סלימאן דהרי, 50, היה עד שלשום הרב של הכפר ריידה בתימן. הרב, "המורי" (המורה - בתימנית) של הילדים, השוחט והמוהל. דהרי עוד לא יודע מה יעשה בישראל, אבל את המטפחת הצבעונית שלראשו, א-לה לורנס איש ערב, הוא יודע שיחליף בקרוב. "שם כולם לובשים את זה, אז אני רגיל, בעזרת השם פה אחליף".
ארבעה זוגות, שמונה מבוגרים ותשעה ילדים הגיעו אתמול (שני) ארצה במבצע חשאי אחרי שעברו שלוש טיסות. אריאל די פורטו, מנהלת תחום עליית מצוקה בסוכנות היהודית, מזכירה להם לא לספר על הדרך שעברו, שבסיומה הגיעו לקרוואנים הישנים של מרכז הקליטה "נורית" בבאר שבע. על גופם, הבגדים שבהם יצאו מהבית. שתיים מהנשים רעולות פנים. "יש לנו מנהגים, לא רוצים לוותר עליהם", אמר משה יחיאל דהרי בן ה-42. בתימן הוא עבד בתחום הברזל "של המחרושת".
"תמיד היה רצון לעלות", הוא מבהיר, "הרי אנחנו יהודים, אבותינו ואבות אבותינו היו יהודים". אך הבעיה הייתה הבתים והנכסים. "רצו לתת לנו רק חצי מחיר, עכשיו התפשרנו והסכמנו לקחת חצי מחיר. אין מה לעשות". משה לא חשש מהמסע. "פעם היו הולכים ברגל ובספינה והיום שלוש שעות (בטיסה) ואתה מגיע", סיפר בערבוביה של שפות. משה התייחס לעליות יהודי תימן הקודמות והעיד כי הוא מודע לטענות ביחס להיעלמות ילדי העולים. "אני מכיר שחטפו ילדים", אמר.
עוד בוואלה! NEWS:
יצאו מהמלון, אכלו וצילמו: המסלול של הישראלים באיסטנבול שנגמר באסון
אובמה בפגישה היסטורית עם קסטרו: "העם הקובני משתוקק לחירות"
"דימם 4 ימים בבית": אישה מואשמת שביצעה ברית מילה לבנה עם מספריים
סלימאן דהרי סיפר לאולפן וואלה! NEWS כי חשש מעט מהמלחמה המשתוללת בתימן בין כוחות החות'ים, הצבא ואל-קאעדה. "השם שמר עלינו, אבל היה קצת פחד", אמר והוסיף כי הם הביאו עמם ספר תורה בן יותר מ-500 שנה. "בעזרת השם הגעתי ואני לא יודע מה אעשה", ציין הרב וביקש בכל לשון של בקשה עזרה מהרשויות.
די פורטו תיארה בריאיון לאולפן "לילה מרגש מאוד" שעבר עליהם. "כל המציל אדם אחד, כאילו הציל עולם ומלואו", אמרה. "זו מדינה בכאוס, במלחמה, הפצצות, מדינה בלי חשמל ובלי מצרכים ראשונים", סיפרה על תימן. "אל-קאעדה, דאעש והחות'ים שולטים שם וזה רע ליהודים".
על הטענות לחטיפת ילדים: "ראיתי באינטרנט, אבל לאן אלך?"
יעקב דהרי, בנו של הרב סלימאן דהרי, הגיע לישראל לפני ארבעה חודשים. הוא בן 14 ועדיין לא חגג בר מצווה בגלל התכנית לעלייה והרצון לקיים את החגיגה בארץ הקודש. הוא הגיע לארץ בדרך דומה לזו שהגיעו עכשיו הוריו, נקלט בישיבה בבני ברק ואתמול הוזעק לנמל התעופה בן גוריון בשעת לילה כדי לקבל את פניהם.
"כבר בשנה שעברה החלטנו שנעלה והתחילה המלחמה ולא היו טיסות", סיפר יעקב. "עכשיו חידשו את הטיסות ובאנו". יעקב הגיע עם שלוש מאחיותיו ובחודשים שעברו כבר הספיקו להכיר מעט את ישראל. כעת, הם מנסים לרכך את ייסורי הקליטה של ההורים. "היו לנו בתים יותר טובים בתימן", הוא העיד. "היו פלאפונים, היו מכוניות, הנה sim מתימן של אבא שלי", אמר בעודו מציג את כרטיס הטלפון. "אבל פה אנחנו במדינה יהודית", הוא מסתפק במעט.
כשהרב נשאל אם בתימן ידעו על תלאות העולים לישראל בשנות ה-50, על הטענות לחטיפות הילדים, הוא משיב בהשלמה: "אבא שלי וסבא שלי לא ידעו מכלום, ראיתי באינטרנט שהיה כזה דבר, אבל לאן אני אלך?". הוא למד מהאינטרנט שהרבנים בישראל אוסרים על גלישה.
בשעת צהריים מתכנסים העולים החדשים לארוחה. הילדים נושאים סירים, ונדרה, אחת הנשים, יוצאת מהבית הזמני עם בקבוק ענק של ויסקי "רד לייבל" בידיה, שחצי ממנו כבר נלגם. לצד העייפות וההסתגלות לכל החדש והלא מוכר, מצהירים העולים החדשים, כי זה עדיין יום חג. מחוץ לקרוואנים מתווכחים נציגי הסוכנות על השמיכות שסופקו והתנאים. "הכול הכנסנו חדש. שמנו אותן עם הניילונים שיראו שהכול חדש", אומר אחד הנציגים.
אחת העולות מתרחקת, מסתתרת מאחורי מבואת הקרוואן ושולפת מתיקה חפיסת סיגריות עם כיתוב לא מוכר, "זיגה", שככל הנראה מלווה אותה עוד מהבית. "בואי שבי", קוראת לה מיכל מהסוכנות שמרכזת את כולם לקראת הנסיעה למשרד הפנים לקבלת תעודות הזהות. העולה נשארת בפינה שלה עם הסיגריה, נחבאת, אולי עוד לא יודעת שכאן מקובל לנשים לעשן באופן חופשי בפומבי.
העולים החדשים, שהמראות בארץ מצטיירים להם חדשים ושונים, מתרגשים אפילו מהנסיעה למשרד הפנים ולעמידה בתור לקבלת שירות. כמעט לכל אחד מהגברים שעלו אתמול מתימן לישראל קוראים גם יחיא, בהגיות שונות. גם מקרב בני המשפחה שכבר נמצאים שנים בארץ והגיעו הבוקר לבאר שבע לקבל את פני יקיריהם, ישנם כמה "יחיא". זאת, על שמו של הרב יחיא סאלח, שהיה מגדול רבני תימן במאה ה-18.
כשהחבורה כולה עולה על המיניבוס למשרד הפנים, כמה עולים אומרים לדי פורטו מהסוכנות שיחיא עוד לא עלה על הרכב. "איזה יחיא?", היא שואלת בייאוש.
(עדכון ראשון: 19:30)