האסון שהמחיש במלוא העוצמה את המחיר שהאנושות עלולה לשלם על חשמל זול ונקי אירע ב-26 באפריל 1986 בשעה 01:23 בלילה שבין שישי לשבת. באוקראינה אז חלק מברית המועצות התרחשה התאונה הגרעינית החמורה ביותר מאז למדה האנושות לרתום את כוחו של האטום. שילוב קטלני של ליקויים הנדסיים, טעויות אנוש ורשלנות בתחנת הכוח הגרעינית של צ'רנוביל הוביל לתגובת שרשרת בלתי נשלטת. פיצוץ עז פרץ את כיפת המגן של המבנה ושילח לאוויר כמויות עצומות של חומרים רדיואקטיביים. האש במקום הוסיפה לבעור במשך עשרה ימים. ליבת הכור נחשפה לסביבה. כל אירופה עקבה בדאגה כשענן קטלני ובלתי נראה נפלט מצ'רנוביל והחל להתפשט מעל חצי הכדור הצפוני. עשרות נהרגו באסון, אלפים לקו בסרטן ובמחלות קרינה אחרות ומאות אלפים פונו מבתיהם. שטח ברדיוס של 30 קילומטרים מסביב לכור הפגוע נותר סגור ומסוגר עד היום.
30 שנה אחרי, יצא מגזין וואלה! NEWS לאוקראינה וליווה את המהנדס אלכסנדר קלנטירסקי ואת ד"ר פולינה פולסקי במסע אל מוקד הטרגדיה, אל המקום בו הזמן קפא מלכת. שם, בלב עיר המהווה אנדרטה נטושה ומצמררת לימי השלטון הסובייטי ומחדליו, שבו אליהם רגעי האימה וחוסר הוודאות. היא לא ידעה לאן היא נשלחת, הוא נענה לקריאה אל הדגל מתוך תחושת שליחות ושניהם שהו שבועות וחודשים בצלו של רוצח קטלני ובלתי נראה. קלנטירסקי ספג מנות קרינה עצומות עד שהצליח לתקן את הדליפה, ד"ר פולסקי עברה שתי הפלות בעקבות האסון. ממסעם עולה תמונה של גבורה והמחיר שנלווה אליה, אך זהו גם סיפור על אימפריה שהייתה ואיננה עוד, על הסכנות שבאנרגיה אטומית לא מפוקחת, ועל טרגדיה אנושית שהשלכותיה מורגשות גם כיום.
"זה עניין של הומניזם", אומר קלנטירסקי. "צריך היה להציל את האנשים, והמומחים הם אלה שצריכים היו לעשות זאת". אם היום היה מתרחש אסון דומה ושירותיו היו נדרשים, הוא לא היה מהסס להירתם למשימה. "גם אני", אומרת פולסקי, "למרות כל מה שאני יודעת היום. זה מה שהכניסו לנו לראש".
ד"ר פולסקי, ילידת קייב בת 67 המתגוררת כעת בחולון, הייתה חברה בצוות התגובה הרפואי הראשון שנשלח לטפל בנפגעי הקרינה בעיר פריפיאט, עיר הרפאים שעליה מדברים כשמזכירים את צ'רנוביל. פריפיאט הוקמה במיוחד כדי לשרת את תחנת הכוח הסמוכה, ישוב צעיר ותוסס, שאוכלוסייתו מנתה יותר מ-49 אלף תושבים לפני שפונה בחופזה בידי השלטונות ונותר שומם עד היום." שוכב לפנייך אדם והוא שרוף כולו מקרינה ולא מאש", נזכרת ד"ר פולסקי. "את לא מבינה אם הוא חי או מת כי הוא כולו שחור. רק העיניים האלה מסתכלות עלייך, והוא מבין יותר טוב ממך מה קרה ואין לך מה לומר ואין לך מה לעשות. רק לשלוח במסוק".
קלנטירסקי, בן 75 מבת ים, היה בין יוני לנובמבר 1986 המהנדס הראשי באחת מ-12 המחלקות שבנו את חיפוי הבטון שאטם את הדליפה מהכור ההרוס. העובדים שבניהולו התחלפו כל העת בשל נזקי הקרינה והוא מעריך שבסך הכול עבדו תחתיו כ-10,000 איש. עבור שניהם, זהו ביקור ראשון באזור האסון, כמעט 30 שנה אחרי שסיימו את עבודתם שם וחזרו הביתה. צפו בסרט המלא.
