(ביולי האחרון: הכנסת דחתה ברוב גדול את הצעת החוק למתן עונש מוות למחבלים)
עונש מוות, אחת מהדרישות הקואליציוניות של שר הביטחון המיועד אביגדור ליברמן, הוא נושא שהעסיק רבות את מדינות המערב לאורך ההיסטוריה. הוא אף מיושם כיום בחלקן, למשל בכמה מדינות בארצות הברית, הנתונות בעקבות כך לביקורת נוקבת מארגוני זכויות אדם. בישראל ידעה היסטוריית עונש המוות לא מעט תהפוכות.
הניסיון האחרון לחוקק עונש מוות בישראל למחבלים הוגש בשנה שעברה על ידי ישראל ביתנו, אך נפל ברגע האחרון בגלל התנגדותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. עם זאת, נטען אז כי ההתנגדות להצעה היא נקודתית, ושתוקם ועדת שרים שתדון בתיקון החוק ותגיש את המלצותיה תוך שלושה חודשים. אלא שעד כה לא קרה דבר.
עוד בוואלה! NEWS:
לבני: נשיא מצרים הציע תכנית שלום ונתניהו הכניס לו אצבע בעין
בכיר חמאס: "אם ליברמן גבר, שיתקרב לרצועת עזה"
המשא ומתן נמשך: פערים מול האוצר מעכבים את החתימה על ההסכם
אם חוק עונש המוות יעבור הוא לא יהיה הראשון בנושא. במדינת ישראל חל עונש מוות עד שנת 1954, מכוח פקודת החוק הפלילי הבריטי המנדטורי. בתקופה זו התבצעה הוצאה אחת להורג בלבד, בשנת 1948. מאיר טוביאנסקי, קצין צה"ל, נשפט במשפט צבאי מהיר בגין בריגול נגד ישראל במהלך מלחמת העצמאות.
חוקריו של טוביאנסקי הפכו תוך שעות לשופטים וגזרו עליו עונש מוות בבית הספר הנטוש באזור קיבוץ הראל. הוא הוצא להורג בידי כיתת יורים שהוכנה מראש. אלא שכשנה לאחר מכן ולאחר בדיקת המקרה, התגלה כי הוא הוצא להורג על לא עוול בכפו ושמו נוקה מההאשמות החמורות.
בנובמבר 1949 אישר בית הדין לערעורים את פסקי הדין הראשונים שהוצאו על ידי בית משפט ישראלי לעונש מוות מאז קום המדינה. מדובר היה בעונשי מוות לשני פלסטינים שהורשעו ברצח, אולם נשיא המדינה דאז חיים ויצמן המתיק את עונשם. כשנה לאחר מכן גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב עונש מוות על דוד יעקובוביץ, יווני נוצרי שהתחזה ליהודי, בגין רצח בגן מאיר בתל אביב. אך גם גזר דין זה לא בוצע משום שהעבירה הומרה מרצח להריגה. עוד כמה גזרי דין מוות נקבעו בבתי המשפט בישראל באותן שנים בגין עבירות פליליות אך הם לא יצאו לפועל בעקבות ערעורים, המתקת עונשים וסיבות נוספות.
בתחילת 1954 חוקקה הכנסת את החוק לביטול עונש מוות בגין הרשעה ברצח. החוק עבר לאחר דיונים רבים, שלא על בסיס מפלגתי, כאשר מצדדי ביטול עונש המוות הסתמכו על המסורת היהודית, שיקולי מוסר אנושיים וחוסר ההרתעה בעונש זה. במהלך התקופה שהתנהל השיח הציבורי והליכי החקיקה לגביו הושהה ביצוע גזר דין מוות לכעשרה מורשעים ולאחר חקיקת החוק עונשם הומתק.
כיום, על פי החוק הישראלי, עדיין קיים עונש מוות בגין עבירות בגידה במדינת ישראל בתנאי שלא בוצעו בתום לב ובשעת פעולות איבה צבאיות. על פי החוק, העונש מחויב להיות נידון בבית משפט מחוזי בהרכב של שלושה שופטים, שאחד מהם הוא שופט בית המשפט העליון. עונש מוות אפשרי גם במקרים של פגיעה בריבונות המדינה, חרחור מלחמה, סיוע לאויב המדינה בעת מלחמה וביצוע פשע כלפי העם היהודי או האנושות - או פשע מלחמה.
בשנת 1950 נחקק החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, אך הוא הוביל להוצאה אחד בלבד להורג - של הפושע הנאצי אדולף אייכמן, זאת אף שהוא לא היה היחיד שנידון לעונש מוות. ב-1952 נגזר דינו של קאפו יהודי בשם יחזקאל אינגסטר למוות לאחר שהואשם בפשעים נגד האנושות ובהתעללות בעצירים יהודים. עונשו הומתק לאחר שערער לבית המשפט העליון.
אייכמן הוצא להורג בשנת 1962 הוצא להורג בתלייה לאחר שערעורו נדחה ונשיא המדינה דאז יצחק בן צבי דחה את בקשתו לחנינה. הייתה זו הפעם השנייה מאז הקמת המדינה שהוצא לפועל עונש מוות. ב-1988 נגזר עונש מוות נוסף במסגרת החוק, על ג'ון דמיאניוק, אך ערעורו התקבל בבית המשפט העליון, הוא זוכה מחמת הספק וגורש מישראל ב-1993.
עונש המוות בדין הצבאי
עונש המוות קיים בישראל במסגרת אחת נוספת. על פי חוק השיפוט הצבאי רשאי בית דין צבאי להטיל עונש מוות במקרה של בגידה, סיוע לאויב או לאחר שברח מהמערכה בעת לחימה. על פי הדין הצבאי, עונש המוות יבוצע בירייה על ידי כיתת יורים. על פי החוק, ההסכמה על העונש חייבת להיות פה אחד בקרב השופטים, ללא מתנגדים. אלא שמאז הוצאתו להורג של טוביאנסקי ב-1948, לא בוצעה הוצאה נוספת להורג במסגרת הדין הצבאי.
כך למשל, שלושה אנשי פדאיון שנתפסו ב-1956 נידונו לעונש מוות, וזה הומתק על ידי הרמטכ"ל. בשנות ה-90 גזר בית הדין הצבאי בג'נין על בשם בדארנה עונש מוות בגין תכנון וביצוע שני פיגועי התאבדות בתחנה המרכזית בחדרה ובעפולה. אלא שעל פי החוק הצבאי הוגש ערעור אוטומטי כמחויב וגזר דינו בוטל.
ב-2003 שניים מתוך שלושת שופטים גזרו עונש מוות על אחד הרוצחים של חיילי המילואים בלינץ' ברמאללה, אך משום שהדבר לא התקבל פה אחד הושתו עליו שני מאסרי עולם. מאז מקרה זה לא דרשה יותר הפרקליטות הצבאית עונשי מוות, למרות ביקורת ציבורית שנמתחה לעתים בנושא.
במהלך השנים וגם בכנסת ישראל היו כאלה שדרשו לשנות את החוק הן הישראלי והן הצבאי בנושא. בקדנציה האחרונה נרשמה התקדמות מסוימת, לאחר שחבר הכנסת לשעבר שרון גל מישראל ביתנו, בהנחיית ליברמן, הגיש הצעה לתיקון חוק העונשין.
בין היתר הוצע לשנות את החיוב בהחלטה של פה אחד בבתי הדין הצבאיים לעונש מוות והסתפקות ברוב רגיל. בנוסף לכך, דרשה הצעת החוק להורות בצו שר הביטחון שלא תתאפשר הקלה בעונשו של מי שנגזר עליו עונש מוות. בדברי ההסבר של החוק נכתב: "המאבק בטרור הוא האתגר הגדול ביותר של העולם במאה ה-21 - ובכלל זה, וביתר שאת, האתגר הגדול של ישראל. ועל אף זאת קיים פער עצום בין האופן שבו פועלת ישראל בתחום הענישה לבין המציאות עמה היא מתמודדת".
עוד נכתב: "שחרור מחבלים לאחר תקופת מאסר שלא הושלמה הוא מסר הפוך שאינו תורם למאבק בטרור ולכושר ההרתעה של ישראל. מטרתה של הצעת חוק זו היא כלי הרתעה משמעותי למבצעי פעולות טרור ביודעם כי ישראל מחמירה מדיניותה ולא מתפשרת עוד על ביצוע פשע מסוג זה. אשר על כן, במציאות עמה מתמודדת ישראל - עונש מוות למחבלים הוא הכרח הרתעתי".
"לרוצחי משפחת פוגל הגיע עונש מוות"
שרת המשפטים איילת שקד, שצידדה בחוק, אמהה בנאום שנשאה לפני ההצבעה: "זה לא סוד שגם אני חושבת שלרוצחי משפחת פוגל הגיע עונש מוות. בית הדין הצבאי יכול היה לתת עונש מוות אם הפרקליטות הצבאית הייתה מבקשת. צריך שהפרקליטות הצבאית תדרוש את העונש הזה במקרים קיצוניים ואכזריים במיוחד, כמו הרצח של משפחת פוגל".
עוד הוסיפה שקד: "ועדת השרים לענייני חקיקה קיבלה את בקשת שרי הליכוד להקים צוות שיעבוד במשך שלושה חודשים, ובסופם יציג את מסקנותיו בפני הממשלה בנושא עונש מוות". לדבריה כיוון ששרון גל לא הסכים להמתין עם הצעתו הפרטית עד לסיום עבודת הוועדה הממשלה מתנגדת לחוק.
פרופ' אריה אלדד, חבר כנסת לשעבר מטעם "האיחוד הלאומי" שהתמודד בבחירות האחרונות במסגרת מפלגת "עוצמה לישראל", טוען כי עונש מוות למחבלים צריך להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. לדבריו לא מדובר בשיקול תועלתני למניעת הטרור אלא בצדק בלבד.
"עונש מוות לא מרתיע ולא ימנע פיגועים. הוא גם לא יוסיף או יפחית את מספר השהידים כי כל מי שנהרג בידי צה"ל או עובר ליד נחשב אצל הערבים שהיד", אמר. "הסיבה היחידה להבנתי לעונש מוות למחבלים זה צדק. עונש מוות למחבלים ערבים הוא צודק ולכן צריך לתלות מחבלים שרצחו יהודים".
אף שבין המצדדים בחוק עלו גם סיבות תועלתניות, לדברי אלדד. "עונש כזה לא יגביר ולא יפחית את הסחטנות בנוגע לשחרור מחבלים בעסקאות. אבל הצדק צריך להיעשות בפני בני אדם. והצדק הוא שערבים שהורגים יהודים לא צריכים למות בצורה פרטיזנית על הכביש, אלא בבית משפט ישראלי. זהו הצדק הנדרש".
לעומתו עורך הדין דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, שולל עונש מוות מכל וכל. לדבריו, "עונש מוות הוא לא מוסרי ולא חוקתי. גם הרוצח המתועב ביותר זכאי לזכות לחיים והעובדה שעונש המוות נעשה בחסות המדינה לא הופך אותו לרצח מוצדק יותר. מבחינה חוקתית חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מגן על הזכות לחיים, ולתפיסתנו עונש מוות על עבירה כלשהי סותר את הזכות לחיים ולכן הוא לא חוקתי".
יקיר הוסיף כי "עונש מוות הוא כמובן בלתי-הפיך ובמקרים של הרשעה מוטעית, שבהחלט אפשרית, לא ניתן לתקן את הטעות אחרי שגזר הדין בוצע". לדברי יקיר, גם מבחינה תועלתנית אין לעונש המוות מה להציע. "לא הוכח שעונש מוות הוא יעיל ומהווה הרתעה ובמחקרים שנעשו בנושא במדינות שונות לא הראו ירידה בסוגי העבירות שלגביהם הוטל עונש מוות. כך המצב בוודאי בעבירות שמקורן בעבריינות אידיאולוגית. בתי הסוהר הם הכלי של החברה להרחיק ממנה עבריינים. לכן מכל הסיבות הללו הרעיון של עונש מוות בישראל הוא פסול".
בנוגע לתיקון המוצע בחוק הצבאי בנוגע לרוב רגיל להכרעה בעונש מוות, מציין יקיר כי בין שמדובר ברוב יחסי ובין שמדובר בפה אחד, הכרעה כזו לא צריכה להיות כחלק מהחוק בישראל ובצה"ל. "היו בעבר מקרים ספורים בעבר ששופטים צבאיים החליטו על עונש מוות אך גזר הדין לא הוצא לפועל והומתק על ידי המפקדים הצבאיים. זה כיוון שגם המפקדים מתנגדים מטעמיהם הם לעונש המוות - מחשש שזה יגרום לאפקט הפוך ויבעיר את השטח", סיכם.