עמית סגל מציג: מתי מותר להשתמש בשואה?

כתב חדשות ערוץ 2 תקף את סגן הרמטכ"ל על דבריו בטקס יום השואה. אלא שבדיקה ארכיונית קצרה מעלה שסגל מודל 2015 כנראה לא היה רואה כל פסול בנאום של יאיר גולן. בעצם, זה תלוי באיזה צד של משוואת הזוועות בחרת. אולי זו הסיבה שבחר להשתלח במקום לתת תגובה עניינית?

  • עמית סגל
  • יאיר גולן
רועי שושן
צילום: באדיבות חדשות 10

עמית סגל פרסם ביום חמישי האחרון הודעה ביקורת חריפה על דבריו של סגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן, שאמר בטקס יום השואה כי בישראל מתחוללים תהליכים המזכירים את אלו שהיו בגרמניה לפני השואה. "מי שרץ מאפס לאושוויץ בעשר שניות ועוד בליל יום השואה במדינת היהודים מעיד שחוש המידה שלו פגום", פרסם בעמוד הפייסבוק שלו.

אלא נדמה כי עמית סגל מודל 2015, שדיבר על "השימוש במונח אושוויץ בפוליטיקה הישראלית" ערב יום השואה, לא היה מוצא פסול באזכור זוועות העבר. "עקבות אושוויץ בפוליטיקה הישראלית סמויים יותר מכפי שניתן לראות. ארבעת מושבי החורף האחרונים של הכנסת התנהלו כמו בתסריט קבוע: קודם נתניהו עולה ומזהיר מסכנות באזור, ואז עולה יושב ראש האופוזיציה התורן - אם זאת ציפי לבני, שאול מופז, שלי יחימוביץ' או יצחק הרצוג - וטוען שנתניהו סתם מפחיד את הציבור, הפחד ומשול".

עוד כתב: "אם היינו פוגשים יהודי שנולד בירושלים בשנת מאה לספירה היינו מתייחסים אליו כאל דור חורבן הבית, שאירע רק 30 שנה קודם. מדוע זה שונה בעינינו מיהודי שנולד בירושלים בשנת 1980? הבוחר הישראלי יכול להתרגז על מחירי הקוטג', לצאת לרחובות בגלל משבר הדיור, להתעצבן על הכיבוש או על פינוי התנחלויות. אבל בסוף כל משפט שפוליטיקאי ישראלי אומר, מתחבאת חרדת ההשמדה, חרדת אושוויץ. בגין הבין זאת, נתניהו הבין זאת, גם רבין שדרגות רב האלוף שלו הציעו לבוחרים תרופת הרגעה לפחד הקיומי. אפשר לאהוב, להתרגז או לצחוק על זה, אבל עוד הרבה שנים, אצל הרבה ישראלים, השנה תהיה 1938. לא החיים עצמם, המוות עצמו".

עוד בוואלה!

מה היה הכי קשה לאנה ארונוב להבין אחרי הלידה?

לכתבה המלאה
זיכרון השואה להשכרה. סגל (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

במלים אחרות, סגל מקבל בהבנה את החרדה הקיומית של יהודים, ומבין את הרפלקס ההיסטורי שמחזיר את ישראל פעם אחר פעם להקבלות לגרמניה. כלומר, רק אם מזכירים את השואה בהקשר הפרטיקולרי היהודי, כפי שעשתה עירית לינור, ואך ורק אם אנחנו בצד הקורבן. יתרה מכך, סגל, שוודאי מבין את ההבדל בין ציטוט חלקי ומלא, הביא את החלקים שמשרתים את התזה שלו ותו לא. "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה הוא זיהוי תהליכים שהתרחשו באירופה ובגרמניה אז, לפני 70 ו-80 שנה (זאת אומרת גם בזמן השואה עצמה!) ומציאת עדות להם כאן בקרבנו ב-2016", כתב והוסיף בציניות: "לאיזה תהליכים התכוון גולן לשיטתו? הריבית המוניטרית של הבנק השוויצרי בשנות הארבעים? אולי מדיניות התחבורה ברייך השלישי? למה להיתמם: האלוף גולן התכוון בדיוק למה שהתכוון אליו".

עוד כתב בפוסט: "יש משהו בעייתי בעולם אסוציאציות שמשתרע בין הימלר והיטלר, ויימאר וחוקי נירנברג. כל עוול הוא דכאו קטן וכל אדם - הימלר פוטנציאלי".

והנה הציטוט המדויק מהנאום של גולן: "השואה, בעיניי, חייבת להביא אותנו להרהורים עמוקים בדבר טיבו של האדם, גם כשאדם זה הוא אנו עצמנו; היא צריכה להביא אותנו להרהורים מעמיקים בדבר אחריותה של מנהיגות, ובדבר איכותה של חברה, והיא חייבת להוביל אותנו לחשיבה יסודית, על איך אנו - כאן ועכשיו - נוהגים בגר, ביתום ובאלמנה, ובאלו שדומים להם. השואה חייבת להוביל אותנו לחשיבה אודות חיינו הציבוריים, ועוד יותר מכך, היא חייבת להוביל את כל מי שיכול - ולא רק את מי שרוצה - לשאת באחריות ציבורית. כי אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו, היום, ב-2016. הרי אין יותר קל ופשוט מלשנוא את הזר. אין יותר קל ופשוט מלעורר חרדות ומלהלך אימים. אין יותר קל ופשוט מהתבהמות, התקרנפות והתחסדות".

"למה לא להשוות לגולדן סטייט?" אלוף יאיר גולן בטקס יום השואה בתל יצחק, בשבוע שעבר (צילום: מערכת וואלה!)

גולן דיבר בנאומו על הידרדרות המוסר בספרה הציבורית – ללא אזכור של נאציזם או מחנות השמדה, ותוך הקפדה על כך שמדובר בתהליכים שגם קדמו למלחמת העולם השנייה ולשואה. סגל בחר להשמיט זאת ועוד להוסיף בציניות: "למה לא להשוות לג'ינגיס חאן, פטליורה, לתקופת סופות בנגב? לירושלים של פונטיוס פילאטוס, המלכה איזבל, נבורזאדן, יוון של גיאורגיוס פאפדופולוס, רומא של נירון קיסר, הורדוס, נאצר, בניטו מוסוליני, השלטון ללא מצרים של גולדן סטייט באנ.בי.איי, החונטה הצבאית בארגנטינה, אוויטה פרון, אימלדה מרקוס, תח ותט, תרפט?" (הטעויות במקור).

סגל חתם את הפוסט בקביעה כי דבריו של גולן "מדאיגים מאוד" ומעידים על "שיקול דעתו כקצין בכיר. במקרה הטוב, יש כאן הרבה טעם רע". אם אלו הדברים, נראה כי הפוסט הזה אומר בעיקר דברים מדאיגים על סגל ככתב, ויותר מכך – כמי שלא השכיל להבין את לקחי זוועות העבר והשימוש הדמגוגי בו.

סגל: "ידיעה מטופשת"

לאחר כתיבת שורות אלו פנינו לסגל בבקשה לתגובה. לאחר שיחה שנמשכה כמה דקות, במהלכה לא תמיד הצליח להסביר את עמדתו, נקבע כי ייתן תגובה רשמית במייל. במקביל לשליחת הבקשה, התקבלה הודעת סמס מצד סגל.

"במקום להגיב על הידיעה המטופשת, נראה לי שפשוט אתקשר למשפחת נתניהו כדי שיורידו את הידיעה, כמקובל באתרכם מימים ימימה", כתב. סגל אף הדגיש כי הוא בוחר להגיב כך ולא לענות למייל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully