

בערב הפתיחה הרשמי של מועדון הדנדו נפגשו אחרי שנים הבליינים הוותיקים של נתיבות, בזה אחר זה הם העלו זיכרונות. אורי נגר, בעבר אחד ממנהלי הדנדו מסביר את ההתרגשות: "זה היה מתבקש בגלל התפתחותה של העיר. לפני כמה שנים נסגרו כל המועדונים ביום בהיר אחד. נתיבות הייתה מביאה אלפי בליינים בכל ערב ועכשיו זה יתחיל לחזור. הבליינים לא צריכים לחפש אלטרנטיבות מחוץ לעיר וכולם צריכים להישאר פה בעיר".

עו"ד מתניה אדרי שהגיע לפתיחה סיפר עד כמה התגעגעו תושבי העיר למקום בילוי מקומי. "אני מהבליינים הוותיקים. מחזירים עטרה ליושנה. מגיע לנו - התגעגענו לבילוי קרוב לבית לשתות בירה אחרי העבודה, זה בוער בנו. יותר מדי זמן שלא היה לנו מקום פרופר נעים וכיף לשתות בו בירה. העיר זקוקה לזה. התגעגענו למקום משלנו. מקום בנתיבות".

עטר מזהה שינוי בזהות של הקהל, שהתבגר יחד עם המועדונים. "נתיבות עשתה עלייה של קהל מבחוץ במספרים גדולים. עברו תשע שנים מאז שהתחלנו, ומי שאהב אותנו וגדל על זה היום כבר נשוי עם ילדים. זה מצחיק, כי מישהו נשוי עם ילדים צריך להגיע הביתה ופס למקומות בילוי בחוץ הוא לא יקבל – אבל כשהוא יגיד 'אני רוצה לעבור בדנדו' – את זה האישה תאשר לו. אנחנו כולנו בסוף חיילים של הנשים. ככה זה יוצא. אז לקבל אישור לצאת לפה לאיזה כוס עם חבר זה בסדר. זה נקרא לקוחות לא צפויים".

ומה לגבי הבאבא סאלי והמיתוג של העיר כעיר של קמעות וקברי צדיקים? האחים עטר לא מצפים שהחרדים יגיעו אליהם לפאבים, אבל לשיטתם גם לא אמורה להיות בעיה עם חזרת המועדונים לעיר. איך זה משתלב? "החרדים בטוח לא הקימו את את המקום הזה, אבל זה משתלב עם משפט שאני דוגל בו: 'ברכת ה' – היא תעשיר'. עם כל הכבוד, בירושלים יש הרבה חרדים ויש את הכותל, ומה, אין שם מועדונים? יש יותר מדי. כמו שזה עובד ומקובל שם על אחת כמה זה יכול לעבוד בעיר כמו נתיבות".

ומה לגבי הבאבא סאלי והמיתוג של העיר כעיר של קמעות וקברי צדיקים? האחים עטר לא מצפים שהחרדים יגיעו אליהם לפאבים, אבל לשיטתם גם לא אמורה להיות בעיה עם חזרת המועדונים לעיר. איך זה משתלב? "החרדים בטוח לא הקימו את את המקום הזה, אבל זה משתלב עם משפט שאני דוגל בו: 'ברכת ה' – היא תעשיר'. עם כל הכבוד, בירושלים יש הרבה חרדים ויש את הכותל, ומה, אין שם מועדונים? יש יותר מדי. כמו שזה עובד ומקובל שם על אחת כמה זה יכול לעבוד בעיר כמו נתיבות".