מה שמתחולל ביממות האחרונות על גבול עזה-ישראל וברצועה מריח כמו תחילתה של הסלמה אפשרית בין הצדדים. תוך יממה נרשמו שלוש תקריות, בשתיים מהן פתחו חמושים, ככל הנראה מחמאס, באש לעבר כוחות צה"ל. בתקרית נוספת דווח על פיצוץ מטען סמוך לגדר המערכת.
תקריות אלה עוברות בדרך כלל מתחת לרדאר של הציבור הישראלי כל עוד אין בהן נפגעים. אך בכל זאת, נראה שמישהו בחמאס מנסה להעביר מסרי אזהרה לישראל בצורה בוטה ומסוכנת שאינה מאפשרת להתעלם עוד מהחזית הדרומית. המסרים הללו אינם נעצרים בתקריות האש האחרונות.
לאחרונה צצו ברחבי רצועת עזה שלטי חוצות גדולים ועליהם תמונות של ארבעת הישראלים שמוחזקים לטענת חמאס ברצועה. אורון שאול והדר גולדין, שנהרגו במהלך מבצע "צוק איתן" ושני האזרחים אברה מנגיסטו ואזרח בדואי נוסף ששמו לא מתפרסם לבקשת משפחתו. לצד התמונות שלהם מופיעה גם תמונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו והכיתוב בעברית: "החיילים שלך עדיין נמצאים בעזה".
שלטי חוצות אחרים המציגים בגאווה את תמונותיהם של אנשי הזרוע הצבאית של חמאס ושל חופרי המנהרות וכן צילומי טילים שברשות חמאס. נראה שמישהו מבקש להבהיר לישראל: אם לא יתחולל שינוי דרמטי במצב ההומניטרי בעזה, המלחמה הבאה בפתח.
מסרים עמומים אלה מצטרפים לדבריו המפורשים של דובר הזרוע הצבאית של חמאס, אבו עוביידה. ביום חמישי שעבר, במהלך בעצרת הארגון אמר: "או שהמצור על עזה יוסר, או שהולכים לפיצוץ". אמירה זו אולי נשמעת כמו עוד איום חסר תוכן, אולם משיחות עם תושבים בעזה עולה תמונה מדאיגה שמבהירה שאיום זה אינו סרק, וכל אותן הצהרות ושלטי חוצות נועדו למעשה להכין את דעת הקהל בעזה לקראת מלחמה אפשרית מול ישראל.
האפשרות של עימות צבאי מול ישראל אינה האופציה הרצויה מבחינת חמאס, אולם נראה שלנוכח המצב הכלכלי הקשה ברצועה והלחץ שבו נמצא הארגון אל מול האוכלוסייה המקומית, עוד ועוד קולות בתוך התנועה ובזרוע הצבאית, כמו גם בקרב הציבור העזתי, נוטים להיות בעדה.
אחד הגורמים שהאיצו את תחושת ה"אין ברירה" הזו בקרב תושבי הרצועה, הייתה ההחלטה הישראלית להפסיק את העברת המלט לעזה לשוק הפרטי. ההחלטה אינה שרירותית או מקרית, אלא באה בעקבות הוכחות ברורות שחמאס עושה שימוש ציני במלט שמעבירה ישראל לאזרחים שאיבדו את בתיהם כדי לחפור ולבנות עוד מנהרות התקפיות.
התוצאות של ההחלטה היו קשות: אלפי פלסטינים שהתפרנסו מענף הבנייה לשוק הפרטי, הפכו בין לילה למובטלים. חשמלאים, נגרים וכמובן פועלי בניין הפסיקו לקבל משכורת. שיעור האבטלה ברצועה עבר את 40%, והוא גבוה במיוחד בקרב צעירים.
עשרות אלפי צעירים עזתיים שסיימו את הלימודים בשנים האחרונות אינם מוצאים דרך להתפרנס. לאחרונה פרסם משרד העבודה של ממשלת חמאס מכרז למשרה אחת בשכר של כ-300 דולרים לחודש לתקופה של שלושה חודשים. לפי הדיווחים בעזה, מספר שיא של כ-150 אלף עזתים נרשמו למכרז הבודד. כמו כן, לפני כמה ימים פתח תושב עזה בשביתת רעב מתוקשרת במרכז העיר במחאה על מצב הצעירים ברצועה.
איך תגיב ישראל?
אך הצרות של עזה לא נעצרות כאן. מספר מקרי ההתאבדות עולה, כמו גם מספר מקרי הגירושין ומספר המכורים לסמים. ובתווך, לא מצליח חמאס לייצר לאוכלוסייה המקומית חלופה או פתרונות והביקורת נגדו הולכת וגוברת. גם ביקורה של משלחת חמאס במצרים לפני חודשיים, לא הניב שינוי מיוחל ומעבר רפיח נותר סגור.
המציאות הזו, כך לפי אחד הפרשנים בעזה, מחזקת את המחנה בתוך הזרוע הצבאית של חמאס שמעוניין בסבב נוסף של מלחמה. להערכתו, עד לפני כמה שבועות, הקולות המתנגדים בארגון למלחמה מול ישראל גברו על אלה התומכים בה, אולם לאחרונה המשוואה הזו משתנה.
כעת מתחילה ההתלבטות הגדולה של ישראל: מה לעשות לנוכח ההסלמה בפתח? בנייתו של נמל צף כזה או אחר תחזק את חמאס ותערער את מעמדה של הרשות הפלסטינית, שמצבה חלש גם כך. אך מצרים, בעלת ברית חשובה ביותר של ישראל במאבק באסלאם הקיצוני, מתנגדת לכל מהלך של "הסרת מצור". בנוסף לכך, הקמתו של נמל או הסרת מגבלות על הכנסת סחורות ייחשב לאישור לשוב ולהעביר לעזה מלט, יסייעו לחמאס לבנות את כוחו הצבאי.
ואולם המשך ההידרדרות במצב הכלכלי בעזה יוביל כנראה את שני הצדדים למקומות שבהם היינו יותר מפעם אחת בשמונה השנים האחרונות: מלחמה, טילים, הרס והרוגים ועוד הפסקת אש שבשלב מסוים תהפוך לעוד סבב מלחמה.