הוועדה המיוחדת לזכויות הילד קיימה היום (שני) דיון בנושא אובדנות בקרב בני נוער וילדים, בנוכחות אנשי מקצוע ומשפחות שאיבדו את יקיריהן. בפתח הדיון ציינה יו"ר הוועדה, ח"כ יפעת שאשא ביטון (כולנו), חברת הכנסת היחידה שנכחה בדיון, כי "התאבדות היא אחת מסיבות המוות העיקריות בגילאים צעירים. יש יותר ניסיונות התאבדות מהצלחות, אבל לעיתים רבות אלה אותות מצוקה וזעקה שאם לא נדע להתייחס אליהם נכון לא נוכל למנוע אותם, והכל מתחיל בזיהוי התופעה".
לדברי פרופסור גיל זלצמן, מנהל בית החולים גהה, לפי נתוני משרד הבריאות, 500 איש מתים מהתאבדות בכל שנה בישראל. "אם מספר כזה של בני אדם היו מתים מאבולה היו כאן 120 חברי כנסת בחדר", אמר. "ב-2013 התאבדו שבעה בנים עד גיל 14, תופעה שלא הכרנו בעבר. ילדי העדה האתיופית הם בסיכון הגבוה ביותר - 41.9 התאבדויות למאה אלף איש, אחת האוכלוסיות המתאבדות ביותר בעולם".
ד"ר שירלי אברמי, מנהלת מרכז המחקר והמידע בכנסת, הסבירה כי בני נוער לא תמיד מבינים עד הסוף את המשמעות של המוות. "חלקם כן חושבים שהם ימשיכו להתקיים. צריך לומר להם שזה בלתי הפיך, לדבר איתם על הנושא, להסביר שאי אפשר להתאבד ואחר כך לראות מה יקרה". לדבריה, "מחקרים בעולם מראים שדיבור על התופעה לא רק שלא מעודד אובדנות אלא גם מצמצם אותה".
עוד בוואלה! NEWS:
80% מהנערים שלהם מסייעת עמותת "עלם" צורכים אלכוהול בקביעות
דו"ח: באיזו עיר בישראל שיעור המתאבדים הגבוה ביותר?
לא רק גנטיקה: המרכיב המפתיע שקובע את בריאות ילדכם
במהלך הדיון נשאה דברים כרמל להד, שחברתה הקרובה התאבדה לפני יותר משנתיים, ובעקבות כך היא דחתה את שירותה הצבאי לטובת פעילות נגד התאבדות בני נוער בעמותת "בשביל החיים". "חברתי הייתה מדהימה, כל אחת רצתה להיות כמוה", סיפרה. "ההידרדרות שלה הייתה מאוד מהירה. אני והסובבים לא הבנו זאת. לא הרפו ממני המחשבות שאם היינו יודעים מה זה דיכאון וכיצד מטפלים בו, היא עדיין הייתה אתנו. אני חושבת שהיינו צריכים שיחות כאלה בבית הספר, לשמוע על דיכאון ועל טיפול".
"אם הייתי יודעת את מה שאני יודעת היום, בתי הייתה נשארת בחיים", אמרה בדיון דבי צפתי, שבתה התאבדה לפני שש שנים, וסיפרה על צעדה שהיא מארגנת למען העלאת המודעות לנושא, ב-8 בספטמבר. "אם הייתי שואלת אותה אם היא תפגע בעצמה, היא הייתה אומרת שכן. לא היה לה כוח לבוא ולומר משהו כזה, כי היא לא הייתה בריאה. כמו 90% מהמתאבדים, היא חלתה בדיכאון, שאחד הסימפטומים שלו הוא מחשבות אובדניות. יש הרבה הורים אבודים שלא יודעים למי לפנות במקרים כאלה. צריך לבדוק איך מנגישים כלים לעזרה".
ד"ר אבשלום אדרת, יו"ר עמותת "בשביל החיים" שאיבד את בנו, אמר כי הילדים ובני הנוער שהתאבדו "השאירו אותנו עם כאב מאוד גדול, אבל מסר ברור - די לסטיגמה, לשתיקה ולחוסר האונים. צריך לאתר אותם ולעשות מעשים לגביהם. מה יותר חשוב, חמש יחידות מתמטיקה או הצלת חיי ילדים?". לדבריו, "מחקר מקיף הראה שחמש שעות לימוד בנושא מורידות ב-50% את ניסיונות ההתאבדות. תחשבו איזה הישג זה יהיה אם 1,500 בני נוער יגיעו לחדרי המיון במקום 3,000 שמנסים להתאבד".
במהלך הדיון עלה נושא התוכנית הלאומית למניעת אובדנות והתאבדות, שהוכרזה לפני כשלוש שנים למשך שלוש שנים, וכעת קיים חשש גדול שהיא לא תתוקצב עוד. שושי הרץ, מנהלת היחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות, סיפרה כי היחידה עובדת בהנחה שהתכנית ממשיכה. "ככל שידוע לי התכנית שרירה וקיימת. הצרכים עלו, ואנחנו צריכים לראות החלטה שהתוכנית הזו אכן ממשיכה".
יוכי סימנטוב, נציגת משרד החינוך, סיפרה על הדרך שעשתה מערכת החינוך בנושא: "אלפי מורים עברו השנה הכשרות. מה שנשאר לנו זו עבודה ישירה עם בני הנוער, שנעשתה באופן חלקי כי היינו צריכים ללוותה במחקר, ומהשנה הבאה תיעשה באופן מלא. אנו זקוקים להמשך התקצוב כדי להמשיך". עוד סיפרה סימנטוב על קושי בהמתנה לטיפול בקופות החולים: "ילדים אובדניים הולכים לטיפול ומחכים שלושה חודשים לתור שלהם". גם אילן שריף, המפקח הארצי לענייני אובדן ושכול במשרד הרווחה, אישר את הדברים: "אנחנו מאתרים ילדים בסיכון בינוני והם מחכים שלושה חודשים לתור".
מנגד, טענו נציגי קופות החולים מאוחדת וכללית בדיון כי במסגרת פנייה בנושא חשש אובדני מתקבל טיפול מידי, ורק במסגרת טיפול ממושך מתקיימת הערכת מצב בידי אנשי מקצוע מוסמכים. לדברי ד"ר יעקב פולאקביץ מההסתדרות הרפואית בישראל, הבעיה היא מחסור גדול של פסיכיאטרים לילדים בארץ. "מאוד קשה למצוא פסיכיאטר פנוי", סיפר. "גם ההורים לא פעם מתכחשים, וטוענים שהילד אמר שהוא רוצה להתאבד כי עצבנו אותו".
יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, שאשא-ביטון, סיכמה את הדיון ואמרה כי התוכנית הלאומית היא המפתח להמשך הקטנה של התופעה. "אנחנו נפנה בפנייה רשמית למשרד הבריאות ולמשרד האוצר בשאלה כיצד הם נערכים תקציבית לשלוש השנים הבאות לפחות, בבקשה שידאגו להמשך התקצוב". בתוך כך, הדגישה את חשיבות העיסוק בנושא והעלאת המודעות. "הורים - תהיו שם, תשאלו, תבררו. ככל שנקלף את התחושה של הסוד והבושה נוכל למנוע זאת. אנחנו צריכים לשמור על הילדים שלנו".