דגל ישראל אומץ כדגלה של התנועה הציונית מיום היווסדה ב-1897 והפך באופן רשמי לדגל מדינת ישראל ב-28 באוקטובר 1948. עוד לפני שנבחר, חוזה המדינה בנימין זאב הרצל לא אהב את דגל מגן הדוד והציע דגל עם רקע לבן ועליו שבעה כוכבי זהב, המסמלים את 7 שעות העבודה היומיות (בחצי משרה?). בין ההצעות הנוספות שהועלו לעיצוב הדגל היו: החלפת צבעו של מגן הדוד לצהוב (כך שיזכיר את "הטלאי הצהוב" לזכר קורבנות השואה), הוספת דמותו של "גור אריה יהודה" (כפי שמופיע כיום על סמל העיר ירושלים) ושילוב של הדגל הציוני בתוך דגל המדינה החדש. בסופו של דבר הוחלט להישאר עם דגל התנועה הציונית המקורי - דווקא בגלל שהציבור היהודי מאוד אהב אותו. טוב שגם אז אפשרו לקהל להצביע.
רבים רואים בדגל כסמל לעצמאותה של מדינת ישראל. זה בוודאי יפתיע אתכם שלסמל מגן הדוד שעל הדגל אין ככל הנראה שום קשר לדוד המלך מאחר שהצורה הופיעה בתרבויות המזרח הרחוק כבר לפני אלפי שנים. כזה לא מקורי מצדנו. הפסים המופיעים בדגל, לעומת זאת, לקוחים מהטלית, לה יש ציציות בצבע תכלת. הידעתם שבעבר הפיקו את צבע התכלת הזה מחלזון ים? טו מאץ' אינפורמיישן.
בתמונות ובציורים מקובל להציג את דגל ישראל כשהתורן לשמאלו, כמקובל ברוב מדינות העולם, אך בניגוד לכיוון הכתיבה בעברית. בסמוך ליום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל (2008) נפרש דגל ישראל בגודל 100 על 200 מטרים למרגלות הרי אדום באילת. זהו אחד הדגלים הגדולים ביותר בעולם כיום.