פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צעירה נאנסה בפורים בירושלים: "לא רציתי לחיות, הרגשתי מגעילה"

      מור סויסה, צעיר תושב העיר, מואשם בכך שאנס את י' לאחר שחלקו מונית בתום בילוי בחג. עדויות השניים חושפות כי סויסה הודה במעשה ולאחר מכן חזר בו. בתיעוד שהגיע לידי וואלה! NEWS נראה הצעיר עוקב אחר י' סמוך לשעה שבה לכאורה אנס אותה

      צעירה נאנסה בפורים בירושלים: "לא רציתי לחיות, הרגשתי מגעילה"

      "לא רציתי לחיות יותר, הרגשתי שאני מגעילה. אני לא מאמינה שזה קורה לי" - כך תיארה י' בחקירתה במשטרה את האונס שעברה בליל חג פורים האחרון בירושלים. בעדויותיה במשטרה, שנחשפות היום (שבת) בוואלה! NEWS, מתארת י' בת ה-22 כיצד נאבקה עד זוב דם בחשוד באונס בשעת לילה מאוחרת וכיצד זעקה לעזרה ועוררה את תשומת ליבם של תושבים המתגוררים במקום. כבר בדרכה לתחנת במשטרה באותו לילה נקבה י' בשמו של מור סויסה, צעיר תושב ירושלים שאותו הכירה בעבר. סויסה מצידו הודה בשלב מסוים של חקירותיו כי קיים מגע מיני עם י' בכוח וללא הסכמתה, אולם לאחר מכן טען כי דברים אלו הוצאו ממנו בלחץ החוקרים וכי היחסים בין השניים היו בהסכמה.

      בכתב האישום נגדו, שהוגש על ידי עו"ד ענת גרינבאום מפרקליטות מחוז ירושלים, הודה סויסה בנוסף כי בליל המעשה שתה אלכוהול ואף עישן ג'וינט במהלך מסיבה במועדון האומן. י' בילתה באותו הזמן במתחם הארנה בעיר, שם שתתה אף היא אלכוהול. בשעה 04:00 לפנות בוקר, לאחר שעזב את המסיבה, נסע סויסה במונית לביתו ובמהלך הנסיעה הצטרפה י', וירדה עמו בשכונת מגוריו על אף שמקום מגוריה רחוק משם. לאחר שהשניים ירדו מהמונית, היא החלה ללכת לכיוון טרמפיאדה סמוכה שממנה התכוונה לנסוע לביתה, הנמצא ביישוב מחוץ לירושלים.

      בכתב האישום נכתב כי סויסה "קפץ לעברה של י', הפיל אותה בכוח על המדרכה והחל לגהור מעליה, ובשלב מסוים הצליח להחדיר שתי אצבעות בכוח לאיבר מינה והותירן בגופה משך כדקה תוך שהוא פוצע אותה". בתיעוד של הרגעים שלפני ואחרי המעשה שהגיע לידי וואלה! NEWS ניתן לראות את סויסה הולך אחרי י', גם לאחר שזו שינתה את כיוון הליכתה כמה פעמים. בסרטון לא תועד האונס, אך דקות לאחריו נראה סויסה עוזב את המקום שבו התרחש.

      לקריאה נוספת בוואלה! NEWS:
      אישום: תקף מינית נערה – ואחרי שנה וחצי אנס את החברה שסייעה לה
      הפלסטינים צעקו על הנאנסת הנכה: "את יהודייה וזה מה שמגיע לך"
      אדם מוכר בקהילה החרדית מואשם באונס שלוש אחיות - ילדות ממשפחתו

      האומן 17, ינואר 2000, מתוך "לרקוד עם דמעות בעיניים" (יח"צ , שמעיה לוי)
      מועדון האומן בירושלים, שם בילה סויסה בערב המעשה (צילום אילוסטרציה: שמעיה לוי)

      בחקירתה במשטרה שנערכה זמן קצר לאחר האירוע, ניכרה סערת הרגשות של י', שהתקשתה להיזכר בכל פרטי המקרה.

      י': "אני רוצה למות, אני לא מאמינה שזה קורה לי...זה מטושטש לי מאוד כי שתיתי...אני זוכרת משהו אחד במפורש. אני זוכרת שהוא הלך ברגל ברחוב והוא אמר לי שלום כי אנחנו מכירים מהיכרות מוקדמת, והייתי אליו חמודה כזה, ואז הוא בום עשה את מה שהוא עשה...אני זוכרת שצעקתי 'הצילו, הצילו' וניסיתי להתנגד וקרה מה שקרה, ואז התחלתי לבכות".

      חוקרת: "מה הכוונה 'קרה מה שקרה'?"

      י': "את הקטע הזה אני לא זוכרת. אני זוכרת שקרה משהו מזעזע מאוד. אני רק זוכרת שזה היה בעמידה. הוא (סויסה – א"ס) משכונת **** אבל אני לא זוכרת בדיוק מי זה אני מכירה הרבה אנשים מ****".

      חוקרת: "במי את חושדת?"

      י': "אמרתי לך, אולי מור סויסה".

      בשלב זה שואלת החוקרת את י' מדוע היא חושדת בסויסה, ואז מספרת י' על מקרה נוסף, שנכלל אף הוא בכתב האישום, המייחס לסויסה עבירה של מעשה מגונה כלפי בחורה נוספת שאותה י' מכירה.

      חוקרת: "למה דווקא הוא?"

      י': "אני זוכרת שמור היה עם חברה שלי באיזה פעם שנפגשו באיזה בית, ושהוא עשה לי כחול והיא צעקה 'די תפסיק'. ראיתי את הכחול וזה היה מזעזע...".

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      "אמרתי לחוקר שאני לא רוצה לחיות יותר" (אילוסטרציה: ShutterStock)

      בהמשך, תיארה י' את סויסה כ"בן אדם מגעיל שלא רואה בעיניים", אולם כשנשאלה על ידי החוקרת אם ייתכן שמי שפגע בה הוא "מישהו אחר מהחבורה של מור", השיבה: "יש מצב, לא יודעת להגיד לך בוודאות אבל יש מצב".

      גם בנוגע לתיאור האקט המיני עצמו, התקשתה י' למסור פרטים מדויקים, ואמרה לחוקרת שהדחיקה את המעשה הטראומטי. בשלב מסוים של החקירה אף אמרה: "חבל שאי אפשר לעשות לי היפנוזה שאני אזכר, אוף...".

      חוקרת: "את יכולה להיזכר כיצד בוצעה החדירה?"

      י': "לא. אני לא בטוחה. אני לא זוכרת את זה. אבל אני זוכרת שזה כן היה. לא הייתי בהיסטריה, סתם אני חושבת שאולי אמרתי להם כי זה קרה ממש אחרי, אז המוח שלי עוד זכר. עכשיו אני לא זוכרת בדיוק".

      בשלב זה, מציינת החוקרת: "אני מבחינה בסימנים אדומים על רגלה של י' ושריטות על הרגליים, וכן יש חתכים ביד ודם". לאחר מכן היא שואלת את י': "הסימנים שיש לך על הרגליים, את זוכרת ממה הם? האם הוא עשה לך אותם?"

      י': "לא נפלתי. אני זוכרת. אני אומרת לך, בדוק זה בגלל שנאבקתי איתו".

      חוקרת: "האם כאשר צעקת זה היה תוך כדי זה שהוא החדיר את איבר מינו?"

      י': "כן. לא היה לי פשוט, מה לעשות, גם כואבות לי הידיים מזה שניסיתי להיאבק. אין לי כוחות לבכות, בכיתי כבר שעתיים. אני זוכרת שאמרתי לחוקר שאני לא רוצה לחיות יותר ושאמרתי לו 'איכס אני מגעילה'".

      י' סבלה בעבר מפגיעה מינית - ולכן התקשתה למסור גרסתה

      י' סבלה בעבר מפגיעה מינית חמורה והיא עצמה מציינת כי מאז היא מדחיקה אירועים "רעים וטראומטיים". לפי פסיקת בית המשפט העליון, על בתי המשפט להתחשב בכך שקורבנות עבירות מין לא תמיד זוכרות את פרטי המקרה באופן מדויק וקוהרנטי. בפסק דין מפורסם של בית המשפט העליון כתב השופט יצחק עמית כי "במצב הדברים הרגיל, בית המשפט מייחס משקל מיוחד לגרסאות הראשונות של העד במשטרה. אך בעבירות מין, ובעיקר עבירות מין במשפחה, בית המשפט מודע לכך שהגרסאות הראשונות של קורבנות עבירות מין הן לעיתים לקוניות, חושפות טפח ומסתירות טפחיים".

      בשיחה עם וואלה! NEWS אמרה עו"ד ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, כי עוצמת הפגיעה המינית יכולה להשפיע גם על היכולת של נפגעות לשתף ולספר את מה שאירע להן. "תחושות הבלבול, האשמה העצמית וחוסר השליטה הנלווים לפגיעה המינית, מקשים גם על היכולת של מתלוננות לספר, הרבה מאוד פעמים, סיפור עקבי ורציף ונטול סתירות. זה מה שמייצרת הפגיעה המינית עצמה והיא נותנת אותותיה גם בעדויות של המתלוננות", הסבירה.

      סויסה הכחיש את המעשים ולאחר מכן פרץ בבכי - והודה

      סויסה עצמו הכחיש בתחילת חקירתו את קיומו של מגע מיני עם י', אולם לאורך חקירותיו הוא החל להודות במעשה ובשלב מסוים אף התייחס לאפשרות כי אנס את י'.

      חוקר: "לפי חומר החקירה ירדת עם י' ב**** ושם נגעת לה במקומות אינטימיים?"

      סויסה: "זה ממש לא נכון".

      חוקר: "האם קיימת יחסי מין עם י'?"

      סויסה: "לא".

      חוקר: "אני אומר לך שיש מצלמות שרואים אותך אונס את הבחורה, מה יש לך להגיד על כך?"

      סויסה: "שאני אומר לך את כל האמת ואתה חושב שאני משקר אותך".

      האונס בהר חומה תיעוד הרגעים שלפני ואחרי המעשה: החשוד עוקב אחר הנאנסת בדרכה לטרמפיאדה (ספק 500)
      התיעוד שבו נראה סויסה הולך אחרי י' (צילום מסך)

      בשלב זה של החקירה יוצא סויסה מהחדר כדי לדבר עם חוקר אחר, ובשיחה עמו הוא מתחיל להודות כי קיים מגע מיני עם י'. לאחר מכן, החקירה נמשכת עם החוקר השני.

      סויסה: "מהרגע שהיא עלתה למונית הרגשתי שהיא מסטולה. היא שמה עליי את הראש וחיבקתי אותה. מפה לשם התחיל מגע והייתה זרימה, ואז היינו על המדרכה ומפה לשם הגענו למצב שאנחנו על הרצפה והיה מצב שהיא זרמה. היא נגעה לי על המכנסיים באיבר מין ואני דחפתי לה אצבעות לאיבר מין עם יד שמאל שלי, שלא הייתה עם דם, ומפה לשם אני מחבק אותה והיא מחבקת אותי ויצא מצב שהיא שמה את הראש ואני בחיבוק עליה והיא הורידה את הראש וכנראה התאפסה. באתי ושמתי את הידיים עליה והיא נשכה לי את האצבע".

      חשד לביצוע פיגוע בנהריה, צומת נהריה. ינואר 2016 (אדריאן הרבשטיין)
      "אכלתי אותה, אני לא מבין איך הגעתי לזה. אני גמור" (צילום ארכיון: אדריאן הרבשטיין)

      במזכר המתעד את השיחה שהתנהלה מחוץ לחדר החקירות מתוארת סצנה סוערת במיוחד. החוקר מציין כי סויסה פרץ בבכי ואמר לו: "אכלתי אותה. אני לא מבין איך הגעתי לזה. אני גמור". החוקר חיבק את סויסה וניסה להרגיעו. תוך כדי בכי, המשיך סויסה לתאר את האירוע: "וואלה, הייתה זרימה ופתאום היא צעקה 'די די'. לא הבנתי מה קורה. וואלה היא התהפכה פתאום. אני לא זיינתי ולא הייתה חדירה, רק הכנסתי אצבעות לאיבר שלה".

      "אני מבקש ממך סליחה על כל מה שהיה"

      בחקירה נוספת נערך עימות בין סויסה לבין י', שבפתחו ציינה י' את התקרית הנוספת שבה מואשם מור, וסיפרה כי בלילה שבו אירע האונס לכאורה השניים התווכחו על כך.

      י': "אני לא זוכרת מה קרה ביום חמישי (היום שבו אירע המקרה – א"ס). אני לא הייתי במצב שפוי. אני זוכרת שהתווכחנו לגבי ******, אני לא זוכרת את המעבר. אני זוכרת שלא עשיתי לו שום דבר, לא נגעתי בו ולא כלום. זה שקר לא היה ולא נברא".
      בשלב זה פונה החוקר לסויסה ושואל אותו אם הוא רוצה לבקש סליחה מי'.

      סויסה: "אני מבקש ממך סליחה קודם כל על מה שהיה. אני..."

      כשהחוקר מבקש ממנו להסביר מה בדיוק קרה, יוצאת י' מהחדר, ולאחר כמה דקות היא שבה אליו.

      חוקר: "על מה התנצלת בפני י'?"

      סויסה: "על כל הסיטואציה ביום חמישי".

      בחקירה נוספת מבקשת החוקרת להראות לסויסה האת הסרטון המתעד את הרגעים שלפני ואחרי האירוע. סויסה מסרב ואומר לה כי הדבר "יעשה לו רע", ובשלב כלשהו מסובב את המחשב לעברה של החוקרת.

      ואולם, בחקירה שנוהלה לאחר מכן, משנה סויסה את גרסתו, מודה כי שיקר לחוקרת שחקרה אותו קודם לכן ואומר כי המגע המיני עם י' התבצע בכוח ולא הסכמתה.

      חוקר: "למה אתה לא רוצה לראות את התצלומים שיש בידי במשטרה?"

      סויסה: "כי אני לא רוצה להיזכר באותו הערב, כי התנהגתי מגעיל כלפי י'".

      חוקר: "אתה יכול לומר לי למה דווקא את י' ניסית לבעול ולאנוס?"

      סויסה: "זה לא היה מתוכנן או משהו. זה היה על הדרך".
      חוקר: "אני רוצה לדעת אם יש עוד דבר ששיקרת בחקירה ואתה רוצה לספר לי?"

      סויסה: "היה קטעים ששיקרתי בחקירה כי הייתי לחוץ ולא ידעתי לאן זה מוביל ומה המשמעות. לא הרגשתי בנוח לספר את האמת לבחורה (לחוקרת – א"ס)".

      חוקר: "למה התנצלת בפני י' במהלך העימות?"

      סויסה: "כי פגעתי בה בצורה קשה. שהורדתי אותה בכוח לרצפה, נגעתי בה באיבר המין שלה ללא רשות, ובכוח הזזתי לה את התחתון והיה מאבק בינינו, אז דחפתי שתי אצבעות לאיבר המין".

      לאחר מכן מוסר סויסה הסבר נוסף לגבי הקושי שלו לראות את הסרטונים. "היה לי קשה לראות את הדבר המגעיל שעשיתי, את כל הבעילה הזו בכוח, את כל ההורדה לרצפה בכוח ואת אצבעות שלי בכוח לאיבר המין שלה", אמר. הוא אף כינה את המעשה שביצע "אינוס" ובסיום החקירה אמר: "אני מבין את מה שעשיתי ואת חומרת המעשה, ואני לא אעשה את זה שוב".

      סנגורו של סויסה: "חרטתו היא תוצאה של דברים שהושמו בפיו"

      אלא שסנגורו של סויסה, עו"ד דוד ברהום, סבור כי סויסה הונחה לומר דברים אלו, וכי גרסתו האותנטית היא זו שהושמעה לחוקר מחוץ לחדר החקירות. "מרשי אמנם מסר לאחד החוקרים כי הוא מתנצל, אך מהחקירה עולה כי חרטתו היא תוצאה של דברים שהושמו בפיו, וכי הוא עומד על כך שהכול היה בהסכמה", טען ברהום. "בהקשר זה, בשיחה שנערכה עם אחד החוקרים, באופן בלתי פורמלי, ואשר תועדה במזכר, מרשי הודה במגע המיני אך התעקש כי הכול היה בהסכמה עד הרגע שהמתלוננת ביקשה להפסיק בצרחות ותנועות גוף אלימות. למזכר זה יש משקל רב ומלמד מהי גרסתו האותנטית של מרשי".

      ברהום הוסיף וטען כי "המגע המיני עם המתלוננת בשכונת ***** נעשה בהסכמה מלאה עד שהשלב שבו אמרה שברצונה להפסיק, ואז מרשי הניח לה. העובדה שאינה במחלוקת כי המתלוננת בחרה לרדת מהמונית בשכונת *****, במקום להמשיך למקום מגוריה מחוץ לעיר, מלמדת כי בטענתו יש ממש. מצד שני, המתלוננת טוענת שאינה זוכרת דבר מהאירוע, ולכן ממילא אין להסתמך על דבריה. בנוסף, בניגוד לאמור בכתב האישום, כאילו מרשי נמלט מהמקום בריצה, סרט מצלמות אבטחה מראה כי מרשי עזב את המקום בהליכה".