(מנכ"ל משרד החוץ נגד היוזמה הצרפתית: "תיכשל כמו סייקס-פיקו")
לפני כחודשיים טען סרי נוסייבה, נשיא אוניברסיטת אל-קודס ואיש רוח פלסטיני מפורסם, בריאיון לאתר פלסטיני פופולרי כי יש לשקול מחדש את רעיון הקמת הקונפדרציה הירדנית-פלסטינית. האמירה של נשיא האוניברסיטה נתפסה בציבור הפלסטיני כעוד אחד מהגיגיו יוצאי הדופן, ממש כמו יוזמת השלום המפורסמות שלו ושל ראש השב"כ לשעבר עמי איילון, שירדה כמעט לחלוטין מהפרק בשנים האחרונות. למעשה, רעיון זה הפך לא רלוונטי מאז הודעת ההתנתקות של המלך חוסיין מהשטחים ב-1988. קשה להתכחש לעובדה שהאמירה יצרה סוג מסוים של שיח, בעיקר בקרב בני הדור הוותיק והשכבות האמידות, ובהם אנשי העסקים והסוחרים הפלסטינים, אולם גם אצל האופטימיסטים המושבעים שבהם קיימת ההבנה שבית המלוכה ההאשמי אינו מעוניין בכינונה של יוזמה שכזו.
לאחר מכן הגיעה עוד הצהרה מפתיעה, הפעם מאישיות ירדנית מפורסמת. ראש ממשלת ירדן לשעבר, עבד אל-סלאם אל-מג'אלי, ביקר בשבוע שעבר בשכם כאורחו של ראש העירייה לשעבר וחבר הוועד הפועל של אש"ף, רסאן א-שקעא. אל-מג'אלי נאם בפני מאה אנשי פתח מאזור שכם והביע את תמיכתו ברעיון הקמת הקונפדרציה מיד לאחר הקמתה של מדינה פלסטינית. "ירדן אינה יכולה לחיות בלי פלסטין, ופלסטין אינה יכולה לחיות בלי ירדן", הצהיר אל-מג'אלי והוסיף: "ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו רוצה בכינונה של קונפדרציה כזו. הוא ביקש זאת מספר פעמים אך נענה בסירוב מוחלט".
עוד בנושא:
מנכ"ל משרד החוץ: "לא צריך לנסוע עד לצרפת, ועידת השלום תיכשל"
צניחה במספר המעצרים בגדה: תוצר של הסכמים שקטים או של ירידה בפיגועים?
לקראת ועידת השלום: אבו מאזן בקהיר; התכנית הערבית להדחתו מתקדמת
הקונפדרציה, לדברי אל-מג'אלי, צריכה להתבטא בפרלמנט וממשלה משותפים האחראים לביטחון, לכלכלה ולנושאי החוץ. לדבריו, האומה הערבית אינה נאבקת עבור הפלסטינים משום שהם עצמם אינם בעלי יכולת להתנהל כלכלית באופן עצמאי. הוא מתח ביקורת גם על מערכות החינוך בעולם הערבי, שלטענתו אינן מכשירות תלמידים במידה מספקת על מנת שיוכלו להמשיך למקצועות ריאליים, "מה שמאפשר להם ללמוד רק היסטוריה".
ברקע ועידת השלום שנפתחת היום בפריז, הנאום הזה, לעומת הצהרתו של נוסייבה, כבר עורר עניין של ממש בצד הפלסטיני. אל-מג'אלי אמנם כבר לא מכהן בתפקיד רשמי בחצר המלך עבדאללה, אך כמי שהיה ראש הממשלה בירדן הוא נחשב כחבר באליטה הירדנית וכבעל משקל מסוים בפוליטיקה המקומית, ובעבר אף נחשב למקורב לאביו של המלך חוסיין. האם היה כאן מהלך מתואם עם בית המלוכה הירדני, בניסיון להפיח מחדש תקווה פלסטינית ובעיקר ישראלית בתהליך השלום? או שמא הייתה זו רק הצהרה של פוליטיקאי מזדקן וחסר השפעה של ממש על המלך עבדאללה?
"זה נשמע כמו עוד ניסיון של אחד ה'לשעברים' לזכות בכותרות", אומר ד"ר יואב אלון, מומחה לירדן מאוניברסיטת תל אביב. "אל-מג'אלי דיבר על זה כבר לפני שנתיים או שלוש, ובכלל הרעיון הזה כבר עלה לכותרות ב-1982 כיוזמה של המלך חוסיין, ולאחר מכן היה הסכם ב-1985 בין ערפאת לחוסיין שהנהגת אש"ף דחתה", הוסיף. ב-1988 הודיע המלך חוסיין על התנתקות מהגדה. "אבל צריך להדגיש שהעמדה הירדנית המסורתית מדברת על כך ש'לא פוסלים' את האפשרות להקים קונפדרציה, אך רק לאחר הקמת מדינה פלסטינית".
לדברי אלון, רעיון הקונפדרציה ממשיך לעלות מדי פעם "כאשר נוצרת מצוקה פלסטינית ואין אופק מדיני". "ייתכן שזה גם ניסיון להקל על ישראל לבלוע את הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית. צריך להדגיש שכרגע רעיון הקונפדרציה לא מחייב ואף אחד לא יכול לומר מה זה בדיוק אומר", הסביר. "יתרה מכך, אני לא רואה שום תמיכה של ירדן הרשמית או של חצר המלוכה ברעיון. הדמוגרפיה הפנימית בתוך ירדן ממילא מספיק רגישה. הפלסטינים היום בירדן מהווים כ-50% מהאוכלוסייה. הירדנים עצמם מהווים 25%-30% והיתר הם פליטים עיראקים וסורים, לכן הרגישות שם לרעיון שכזה גדולה עוד יותר. למשטר הירדני אין שום אינטרס לקדם את רעיון הקונפדרציה ולכן אני חושב שאין כאן משהו קונקרטי".
בדומה לעמדה זו, בכירים פלסטינים ששוחחו עם וואלה! NEWS התייחסו לרעיון הקונפדרציה בביטול, וגרסו כי לאחר הקמת מדינה פלסטינית אפשר יהיה לשקול זאת מחדש. מקורות פלסטינים אחרים אמרו כי הבעיה המרכזית של בית המלוכה ההאשמי כרגע אינה קשורה להקמתה או אי-הקמתה של קונפדרציה ירדנית-פלסטינית, אלא למבוי המדיני הסתום מול ישראל, החשש להידרדרות בגדה המערבית שתשליך על ירדן והמתיחות מול יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. בעמאן לא אהבו את המדיניות העצמאית מדי של אבו מאזן, שנוקט צעדים שונים מבלי להתייעץ באופן עקבי עם המלך עבדאללה, כך שנוצר מתח בין השניים.
הכעס ברשות גבר בעקבות דיווחים שהגיעו לרמאללה לפיהם נציגים של בית המלוכה ההאשמי נפגשו עם בכירים פלסטינים שונים, שנחשבים כמועמדים אפשריים לרשת את אבו מאזן בבוא היום, ובעיקר מי שנחשב לאויב מספר אחת שלו - מוחמד דחלאן. הירדנים נפגשו גם עם אישים פלסטינים אחרים, כמו נאסר אל-קידווה, ג'יבריל רג'וב ואחרים. הבחישה הירדנית הזו בפוליטיקה הפלסטינית לקראת היום שאחרי אבו מאזן, התקבלה באופן שלילי במיוחד במוקטעה. אולי דווקא המתח הזה בין רמאללה ועמאן ממחיש עד כמה רעיון הקונפדרציה לא עומד להתממש בקרוב, למגינת ליבם של כמה מ"זקני הגדה" שמתגעגעים מדי פעם לימים שבהם המלך חוסיין היה הריבון ולפלסטינים היו שרים בממשלת ירדן ונציגים בפרלמנט.