פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "בכל מקום יש טרור - כאן יש קהילה": נסיקה במשפחות שעברו לעוטף עזה

      מבצע "צוק איתן" הרעיד את האדמה תחת רגלי חברי הקיבוצים, והביא רבים מהם לעזוב את האזור הבוער. מאז חלפו שנתיים – ואלפים מבקשים להיקלט בעוטף. "בשביל לגור בתל אביב צריך אומץ? הרי כשמתים, מתים – מה זה משנה אם זה בא ממנהרה או באוטובוס?"

      "בכל מקום יש טרור - כאן יש קהילה": נסיקה במשפחות שעברו לעוטף עזה
      צילום: שי מכלוף, עריכה: אוהד פיטר

      שנתיים חלפו מאז המכה הקשה שקיבלו יישובי עוטף עזה. בין נפילת רקטות לירי פצצות מרגמה, ארזו חברי הקיבוצים את חפציהם והתרחקו מהאזור הבוער אל היישובים השקטים יותר בניסיון לשוב לשגרה שמבצע "צוק איתן" טלטל, ורבים אף הודיעו כי הם לא מתכוונים לחזור. על אף איום המנהרות החוזר, טפטופי הירי מדי כמה חודשים והמצב המחמיר ברצועת עזה – 2,500 תושבים חדשים נקלטו ביישובי העוטף בשנתיים האחרונות. היישובים והקיבוצים משגשגים, עשרות בקשות ממתינות לחברות בהם והעיר שדרות בתנופת בנייה.

      7,300 תושבים נותרו לאחר המבצע בעשרת הקיבוצים ובמושב שבמועצה האזורית שער הנגב. מאז, על פי נתוני משרד הפנים, הצטרפו למועצה כמאה משפחות חדשות שהן כ-600 תושבים – רובם בני משפחות צעירות וחלקם הקטן בנים חוזרים. הביקוש, למעשה, גבר בשנתיים האחרונות על ההיצע. לקיבוץ נחל עוז הצטרפו 22 משפחות חדשות לאחר ש-17 עזבו, לקיבוץ ארז נוספו 39 משפחות חדשות ובניר עם נקלטו 20.

      פסטיבל הטרקטור הראשון של קק"ל, קיבוץ ניר עם, אפריל 2015 (יח"צ , אדי ישראל, קק"ל)
      חברי קיבוץ ומבקרים מכל הארץ בפסטיבל הטרקטור של ניר עם (צילום: אדי ישראל, קק"ל)

      ככל הנראה, את המכה התדמיתית הקשה ביותר ספג נחל עוז, עם מותו של דניאל טרגרמן בן הארבע מנפילת פצצת מרגמה בסמוך לביתו, המנהרה שדרכה עברו אנשי חמאס את הגבול והרגו חמישה חיילים במוצב והפיר שהתגלה בסמוך לקיבוץ והושמד על ידי צה"ל לפני חודשים אחדים. ואולם, כל אלה לא מרפים את ידיהם של בני המשפחות החדשות שהגיעו להיקלט בו.

      "בחרנו בנחל עוז בעיניים פקוחות"

      "בחרנו לפני שנה בנחל עוז בעיניים פקוחות", הסביר ספי מגן, שנקלט עם משפחתו לפני כשנה בקיבוץ. "הכרנו בסיטואציה את הטוב, וגם את הסיכונים הביטחוניים. הילדים הביעו חששות בהתחלה אבל התמודדנו עם זה, והיום, שנה אחרי, אין פה פחדים שמנהלים לנו את החיים. אני מניח שמישהו שהולך למתחם שרונה בתל אביב, יש לו פחדים", אמר בהתייחס לפיגוע בחודש שעבר שבו נרצחו ארבעה. "וכדי להסתובב בתל אביב צריך אומץ? כשמתים מתים, זה לא משנה אם זה בא לך ממנהרה או ממחבל שדורס או מאוטובוס".

      בין היתר, מה שמשאיר אותו ואת משפחתו בקיבוץ הוא הקהילה והרוח שמלכדת אותה. "המקרה הטרגי עם דניאל (טרגרמן, י"י) היה נוראי ומפרק. משפחות עזבו וקהילה שלמה – שבמשך כמה חודשים שואלת את עצמה לאן היא הולכת – מחליטה להילחם על חייה כאן", אמר. "זה מקום ששווה לחיות בו. יש פה הרוח שהחליטה שאנחנו נשארים פה ומקיימים חיים נורמטיביים של אנשים שאוהבים את החיים, לא שמחפשים להוכיח משהו למישהו, אלא פשוט אוהבים את המקום. זה משאיר אותם פה, והם הצליחו לחבר אליהם עשרות משפחות שבאו - ואנחנו חלק מהן".

      עוזבים את נחל עוז (מערכת וואלה! NEWS)
      גני ילדים נטושים בנחל עוז בתקופת המבצע

      רכזת הקליטה של הקיבוץ, אושרית סבג, סיפרה כי "הקיבוץ קם מהריסות" וטענה כי שלוש סיבות עיקריות משכו בסופו של דבר את המשפחות החדשות להגיע. "אני לא שופטת (את אלה שעזבו, י"י). כל אחד הוא באמת בפני עצמו", אמרה. "אנשים רוצים לבוא לגור פה בגלל קהילה, ציונות ואוויר לנשימה מבחינה כלכלית. הם מפחדים ממנהרות מתחת לבתים? אנשים לא מפחדים לחיות בפתח תקווה? לא מפחדים לחיות בירושלים? בתל אביב? נו באמת. אי אפש לבחון את נחל עוז בהיבט אחד, יש לו היבטים רבים; כשאני מגדלת ילדים בסביבה שאין בה מכוניות, שאין בה זיהום אוויר, שיש לי בה קהילה שהיא כמו משפחה - יש פה תחושת ביטחון, כן".

      חברי קיבוץ ניר עם, שעובר בשנה האחרונה תהליך הרחבה, בטוחים גם הם שהקהילה היא מה שהותיר את הקיבוץ שלם ואף סיפק לו תנופה. "'צוק איתן' עשה לנו טוב כקהילה. יצאנו מפה כקהילה שלמה, חזרנו כקהילה - וזה עזר לנו", סיפר עופר ליברמן, האחראי על הקליטה בקיבוץ. "אני חש באמת בפריחה ובשגשוג גדול מאוד. טוב לאנשים, הם רוצים לבוא לגור פה, נהנים מהמקום, הלוואי שזה ימשיך כך. גורם צבאי בכיר אמר לי: 'את החמאס יותר מטריד בנייה של בית מאשר עוד טנק או מטוס'".

      קציר בשדות נחל עוז, יוני 2015 (ראובן קסטרו)
      קציר בשדות נחל עוז לפני חגיגת השבועות המסורתית של הקיבוץ (צילום: ראובן קסטרו)

      ארז חיים, שבונה את ביתו בניר עם, סיפר כי החשש ממנהרות לא עומד לנגד עיניו – אך השכנים דווקא כן. "אני אוהב את החברותא, את החומר האנושי שפה, את הנוף", סיפר. "עברנו מאשדוד לכפר אחים ומשם אני בא. אשתי חששה, אבל יכול להיות גרוע בירושלים או בצפון או בכל מקום. זה נוגע בכל מקום", הסביר. "פשוט פה יש את האנשים, עוטפים אותך. נותנים לך הרגשה טובה. לא היה קל לשכנע את אשתי לבוא לפה, אבל מי שזורמת לו ציונות בדם - יכול לשכנע את כולם. הנה", הצביע על הבית, "זו ההוכחה. ההוכחה היא שאין פה יותר מדי שטחים פנויים בשביל אחרים שרוצים".

      במועצה האזורית אשכול, שמדרום למועצת שער הנגב, המצב לא פחות טוב: במושב מבטחים הוצעו 93 מגרשים לבנייה וכולם נחטפו, ובאבשלום כבר נבנים הבתים הראשונים על 50 המגרשים שהוצעו למכירה ונקנו. שמונה משפחות הגיעו לקיבוץ ניר עוז, 11 לקיבוץ נירים, חמש לכיסופים וקיבוץ חולית קיבל 20 משפחות והתמלא עד אפס מקום. למושב ישע הצטרפו 50 משפחות חדשות, ולמושב יתד הצטרפו 20.

      שתי משפחות עזבו את קיבוץ יד מרדכי שבמועצה האזורית חוף אשקלון בעקבות המבצע – אך 26 משפחות נוספות תפסו את מקומן. בקיבוץ כרמיה שבתחומי המועצה נקלטו 19 משפחות ו-38 הגיעו לגברעם.

      שקיעה בחוף זיקים. פברואר 2016 (רויטרס)
      שקיעה בחוף זיקים, פברואר 2016 (צילום: רויטרס)

      האוכלוסייה בשדרות עמדה ב"צוק איתן" על 24,049 תושבים, וכיום עלתה באלף ועומדת על 25,046. "בשנתיים האחרונות ומאז סיום מבצע 'צוק איתן' העיר שדרות מהווה יעד אטרקטיבי לרבים הבאים מבחוץ", אמר ראש עיריית שדרות אלון דוידי. "מערכת החינוך מצוינת, רמת החיים גבוהה, פעילות התרבות מגוונת והצמיחה אדירה. בשנים הבאות יקומו שכונות חדשות נוספות בעיר ועוד משפחות רבות יגיעו אליה".

      יעל רז לחיאני, דוברת קיבוץ נחל עוז, סיכמה כי אמנם המקום עבר כברת דרך – אך זה עוד לא הסוף. "התחלנו, בפירוש, להיאבק על להביא לפה עוד משפחות, להביא לפה צעירים, לדאוג לשפר את איכות החיים שלנו וליצור הרבה פעילויות לקהילה - וזה עבד. יש אנשים בארץ שכנראה שזה מה שהם מחפשים", סיפרה. "אז הם שמעו, התחברו, באו, התאהבו ונשארו. אני חושבת שאנחנו עוד לא בסוף התהליך. יש לנו עוד הרבה מה לעבור כדי להגיע למקום שבו אנחנו רוצים להיות. אנחנו בהחלט בדרך, ואנחנו אפילו מצליחים ליהנות ממנה".