פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "צעקתי 'תגמרו אותו' - ותוך שנייה כולו בער": שחזור רצח אבו חדיר

      יוסף חיים בן דוד, רוצחו של הנער, שחזר בפני חוקריו באופן מצמרר את רצף האירועים שהובילו לשריפתו בעודו בחיים. "הוא הספיק לצרוח אבל זה לא עזר לו. הכיתי אותו וצעקתי 'זה בשביל משפחת פוגל, זה בשביל שלהבת פס'. הורדנו את הכיפות כדי שלא יהיה חילול השם"

      "צעקתי 'תגמרו אותו' - ותוך שנייה כולו בער": שחזור רצח אבו חדיר
      עריכה: שניר דבוש

      "צעקתי להם: 'תגמרו אותו, יש לו שבע נשמות'. תוך שנייה כולו בער" – כך אמר יוסף חיים בן דוד, רוצחו של הנער מוחמד אבו חדיר, בשחזור הרצח שהותר היום (רביעי) לפרסום. תמלול השחזור בא על רקע הכרעת דינו של בן יוסף, שהורשע ברצח המזעזע בו נשרף הנער משכונת בית חנינא בעודו בחיים. השחזור של בן דוד מתאר כיצד חטפו הוא והקטינים י' וא', ושרפו את הנער ואת גופתו ביער ירושלים.

      "רציתי לנקום על אירועי משפחת פוגל, רצח שלהבת פס ושלושת החטופים", סיפר בן דוד לחוקריו. "רצינו פעולת נקמה. זה התחיל כמו שיח של ילדים אבל מדיבורים זה הפך לדברים רציניים שרק אחר כך אתה קולט אותם בשעת מעשה. מחפשים ערבים, משהו, לא משנה מה".

      יוסף בן דוד, הכרעת דין משלימה ברצח וחטיפת הנער מוחמד אבו חדיר. בימ"ש מחוזי ירושלים 19 באפריל 2016 (נועם מושקוביץ)
      "זה התחיל כמו שיח של ילדים, והמשיך לדברים רציניים". בן דוד בבית המשפט (צילום: נועם מושקוביץ)

      באותו הלילה אסף בן דוד את שני אחייניו והחלו בסריקות אחר קורבן פוטנציאלי. בשעת לילה מאוחרת הם איתרו את אבו חדיר. "יוסף חיים עצר שלושה מטרים לפניו ואמר לנו: 'תרדו, תעמיסו אותו'", סיפר י' בחקירתו. "ירדתי מהרכב עם א' והייתי בטוח שגם הפעם הזו נחזור לרכב בלי כלום. שאלנו אותו: 'איפה זה תל אביב?' ופתאום א' הביא לו דחיפה בקטנה, אבל אז הבנתי שזהו זה, אנחנו ב'אל חזור'. הבנתי שאנחנו חייבים להמשיך, אי אפשר להתחרט. סתמתי לו את הפה שלא יצרח. הוא הספיק לצרוח אבל זה לא עזר. הרצנו אותו לתוך הרכב והחזקתי את הגוף שלו... הנער נאבק קצת, הוא יצא מההלם וקלט שחוטפים אותו. הוא הצליח לפתוח את הדלת של הרכב על הרגל ואני סגרתי אותה. יוסף חיים עשה נעילת דלתות והחל לנסוע במהירות".

      "הורדנו את הכיפות כדי שחלילה לא יהיה חילול השם"

      בן דוד תיאר זאת כך בחקירה: "א' נתן לו סטירה, י' תפס לו את הפה כדי שלא ידבר והכניסו אותו לרכב... הוא התנגד ובעט בדלת. י' היה בפאניקה ובאותו רגע אתה לא מאמין שאתה עושה את זה. אתה מבין שזה 'אל חזור'. הוא צעק. לא סייעתי להם כי הייתי על ההגה מרוכז. הבנתי שהלב דופק ומשהו קורה. ראיתי את הרגל שלו וחיכיתי שהדלת תיסגר. י' סתם לו את הפה עם היד והם סגרו את הדלת. עשיתי נעילה אוטומטית ונסעתי במהירות מהמקום".

      חוקר: אתה נותן גז ומה קורה ברכב באותו זמן?

      בן דוד: "י' אומר לי 'אני חונק אותו'. קורה פה משהו שלא חלמנו עליו. אמרתי לו: 'תגמרו אותו שלא יקום עלינו, יש לו שבע נשמות'. בראש שלך יש לך דימיונות של ערבים שיורים וזורקים עליך אבנים. באיזשהו מקום אמרתי 'אולי נזרוק אותו פה', הבנתי שזה לא משחק ילדים, זה לא אנחנו, לא חינכו אותנו ככה, זה מעשה של שטות. מה הוא אשם? לא היה הרבה זמן לחשוב ולקחתי פנייה ימינה".

      חוקר: מי קבע מי יחנוק אותו?

      בן דוד: א' הוא מאוד רגיש, אז י' עשה את זה. לא הבאנו איתנו סכינים בגלל שאנחנו לא יכולים לראות דם, זה לא אתי... כשהוא נתן בעיטה בי', אז הוא אמר לו 'אתה תשלם על זה'. באותו רגע הבנו שזה או עד הסוף או כלום. ראינו אותו כמישהו ענק, לא חלמנו שמדובר בנער בן 15. הנשימות שלו היו קצרות".

      חוקר: אתה שמעת את הנשימות שלו?

      בן דוד: "קצת. שמעתי את הצרחות שלו. הוא צעק 'מוות לישראל', 'איטבח אל יהוד'. י' אמר 'הרוק שלו עליי' ונתן לו אגרופים במפתח הלב. היו כל הדרך חילוקי דעות ותמיד הייתי צריך להסביר כל דבר פעמיים שלוש פעמים. הדלקתי רדיו ערבי כדי שלא יזהו אותנו. אותי לימדו שעושים קידוש השם ולא חילול השם וזה תמיד עמד לנגד עיניי. לכן כשירדנו לקחת את הנער הורדנו את הכיפות כדי שחס וחלילה לא יהיה חילול השם. חשבתי לזרוק אותו בהר המנוחות אבל אמרתי שקבורים פה יהודים ולא ראוי לזרוק אותו פה. רצינו להיפטר מזה".

      סוהא אבו חדיר, בית המשפט המחוזי ירושלים. 4 בפברואר 2016 (יואב דודקביץ')
      "בשנייה אחת כולו בער". סוהא אבו חדיר, אמו של הנער, מתייפחת בבית המשפט (צילום: נועם מושקוביץ)

      בשלב זה הגיעו השלושה ליער ירושלים, כשאבו חדיר עדיין בחיים. א', הצעיר מבין השלושה, נותר ברכב. י' יצא עם בקבוק דלק. "פחדנו שיקום עלינו, היה חושך גמור", מתאר בן דוד, "י' צעק לי שאני לא עושה כלום. אמרתי לו: 'כן? אני לא עושה כלום?'. תפסתי את הלום והכיתי: "זה בשביל פוגל, זה בשביל שלהבת פס ואז שמעתי 'פאק' ודם התחיל להתפשט. ראיתי את התמונות שלהם לנגד עיניי. אמרתי ל-י': 'תביא את הבקבוק של הדלק'. י' שפך עליו ואני שפכתי עליו בקבוק אחד ליטר. המטרה הייתה לא הייתה לשרוף אותו בשום פנים ואופן, פשוט אנחנו לא יכולים לראות דם, לא מסוגלים לשחוט בן אדם. חשבתי שהוא יקום ויהרוג אותנו".

      בן דוד המשיך בשחזור הרצח המצמרר: "הוא שכב על הרצפה ואני נתתי לו שתי בעיטות וצעקתי: 'זה בשביל אייל, זה בשביל נפתלי וזה בשביל... אני לא זוכר את שם החטוף השלישי. הדלקתי מצית מכיוון הרגליים שלו. הצתתי אותו, לא חשבתי על כלום. שמעתי ממנו רעש, וזה לילה, וכולם במרתון. הצתתי אותו ועליתי לרכב. בשנייה אחת כולו בער. לא חשבתי שזו גופה. נכנסתי לרכב ואני מנסה לעשות קוד והרכב לא מתניע והאש מתחילה להדוף. הם צעקו שהחלון נשרף וצעקתי 'אל תלחיצו אותי זה לא יעזור'. האוטו נדלק ויצאתי במהירות. פתאום אני קולט ש-א' חסר. הוא הלך לראות שהרכב לא נשרף. הוא אמר שהתמונה שעמדה מאחוריו הייתה של משהו שחור שנשרף. פה כבר הייתה חרטה".

      חוקר: ידעת מה אתה עושה. למה עשית את זה?

      בן דוד: "פחדתי שהוא יקום עלינו. זה היה פחד אימים. בדיבור כולם ימנים וכולם אומרים 'ביבי צריך לעשות ככה, ביבי צריך לעשות אחרת'... לדבר כל אחד יכול, אבל דיבורים זה לא כמו מעשים. זה לא אתה. אתה לא אכזרי. מה שרצינו זה בכלל לפגוע בערבים, לא רצינו לפגוע בנפש. היינו באקסטרים של נקמה בערבים".