על פי מחקר שערכה קופת החולים "מכבי", רק 14.4% מ-8,623 טיפולי הפוריות שנערכו בשנת 2014 הסתיימו בלידה. המחקר, שבוצע על ידי פרופ' משנה שחר קול, רופא נשים ופריון במרכז בריאות האישה של "מכבי שרותי בריאות" בחיפה ומנהל יחידת הפרייה חוץ גופית ברמב"ם, בחן את טיפולי הפוריות שנערכו בקופה בשנים 2014-2007, במהלכן ירד שיעור הצלחת הטיפול מ-18.9% בשנה הראשונה ל-14.4% כעבור שמונה שנים. נתונים דומים עולים מ"מסד הנתונים הלאומי למחזורי טיפול בהפריה חוץ גופית" של מכון גרטנר לשנים 2013-2012, אך טרם פורסמו הנתונים לשנת 2014.
ישראל ניצבת במקום הראשון בפער ניכר מבחינת שיעור טיפולי הפוריות. פרופ' משנה קול הסביר כי "בישראל מבוצעים 4,500 טיפולי הפרייה לכל מיליון תושבים, כשהמדינה שניצבת במקום השני אחרינו היא בלגיה עם 2,792 טיפולים לכל מיליון תושבים, מה שמהווה פער עצום". קול הוסיף כי המדינה הבאה בדירוג היא דנמרק, עם 2,633 טיפולים למיליון איש, ואילו בארצות הברית מבוצעים רק 506 טיפולים למיליון תושבים. "כמובן שההסבר לכך טמון בהיבטים תרבותיים דתיים, חשיבות הפריון בחברה היהודית ועוד", הוסיף.
למרות הגידול במספר הנשים שמבקשות לבצע הפריה, המחקר מראה כי שיעור ההצלחה של הטיפולים במגמת ירידה, בשל עלייה בגיל הנשים. בשנת 2007 נעשו 6,242 מחזורי טיפול, לעומת 8,623 בשנת 2014. מדובר בעלייה של כ-40% במספר הטיפולים בתוך שמונה שנים בלבד. ואולם שיעור הצלחת הטיפול ירד כאמור מ-18.9% בשנת 2007 ל-14.4% בשנת 2014. בהתאם, עלה הגיל הממוצע של המטופלות מ-35 ל-37 באותה התקופה. יתרה מכך, חלה עלייה של 14% במספר הנשים מעל גיל 40 שפונות לטיפולי פוריות.
נתוני המחקר מבהירים את שיעור הצלחת הטיפול עם העלייה בגיל. שיעור ההצלחה בגיל 40 הוא 9.9%, אולם בגיל 42 הוא יורד ל-5.7%, ובגיל 44 צונח ל-1.8% בלבד. עוד נמצא כי מספר מחזורי הטיפול בקרב נשים מעל גיל 40 שהצליחו להרות במסגרת טיפולי הפריה, לא עולה על שישה. כלומר סיכוייה של אישה שלא הצליחה להרות בששת הטיפולים הראשונים להצליח בטיפולים נוספים, נמוכים.
"מערכת הבריאות טובה מבחינת השירותים שניתנים במסגרת טיפולי פוריות, אבל בסופו של דבר התחושה היא שלאף אחד אין מושג מה הבעיה. אני שפן ניסיונות של מערכת רפואית טובה, אבל כזו שעדיין מתפתחת - ויש לזה מחיר", סיפרה חגית (שם בדוי), בת 37, בתום שלוש שנים של ניסיון להרות. מתוך תקופה זאת, היא טופלה במשך שנתיים בהורמונים, הזרעות ושלושה מחזורים של הפרייה חוץ גופית (IVF).
"התחלתי את התהליך ואז נחשפתי פתאום לסיפורים רבים של חברות, שלגבי חלקן כלל לא ידעתי שעברו טיפולים", סיפרה חגית. "אני מנסה ללמוד מניסיון של אחרות, ועושה כל מה שצריך, כולל להתחיל בזריקות של הורמונים. בפעם הראשונה שקיבלתי את ההורמונים, התגובה של הגוף לא הייתה טובה, ואחרי כמה ימים התחלתי להרגיש את השפעתם כשהיו לי התקפי זעם. לקח לי זמן להבין שזה חלק מהדברים שמדברים עליהם.
"כשמחזור ההפריה הראשון לא הצליח היה לי מפח נפש גדול. כל הזמן אמרתי לעצמי שיש תקווה, אבל עכשיו אני בשלב האחרון. מה עושים אם זה לא מצליח?", תהתה. מאז עברה חגית שני מחזורי טיפול נוספים, ולטענתה רופאים שונים נתנו לה עצות שונות. "זה מוביל לתחושה שהם פשוט לא יודעים, הם משערים ועובדים בשיטת האלימינציה", אמרה.
לדבריה, "מדי חודש יש אכזבה, כשאני מבינה שהמאמץ היה לחינם. מדי יום אני צריכה לעשות בדיקת דם, להמתין לתשובות ואז לקבל הנחיות מתי להזריק וכמה, כשעברנו לשלב האחרון, טיפול IVF, זה היה נקודת ציון, כי זה השלב שאחריו כבר אין אפשרויות אחרות. גם הטיפול הזה השפיע עליי קשה מאוד כשכביתי, התנפחתי פיזית, הייתי מדוכאת ועצבנית. זאת תחושה של אובדן שליטה כשההורמונים משתלטים על האישיות, והפכתי להיות אדם אחר לגמרי".
בנוסף למחיר הפיזי והנפשי, חגית סיפרה כי ההליך גבה מחיר גם מחיי הזוגיות. "זה תהליך שמוביל למשברים רבים", הסבירה. "החלטתי שאני רוצה לעשות הפסקות בין מחזורי טיפול, אבל בן זוגי לא הבין למה אני רוצה 'לבזבז זמן'. לבני זוג, טובים ומבינים ככל שיהיו, אין שום אפשרות להבין מה האישה עוברת וזה גם מצב קשה מאוד עבורם, כמו גם לראות את בת הזוג שלהם שוכבת מורדמת, כשהיא לא חולה".
גם הפן הנפשי משפיע על הטיפול
במכבי שרותי בריאות מבהירים כי ההצלחה בתהליך לא תלויה רק בפן הפיזי, אלא גם לפן הנפשי יש חלק משמעותי בהליך. קופת החולים יזמה קבוצות תמיכה ייחודיות לנשים שעוברות טיפולי פוריות ברחבי הארץ. מנתוני הקופה עולה כי כ-30% מהנשים שהשתתפו בקבוצות דיווחו כי נכנסו להיריון. הקבוצות, המונחות על ידי אחות ועובדת סוציאלית, מאפשרות לנשים להיפגש אחת לשבוע ולהתמודד תוך כדי שיחה עם הקשיים, הפחדים והדילמות שבהן נתקלות השנים במהלך הטיפולים, בנושאים הקשורים לטיפול עצמו או למה שמתרחש במקביל, כמו ההשפעה על הזוגיות או על ילדים בבית.
לילך ברקה ילדה את בנה, מעיין, לפני ארבעה חודשים, בגיל 44 לאחר שלושה טיפולי הזרעה. לדבריה, לקבוצת התמיכה היה חלק גדול בהצלחה. "הרופא שטיפל בי סיפר על הקבוצה והופתעתי שיש כאן כאלה", סיפרה, והוסיפה כי הכירה קבוצות דומות משהותה בארצות הברית. "בהתחלה זה היה מוזר קצת, כי כל אחת באה עם הסיפור שלה, ולא ידעתי מה רמת הפתיחות, אבל האחות והעובדת הסוציאלית שמעבירות את הקבוצה מגיעות מוכנות, ומהר מאוד מדברים על שאיפות, רצונות וכו'".
"הבנתי שכולן באותה הסירה", סיפרה ברקה. "יושבות שם בנות בגילאי ה-20 פלוס לצד 30 פלוס ו-40 פלוס, כמוני, וכל אחת עם הסיפור שלה, אך הבסיס דומה והרצונות דומים. מכאן גם השאלות, החששות והיכולת לעזור אחת לשנייה". לדבריה, "הקבוצה מאפשרת לנשים להיפתח לחלוטין. נכון שלכל אחת יש בן זוג או משפחה תומכת, אבל זה לא אותו דבר כמו לדבר עם מישהי שחווה את החוויה בעצמה. יתרה מכך, המקום מאפשר לך לראות נשים סביבך נכנסות להיריון ולהודות בפה מלא שזה חורה לך, וזה מותר ולגיטימי, כי כולן נמצאות בשלב מסוים במקום הזה ברגעי ייאוש ולחץ. גם זה קורה, וכשיש מקום לבטא את זה, זה רק תורם, ואחרי שנה כמעט כולן נכנסו להיריון".
לפניות לכתבת: danawp@walla.com