כמעט חודשיים עברו מאז אושרה בממשלה תכנית החומש למגזר הערבי, שבמסגרתה יועברו 15 מיליארד שקל לטובת צמצום פערים בתחומי הרווחה, השיטור, התשתיות והתחבורה. למרות אישור ההחלטה, הרוחות בממשלה עדיין סוערות. ראש הממשלה בנימין נתניהו מינה מאז את השרים זאב אלקין ויריב לוין לעמוד בראש צוות שיגבש המלצות נוספות, והבהיר כי מתן הכסף יותנה בעמידה בעוד שורה של צעדים. שני השרים כתבו מסמך שהמליץ, בין היתר, להעביר את הכספים בכפוף לאכיפה מוגברת של הבניה הלא חוקית במגזר הערבי, וכן המליצו לעודד שירות אזרחי במגזר כתנאי לקבלת התקציב.
מול אלקין ולוין ניצבים השרים משה כחלון, אריה דרעי וגילה גמליאל, שנאבקים ליישם את התכנית כפי שהיא, ללא התניות או סייגים נוספים. ביום רביעי השבוע התכנסה ישיבה של ועדת השרים לענייני המגזר הערבי, והטונים עלו בה מהר. לדברי אדם שנכח בדיון, בין גמליאל ולוין התפתחו חילופי דברים, כאשר הוא דיבר - היא העירה לו. גמליאל הטיחה באלקין ולוין: "אתם מציעים דברים הזויים שלעולם לא יעברו, אני הראשונה שלא אצביע בעד זה', וללוין אמרה: "ההצעה קיצונית". הוא מצדו, סינן: "די עם ההערות הציניות האלה, תפסיקי כבר עם כל זה". גמליאל ענתה לו: "אל תרים עליי את הקול".
עוד בוואלה! NEWS:
"העולם עוקב": אסד והמורדים בסוריה ינצרו את האש?
רצח המחבל הנמלט בבולגריה: "יום מאושר, חיסלו את הרוצח של אחי"
בינתיים התברר כי השר כחלון, שסבור כי התכנית חייבת לצאת לפועל כמו שהיא, וכמה שיותר מהר, התעייף מהדיונים עם לוין ואלקין, והורה לאגף התקציבים באוצר (שהעומד בראשו, אמיר לוי, הגה את תכנית החומש) לא לתת מקום להמלצות של צמד השרים, ולהמשיך לקדם את התכנית כרגיל. "הם לא מתייחסים להמלצות של לוין ואלקין, ולא מוכנים להכניס אותן להצעות המחליטים", אמרו גורמים בליכוד. בינתיים, נתניהו נמצא באמצע בין השרים אלקין, לוין, וחיים כץ, שקרוב יחסית לעמדתם, לבין כחלון, גמליאל, דרעי ויואב גלנט, שנמצא קרוב יותר לעמדה שלהם. עד אז, התכנית מעוכבת וגם לא ברור מתי תעלה לממשלה.
חוק ההשעיה הפרטי של ריבלין
ואם כבר עסקנו בתכנית החומש למגזר הערבי, ביום רביעי השבוע התכנסו בבית הנשיא עשרות ראשי רשויות יחד עם שר האוצר ובכירים אחרים כדי לדון באותה תכנית ממש. ח"כ ג'מאל זחאלקה מבל"ד, שהגיע גם הוא למשכן בדקה ה-90 ולאחר שלא אישר את הגעתו בחודש שחלף מאז שהוזמן, נדחה ונאלץ לחזור על עקבותיו לאחר שנאמר לו כי "אין מספיק כיסאות באולם". הסיבה האמתית הייתה כמובן המפגש של סיעת בל"ד עם משפחות המחבלים לפני כשלושה שבועות. בבית הנשיא אמרו כי ריבלין לא היה מסכים לפגוע כך במשפחות השכולות.
ואולם, נראה שלא כולם בכנסת התרשמו מהצעד הזה. "רק לפני שבוע הוא אמר שהוא נגד חוק ההשעיה, אבל מתברר שהוא בעד השעיה מבית הנשיא כשזה נוח לו", אמר חבר כנסת מהליכוד. לדברי אותו חבר כנסת, "הוא מנסה לרקוד על כל החתונות: גם להיות נאור וגם להיות נגד בל"ד. יש פה סתירה. אם אתה חושב שהוא לא ראוי להיות חבר כנסת, תתמוך בחוק ההשעיה. אם אתה מתנגד לחוק ומבחינתך זה בסדר שהוא בכנסת, אל תרחיק אותו מבית הנשיא. זו פגיעה במעמד הכנסת".
מבית הנשיא נמסר: "הדברים של הנשיא על חוק ההשעיה היו ברורים ונגעו לעקרון הדמוקרטי הבסיסי שאליו חוק ההשעיה עומד בסתירה. הנשיא הדגיש באותם דברים ממש שעל היועץ המשפטי לממשלה לפעול מול הח"כים הערבים לאחר המעשה שעשו אותו הגדיר הנשיא 'יריקה בפרצופו של הציבור'. ח"כ זחאלקה נותר מחוץ לבית הנשיא לאחר שהובהר לעוזריו שלאחר המעשה שעשה, שפגע באופן עמוק כל כך ברגשות הציבור, לא ראוי שיוכנס לבית ששייך לציבור".
כמה מאות אנשים הגיעו אתמול לחדר צדדי בבנייני האומה בירושלים, שם התכנס המוסד הדמוקרטי והתוסס הקרוי "ועידת מפלגת ישראל ביתנו", כדי לקחת חלק בבחירות למוסדות המפלגה. בשעה 18:00 בדיוק נפתחו הדלתות, ומסמר הערב, אביגדור ליברמן, צעד פנימה מלווה בדגלנים שנשאו דגלים עם סמלי ישראל ביתנו. ברקע התנגן עיבוד מודרני ל"האמיני יום יבוא".
לא מעט נוכחים הופתעו לגלות שהסיסמה הוותיקה, "מילה זו מילה", פינתה את מקומה ובמקומה נמתחה כרזת ענק לרוחבו של החדר עם הכותרת החדשה: "רק ליברמן יביא ביטחון". אז הבחירות אמנם לא קרובות, אבל יו"ר ישראל ביתנו כבר השיק למעשה את הקמפיין הבא שלו. אם לתמצת 3,900 מילים של נאום שהתפרסו על פני 45 דקות, ליברמן למעשה הודיע אמש כי הפתרונות לגל הטרור נמצאים בידיו, ולפיכך המחיר שאותו ידרוש עבור כניסה לקואליציה עתידית הוא תיק הביטחון.
הצעד הזה של ליברמן לא מפתיע כשלעצמו, והוא מתחבר למסלול מקביל אותו עובר שכנו לספסלי האופוזיציה, יאיר לפיד, שמתיימר לתפקד בימים אלה בתור שר החוץ בפועל של ישראל, בהיעדר שר שכזה במשרה מלאה. ריב הקרדיטים המביך בין יו"ר יש עתיד ובין ראש הממשלה ביום שני השבוע סביב השאלה מי אחראי להסרת כרזות ה-BDS המקוממות מהרכבת בלונדון, היה רק הפרומו. ביום שני הקרוב לפיד וליברמן צפויים לאחד כוחות ולקיים בכנסת "כנס חירום" תחת הכותרת "נלחמים על מעמדה הבינלאומי של ישראל בעולם".
בכנס צפויים השניים לבקר את מדיניות הממשלה, על מה שהם מגדירים כ"משבר ההולך וגובר ביחסי החוץ של מדינת ישראל, ההחלטה לסגור נציגויות של משרד החוץ ברחבי העולם ופיצול לשישה משרדים שונים מסיבות פוליטיות, ללא שר חוץ במשרה מלאה - דבר המהווה פגיעה קשה ביכולת לנהל מערך חוץ אפקטיבי ומתואם". שני הצדדים ניסו להפחית מחשיבות העניין כשנשאלו אם מדובר בפתח לשיתוף פעולה רחב יותר, ומסרו שמדובר בעניין נקודתי. עם זאת, קשה שלא להתרשם שמדובר פה בציר פוליטי שהולך ומתחזק, מעין ממשלת צללים דו-ראשית, כאשר לפיד עוסק יותר בנושאי החוץ וליברמן מתמקד בענייני ביטחון.
בשלב הנוכחי, כאשר הבחירות אינן על הפרק, אין לכך משמעות רבה. עיקר המשמעות היא בכך שראשי שתי המפלגות חולקים השקפה דומה בנוגע ליחסי דת ומדינה, ובוודאי לא מוצאים בסיס לשיתוף פעולה עם חלק מסיעות האופוזיציה כמו מרצ והרשימה המשותפת, ועל הרקע הזה מנסים לבסס עצמם ככוח עצמאי שלא נמצא בכיס של אף אחד. עוד מוקדם לנבא מה יוליד שיתוף הפעולה הזה בעתיד, אבל בהחלט הגיוני שלקראת הבחירות הבאות הם יגבירו את התיאום הזה וינסו לצרף עוד אישים, למשל כחלון, לחזית שתשתף פעולה במעין ברית שתמליץ על מועמד מוסכם לראשות הממשלה. לא בכדי ליברמן אמר אמש כי הוא לא מתחייב להמליץ על נתניהו בבחירות הבאות.
ואולם, נראה כי חלק לא מבוטל מן הסיפוק שבשיתוף פעולה של השניים קשור גם ביצחק הרצוג. ליברמן ולפיד עושים הכל כדי לאותת שיו"ר המחנה הציוני אינו רלוונטי מבחינתם. לכנס הזה, לדוגמה, הוא לא הוזמן, וזו לא הפעם היחידה שהשניים דאגו להבהיר שאינם רואים בו מנהיג האופוזיציה. מקורבי הרצוג מסרו בעניין הכנס: "משמח שיאיר יגיע קצת לכנסת, וזה עיקר השינוי שהכנס הזה ייצר. האמת? טוב שהם נאבקים על תפקיד שר החוץ בממשלה שנקים. את תפקיד שר האוצר ברור שלפיד לא יקבל שוב אחרי שהשבוע הבנו מה מסיבת מע"מ 0 שלו עשתה למחירי הדיור".
אורן חזן, שעיר לעזאזל
השבוע נפלה הצעת החוק של ענת ברקו לתיקון פקודת הראיות כך שניתן יהיה להשתמש בראיות מבתי דין צבאיים ביהודה ושומרון גם במשפט האזרחי. זה היה ככל הנראה ההפסד המשמעותי ביותר של הקואליציה הנוכחית: הפסד בהצבעה בקריאה ראשונה, שלא תוכל לעלות כעת שוב במשך חצי שנה. המבוכה לקואליציה הייתה עצומה. יממה לאחר מכן הודיע יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ דוד ביטן, כי ח"כ אורן חזן נמצא אחראי להפסד משום שנעדר מן ההצבעה ללא קיזוז, ולפיכך הוחלט להרחיק אותו מוועדת החוץ והביטחון ומוועדת הכנסת.
עם זאת, עיון מחודש בהשתלשלות האירועים של אותו ערב מעלה את השאלה אם הכל באשמת חזן, או שמא גם ליו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ צחי הנגבי, יש חלק לא מבוטל בהפסד הזה. בעשר השניות שבהן המתינו חברי הכנסת לתוצאות ההצבעה ההיא, נקלט בבירור ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) במצלמות ערוץ הכנסת כשהוא קורא "זה לא עובר". ככל הידוע, ח"כ כבל אינו חוזה עתידות או קורא בכוכבים, וגם לא ניחן בכוחות על טבעיים. למרות זאת, הוא הצליח לעלות על זה שההצעה לא עוברת כיוון שאין לה רוב באמצעות הטכניקה הכי פשוטה בספר: ספירת אצבעות. כבל הצליח לספור שיש באולם 29 חברי כנסת מהקואליציה ו-29 מהאופוזיציה, והבין שההצעה לא תעבור.
נשאלת השאלה, האם הנגבי שכח לוודא שיש לו רוב לפני שניגש להצביע? הרי הוא יכול היה עם תחילת הדיון להודיע שהוא מושך את ההצעה ולחסוך בכך את המבוכה. בקואליציה יש לא מעט אנשים שסבורים שהנגבי, פוליטיקאי ותיק ומוכשר ששימש בשורת תפקידים מיניסטראליים, לא שכח לספור עד 58, חלילה, וכי הסיבה להפסד נעוצה בבלוטות החשק של מי שמנהל את הקואליציה בניגוד לרצונו ובניגוד להבטחות מפורשות שקיבל להתמנות לשר, ולכן ממלא את התפקיד בהילוך שני בתקווה שנתניהו יבין את הרמז. הנגבי עצמו אמר, כי הנהלת הסיעה גילתה רק ברגע האחרון שחזן נעלם, ובשלב זה לא ניתן היה להסיר את ההצעה מסדר היום.
למרות ההסבר, בליכוד יש מי שחושב שהפעם חזן היה רק השעיר לעזאזל. "כבר נפלנו בשבע הצבעות", אמר גורם בסיעה. "מה עם היתר? גם בגלל אורן חזן? ובכלל, היה עוד ח"כ מיהדות התורה שנעדר מההצבעה - מדוע הוא לא נענש באותה הצורה? מחסלים חשבונות עם מי שנוח כדי להראות מנהיגות".