(בנט תקף את נתניהו, שלשום: "יש מטח של חוקים שנועדו לאלף את התקשורת")
חיבוק כמו שקיבל השבוע מהברנז'ה, נפתלי בנט עוד לא חווה. פחות מ-48 שעות אחרי שהתייצב בתקיפות נגד אמירותיו של ראש המכינה הקדם צבאית בעלי, הרב יגאל לוינשטיין, נגד קהילת הלהט"ב, וגרף מחמאות על מנהיגות וממלכתיות, הוא הפציע שוב כאביר חופש הביטוי בהתנגדות נחרצת וקולנית לכוונת ראש הממשלה בנימין נתניהו לדחות את עליית תאגיד השידור הציבורי. בנט, מנהיג של מפלגה שרבניה יצאו לא פעם בהתקפות על נאורות, דמוקרטיה וזכויות אדם, הפך בן לילה לנושא הדגל הליברלי החדש במערכת הפוליטית.
שני האירועים נחתו עליו כרעם ביום בהיר, אך תגובתו אליהם חידדה אבחנה רווחת במערכת הפוליטית בשבועות האחרונים: "משהו חדש מתחיל" אצל בנט, ארבע שנים אחרי סיסמת הבחירות שהובילה אותו בסערה לתוך הפוליטיקה. המטרה של הפרק החדש ברורה: לשכת ראש הממשלה.
זה היה שבוע קשה לציבור הבוחרים שלו. פרשת הרב לוינשטיין העלתה לפני השטח תהום של מחלוקות ערכיות והלכתיות בין האגף המתון לזה הקיצוני בציונות הדתית, במה שמתואר על ידי רבים כלא פחות מרעידת אדמה. תגובתו הראשונית של יו"ר הבית היהודי מיד לאחר פרסום נאום "הסוטים" של הרב לוינשטיין, הייתה מרומזת: "חביב אדם, כל אדם, שנברא בצלם", צייץ בסוף השבוע. ביום שני, הוא כבר לקח צד ברור. "אי אפשר לכנות ציבור שלם כינויי גנאי ולהסתתר מאחורי ההלכה", אמר בקול גדול. "זו אינה דרכה של הציונות הדתית".
עוד בנושא:
בנט: "לא ניתן לכנות ציבור שלם בכינויי גנאי ולהסתתר מאחורי ההלכה"
בנט: "החוקים להגבלת התקשורת מעוררים דאגה לחופש הביטוי"
71% מהציבור: מתנגדים לאמירת הרב שחברי הקהילה הגאה הם סוטים
את ההצהרה החדה והנוקבת נגד לוינשטיין נתן בנט בחדר צדדי בכנסת, שעתיים לפני ישיבת סיעת הבית היהודי. הוא ידע היטב שחלק נכבד מהבית היהודי - הח"כים, הרבנים והבוחרים חי בשלום עם עמדותיו של הרב, ויתקשה להשלים בשקט עם עמדת הנגד המתנערת מהם, והתגובה לא איחרה לבוא. "הייתה חסרה לי אמירה ערכית על ערכי המשפחה", אמר ח"כ בצלאל סמוטריץ'. "הומואים זו תופעה לא בריאה", גרס חברו לסיעה, ח"כ מוטי יוגב. "אין מקום למתן לגיטימציה לתופעות ולהתנהגויות הבאות להעלות על נס אורח חיים המנוגד למוסר האנושי ולדרכה של תורה", הצהירו מאות רבנים בעצומת תמיכה "בכל רב שמביע את דעתו ההלכתית והמוסרית".
בשיחות סלון בחוגים אלה, בנט הואשם בסתימת פיות ובכפיות טובה, ובכך ששם חרפה על ראשם של רבנים שחינכו רבבות ממצביעיו. לקראת סוף השבוע, הוא ניסה לבלום את הסערה והבהיר בצורה חד משמעית שלא ייתן יד לפגיעה במימון של מכינת עלי, אם המכינות של הציבור הדתי-לאומי. ואולם, המחיר הפוליטי בבסיס הבוחרים החרד"לי ככל הנראה כבר נגבה. זה מחיר שהוא מוכן לשלם, בתקווה שהתמורה בוא תבוא.
למעשה, תהליך הפרידה וההתרחקות של בנט מהזרם הקיצוני בציונות הדתית מתרקם זה חודשים. כדי לטעון לכתר ולסלול את הדרך לראשות הממשלה, בנט חייב להרחיב את מאגר הקולות שלו, להתנתק מהסמוטריצ'ים והלוינשטיינים - ולהתקרב למרכז. בשבוע הבא צפוי להיפתח מפקד המפלגה, שנועד, בין היתר, לשנות את הרכב גוף המתפקדים. בנט היה שמח לקבל מפקד פחות דתי, פחות ימני ופחות חרד"לי, שיוביל יחד איתו את השינוי באופי המפלגה. הח"כים במפלגתו,לעומת זאת, קצת פחות.
מתקפה חזיתית נגד נתניהו
בינתיים, כשהמטרה היא הלשכה בבלפור, מי שמאכלס אותו כעת הוא המטרה הכי נוחה. עוד לא חלפו חודשיים מאז העימות החזיתי על סוגיית עדכון שרי הקבינט המדיני-ביטחוני, ובנט התייצב שוב מול ראש הממשלה. "הצבר החוקים להגבלת התקשורת מעורר דאגה עמוקה לעתיד חופש הביטוי", צייץ ביום שלישי בערב, ועלה למתקפה חזיתית מול נתניהו בנושא שהכי קרוב ללבו. בנט, כמו כל שאר ראשי הסיעות בקואליציה, חתום על סעיף שלמעשה מעקר את יכולתם להשפיע על הרפורמות שנתניהו מתכנן בתקשורת, שכן הם מחויבים לפיו לתמוך בכל היוזמות ששר התקשורת מקדם בנושא.
ואולם, במקביל למשבר תאגיד השידור הציבורי, בנט גילה השבוע - באיחור ניכר, יש לציין - על שתי הצעות חוק נוספות, שבכנסת מזהים בהן את ידו הארוכה של ראש הממשלה: חוק ערוץ הכנסת, שנועד להגדיר מחדש את פעילות הערוץ ונטען שהוא מעוצב כך שגורמים המקורבים לראש הממשלה יזכו במכרז החדש להפעלתו; וחוק הפרסום הסמוי של ח"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני) שיפגע בעיקר באויב המר של נתניהו קבוצת ידיעות אחרונות. הייתה זו קריאת ההשכמה לגל של פרשנויות על אותו סעיף קואליציוני ומה מותר ומה אסור במסגרתו.
"הממשלה לא שייכת לבן אדם כזה או אחר אלא לקואליציה, ויש להעביר דברים על דעת השותפות בה", אמר אתמול בנט בראיון לגלי צה"ל. משבר התאגיד הציבורי ככל הנראה ייגמר בפשרה, אך בנט מאותת לנתניהו כי הקרב ביניהם רק ילך ויתחמם.
העימותים התכופים עם נתניהו הם החלק הקל, שבו לבנט כבר יש קילומטרז' מכובד של ניסיון, אבל הדרך שלו למטרה עוד ארוכה. בבית היהודי היו שמחים לראות כיפה סרוגה מרימה את הטלפון האדום, וציבור גדול עומד מאחורי הערכים הליברליים שבנט שואף להנהיג לאורם. אבל כדי להגיע לרחוב בלפור, הוא חייב להתנתק מהחשיבה הצרה והמגזרית של החלק הקיצוני במפלגתו, להוריד חלק מהדגלים ולהרחיב את היריעה. רק כך, משהו חדש באמת יתחיל.