מזכירת חיל האוויר האמריקני בארצות הברית, דבורה לי ג'יימס, חשפה שלשום (שישי) פרטים ראשונים אודות המפציץ האסטרטגי החדש של המדינה, B-21. מטוס הקרב, שרכישתו צפויה לעלות למשלם המסים האמריקני 80 מיליארד דולרים, נועד לסייע למדינה בעימות עתידי עם מדינות בעלות יכולת צבאית מפותחת. עם זאת, לא ידוע כמעט דבר על מאפייניו ויכולותיו, למעט המשתמע מתמונתו הראשונה שפורסמה.
את החמקן בונה ומייצרת חברת "נורת'רופ גראמן" תמורת 800 מיליון דולרים ליחידה. על פי המכרז, התחייבה החברה לספק מאה יחידות בשלב הראשון, ועוד 100-75 יחידות בהמשך. לשם השוואה, מחירו של מטוס הקרב פייטינג פאלקון (F-16) הוא 50 מיליון דולרים. עלויות הפיתוח של הפרויקט עומדות כבר כעת על יותר מ-21 מיליארד דולרים, סכום עצום גם בקנה מידה אמריקני.
המפציץ האסטרטגי של "נורת'רופ" פותח לראשונה בשלהי שנות ה-80, ונועד לסייע לארצות הברית להיערך לתרחיש של עימות חזיתי עם מדינות בעלות יכולת צבאית מפותחת, כדוגמת רוסיה. על כן, מטוסים מסוג זה אינם דרושים למערכות הנוכחיות של ארצות הברית בעיראק, בסוריה, או באפגניסטן, שבהן היכולת הצבאית של האויב אינה מצדיקה שימוש בכלים יקרים אלו.
עוד בוואלה! NEWS:
תושבת טהראן לאולפן וואלה! NEWS: "הבחירות לא הביאו שינוי"
הפסקת אש שברירית בסוריה: מטוסי קרב תקפו יעדים של המורדים
מומחים בריטים: "מתקפת רחפנים של דאעש היא עניין של זמן"
גם בתקופה שבה פותח במקור, משך החמקן Grumman B-2 Spirit ביקורת בשל עלות ייצורו ושימושיו האסטרטגיים. בזמן המלחמה הקרה, התבססה ההרתעה הגרעינית שיצרו ארצות הברית ורוסיה זו כלפי זו על שני מרכיבים עיקריים: פגיעה במטרות אזרחיות, בין השאר באמצעות ראשי נפץ, ומהלומה גרעינית נקודתית על כלי הנשק הגרעיניים של היריב. לצורך כך, הוחזקו בתחילת המלחמה הקרה טייסות שלמות של מטוסים באוויר בכל רגע נתון.
המפציץ, שפותח באותן שנים, ניחן ביכולת חמקנות מושלמת. טווח הטיסה שלו היה 11 אלף קילומטרים והוא היה מסוגל לתקוף בו זמנית 16 מטרות בנשק גרעיני או קונבנציונלי. עלותו הסתכמה בסוף הפרויקט בכ-2.2 מיליארד דולר ליחידה, כחצי מעלותה של נושאת מטוסים. מתנגדי הפרויקט נהגו להמחיש את גודל ההשקעה הנדרש בו כשציינו כי דגם של המטוס, שיהיה מורכב כולו מזהב, יהיה שווה במשקלו פי חמישה מאשר המטוס עצמו.
כשנתיים לאחר טיסת הבכורה התפרקה ברית המועצות, ועשרות "מטוסי הזהב" המשיכו לבצע טיסות אימונים בלבד. הם שבו לפעילות עם התערבות נאט"ו בקוסובו ב-1999, כשחמקו מהנ"מ הסרבי. למרבה המבוכה, התברר בדיעבד שמחירם הכבד חייב להגן עליהם באמצעות ליווי כל צמד מטוסים עם צי של 15-14 מטוסי קרב "רגילים" ומטוסי לוחמה אלקטרונית. העובדה שארצות הברית משקיעה סכומי עתק בכלים מסוג זה, זמן רב לאחר תום המלחמה הקרה, מעידה שהמעצמה האמריקנית לא חדלה מלהיערך לתרחיש של עימות צבאי כולל.