פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "לוחם או כלום": בדיוק כשאלאור צעד בדרך המלך - הוא לחץ על ההדק

      אלאור אזריה חלם על קריירה צבאית בהשראת סבו הפרטיזן ואביו השוטר, וביום העצמאות קיבל אות הצטיינות גדודי. נראה היה שהכול הולך כשורה, אלא שאז הוא ירה במחבל מנוטרל וכל התקוות הוחלפו בכתב אישום בהריגה

      "לוחם או כלום": בדיוק כשאלאור צעד בדרך המלך - הוא לחץ על ההדק
      צילום: אבי כהן, עריכה: ניר חן

      לדיון הראשון בהארכת מעצרו, שנערך ביום שישי בתחילת החודש בבית הדין הצבאי ברמלה, אלאור אזריה עוד הגיע בחיוך גדול. החייל שנאשם כי ירה למוות במחבל מנוטרל בחברון, לא ידע שבדיון הבא הוא כבר יתואר עם "פנים נפולות ודמעות בעיניים", ובדיון השלישי הוא כבר ישב באולם הדיונים, המום. לאחר חודש שבו סערה המדינה סביב החובש העלום שתועד יורה במחבל לאחר דקות ארוכות שבהן שכב המפגע על הרצפה, נראה כי הוא מתחיל לעכל את ההשלכות שעלולות להיות למעשה. וכעת, גם שמו ופרצופו ילוו את הפרסומים שליוו את הפרשה המתוקשרת.

      מבחינתו של אזריה, עד אותה לחיצה על ההדק הוא היה על דרך המלך לקריירה הצבאית שעליה חלם: לפני שנה ושמונה חודשים הוא התגייס ובסיום הטירונות יצא לקורס חובשים. הוא הפך לחובש הפלוגתי ולחלק מחפ"ק מפקד הפלוגה, מה שמלמד על היותו חייל רציני וממושמע. לראיה, ביום העצמאות האחרון קיבל תעודת מצטיין גדודי.

      לקריאה נוספת:
      נכנע ללחץ: אייל גולן לא יופיע בעצרת למען החייל היורה מחברון
      אמו של החייל היורה לנתניהו: "חוששים מהליך לא נקי"
      משפחת המחבל מחברון דורשת את גופתו: "ראוי לקבורה כמו כל אדם"

      אלאור אזריה, בית הדין הצבאי ביפו. 18 באפריל 2016 (מגד גוזני)
      עד הלחיצה על ההדק, נראה היה שהוא על דרך המלך. אזריה בהגשת כתב האישום, היום (צילום: מגד גוזני)

      אזריה חונך בבית שבו הייתה נוכחות לא מועטה של כוחות הביטחון; אביו שירת במשטרה יותר מ-30 שנה והיה חוקר מצטיין במשטרת רמלה שהועבר ליחידה הארצית לחקירה הונאה, ולאחרונה יצא לפנסיה. יחד עם העבר העשיר של האב, שמו האמצעי ניתן לו על שם סבו, שהיה פרטיזן במלחמת העולם השנייה, והעץ המשפחתי גיבש עם השנים את הרצון של אזריה לפתח קריירה צבאית כלוחם ולהיות איש קבע.

      "תודה לך בית"ר על הניצחון על הישמעאלים מסכנין"

      עמוד הפייסבוק של אזריה משקף את הלך רוחו וערכיו, ואולי שופך מעט אור על תמונתו של החייל שמצא את עצמו בעין הסערה. בגאווה גדולה הוא מרבה לשתף אירועים ביטחוניים שבהם מעורב גדוד שמשון שבו הוא משרת. פוסט שפרסם "הצל" משותף גם הוא, ובו הוא קורא לזהבה גלאון לשחרר את ישראל ממנה, ומחבריה עוכרי ישראל כמו "בצלם" - הארגון שתיעד את הירי - ו"שוברים שתיקה".

      גם אהדתו לבית"ר ירושלים באה לידי ביטוי. כך אחרי ניצחון הקבוצה על בני סכנין באוקטובר הוא כותב: "תודה רבה לך ביתר על הניצחון על האישמאעלים האללה יביתר (הטעויות במקור - מ"ש)", וצירף תמונה של סוס צהוב בועל סוס אדום. במשחקי הקבוצה נהג אזריה לשבת ביציע המזרחי באצטדיון טדי, כך על פי תמונה שהוא העלה עם צעיף שעליו רקום: "המזרחי משוגעים, מטדי לא יוצאים חיים". "גבר גבר שלי", הגיב אביו על התמונה.

      בכל אחד מהדיונים מתיישבת אמו בשורה שמאחורי ספסל הנאשמים ומחבקת את בנה העצור בכל רגע שמתאפשר לה. מדובר בבן הזקונים במשפחה של ארבעה ילדים. "זו משפחה חמה, כל הזמן ביחד. לא מתביישים להראות את החום והאהבה", סיפרה. לדיון הראשון הגיעה גם בת זוגו של אזריה, חיילת שהחלה לצאת איתו לאחרונה.

      חברי הילדות שמלווים אותו לאחד הדיונים בוחרים להמעיט במילים. "ילד טוב", אומרים בקצרה מחוץ לאולם בבית הדין הצבאי בקסטינה. "אנחנו פוחדים שכל מה שנגיד עליו יצא רע", מסבירים. חבר אחר שלו סיפר כי השניים היו יושבים הרבה ביחד. "היינו רואים כדורגל, בית"ר ירושלים, כמובן", סיפר.

      תיעוד הרגעים שקדמו לירי: חיילים ואזרחים מסתובבים סמוך למחבל ללא חשש (מערכת וואלה! NEWS)
      "היה חדור מוטיבציה". רגע הירי במחבל המנוטרל, ששינה את חייו של אזריה

      "הוא היה ילד שלא אוהב ללמוד", סיפרה בת משפחה קרובה על תקופת הלימודים. חבר מבית הספר סיפר כי אמנם הציונים שלו היו "לא טובים במיוחד", אך לא היו לו בעיות משמעת. מורותיו דווקא זוכרות את התלמיד, בוגר מגמת חמש יחידות ערבית, לטובה. לקראת אחת מהפגנות התמיכה בו, כתבו כמה ממורותיו כי התרשמו מ"תלמיד בוגר, אחראי, אכפתי ובעל מוטיבציה יוצאת דופן לשרת בצבא שירות קרבי כלוחם. הוא שיתף אותנו בשאיפתו לתרום למדינה ולצבא שנים רבות מחייו".

      אחת ממורותיו סיפרה על ילד "חייכן ואופטימי. מורעל על הצבא". חברו, ליאור חודדטוב, סיפר: "הוא תמיד אמר 'בצבא אעשה הכול כדי להצליח'. הוא היה חדור מוטיבציה והיה מחדיר אותה גם בנו ועוד מחטיבת הביניים הוא רצה להיות לוחם. תמיד אמר 'או לוחם או כלום'". כשהיה בכיתה י', ביום של גשם זלעפות, מצאה אותו אחת המורות בבית הספר רץ ברחובות העיר. היא עצרה אותו וניסתה לברר במה העניין. כבר מאז, הסביר כי הוא מתכונן. "בעוד שנתיים אני מתגייס", אמר לה, והמשיך לרוץ.

      (עדכון ראשון: 21:30)