עצבים רופפים ודריכות מתמשכת: יום בתוך הלב הפועם של גל הטרור

"תהיה ילד טוב", אומר השוטר בעמדה המערבית לנער שאוחז חזק בשתי ידיו את מחסום המתכת. פותח את רגליו לזווית של כמעט 90 מעלות בעזרת בעיטות עידוד. הקטנצ'יק חושף חיוך מלא שיניים צחורות. לא מפסיק לחייך. כשמתברר שאין בכליו סכין הוא נשלח לדרכו, מתיישב על מעקה הברזל של המדרגות ומתגלש, מחייך כל הדרך אל "האמבטיה".

ברוכים הבאים למקום הכי מסוכן בישראל: הרחבה התחתונה של שער שכם. אם תצאו מתוך העיר העתיקה לעבר רחוב סולטן סולימן, מחוץ לשער, לפני גרם המדרגות שנמתח בחצי גורן ועולה לשתי עמדות השוטרים המוקפות גדרות - זוהי "האמבטיה". דם נשפך פה כבר ארבעה חודשים, בחסותו של גל הטרור, שהביא לכאן כמה עשרות פיגועים וניסיונות פיגוע. רובם המוחלט ברחבה, ואחרים ברדיוס של מאות המטרים הסמוכים שבין החומות העולות לכיכר צה"ל והמרכז המסחרי שנושק לרחוב הנביאים. אחרי כל פעם שנשפך דם באים עובדי העירייה, עטופים באפודים זוהרים ושוטפים את מרצפות האבן העייפות.

אינתיפאדת הבודדים || סיקור מיוחד:
בהוראת הרמטכ"ל: לוחמים יצאו עם נשקם לחופשה בביתם
גורם ביטחוני: "לא תהיה התנגדות בקבינט להגדלת מכסת הפועלים הפלסטינים"
הפיגוע ב"רמי לוי" בשערי בנימין: נעצר חשוד שלישי במעורבות באירוע

קו האש נמתח מצפון לדרום. בחלון הקטן שמעל לשער, יושב תצפיתן צמוד למכשיר קשר וקלע עם רובה, קנהו מופנה לעבר "האמבטיה", נע קדימה ואחורה, למעלה ולמטה. האצבע על ההדק. ממול, על גג הבניין בן שלוש הקומות עמדה דומה. תורת הלחימה שפותחה במהלך גל הפיגועים מעניקה שדה אש לנטרול מידי, לא כולל שלוש עמדות השוטרים שלמטה, אלו שממש סמוך לשער, ושתי העמדות שבקצות המדרגות.

על עצים ועמודי תאורה מסביב קשורים שרידי סרטי סימון משטרתיים, עדות אילמת לפיגועים הקודמים. מהגג מכוון התצפיתן את הכוח לחשוד שמתקרב. נבדק, אין סכין, לא מבוקש – משוחרר. בין חשוד לחשוד השוטרים מעסיקים עצמם בהתקנת גגון שקופל עם מזג האוויר החם בשבוע שעבר, ונפתח חזרה כשקדרו השמיים אתמול. השעות נוקפות בשקט. פעוט מקומי חוצה עם הוריו את הכביש לכיוון השער, מתלהב למראהו של כלב המשטרה ומושך לעברו, אבל הוריו מרחיקים אותו מיד, מנחמים אותו במילות עידוד שקטות שלא כוללת התייחסות לתפקידו של הכלב הספציפי במקום.

בחצות בדיוק השוטרים מבקשים ממני לעזוב את הספסל. "שטח סטרילי", הם מגדירים. צמד המילים הללו נשמע כאן לאורך כל היום. השוטרים לא מאפשרים לאף אדם לשבת, או אפילו לעמוד ללא תנועה בכל האזור. הרוכלים שהיו פורשים את מרכולתם בשער פונו כולם בשבועות האחרונים. אחרי עשר דקות בצד השני, אני נשלח גם משם: "צא מחוץ לאמבטיה", אומר המג"בניק. תפסתי עמדת תצפית מהכביש והדלקתי סיגריה. העצבים רופפים. המתח אוכל. בוא, מסמן לי באצבעו שוטר נוסף. אני בא. "כבה את הסיגריה". אני לא מכבה ולא שואף. "איך השם?"; "משה". "טוב, ביי", הוא אומר וחוזר לחפש חשודים בין העוברים והשבים.

אחר הצהריים, מגיעים חמישה בני אדם לבושים וסטים בצבע חום ועליהם הכיתוב "E.A.P.P.I", מסתובבים ברחבת השער דקות ארוכות. בירור קצר מגלה שמדובר בחבורת פעילי זכויות אדם שמוודאים שהזכויות הללו נשמרות במקום שבו דוקרים ישראלים על בסיס יומיומי. הם מגיעים זמן קצר לאחר שנעצרה פה ילדה שרצה במעלה המדרגות ונתנה אגרוף לשוטר שרדף אחריה. "תירו בי", צעקה. עכשיו, 19 השוטרים שסביב השער זוכים לתגבור של פקח עירוני חמוש באקדח עם מתקן פלסטיק שהופך אותו למעין נשק ארוך. מחליפים ברכת שלום עם חבורת מאבטחים. "אתם משוכפ"צים?", שואל שוטר.

שעה חולפת ללא אירועים מיוחדים, בעל חזות יהודית ראשון עובר במקום מזה דקות ארוכות. זהו בנימין שם טוב מישיבת "שובו בנים" שבעיר העתיקה, הולך פה כמה שנים ו"לא מפחד". "הפתרון יבוא מלמעלה", הוא אומר ומצביע – תחילה לעבר עמדת הקלע ואז מושך את היד גבוה יותר אל השמיים. רבים מחבריו לישיבה בוחרים בדרך הארוכה יותר. אחד משלהם, אהרן בניטה, נרצח כמה עשרות מטרים מכאן לתוך השער, עם תחילת גל הטרור.

"זה לא מוות, זה האימ-אימא של המוות. במוות אתה מת פעם אחת אבל פה זה כל יום, נותנים לך את המוות בכפית פה", אומר תאופיק מהעיר העתיקה. הוא בהפסקת הצהריים מעמל יומו במסעדה סמוכה. ארבעת ילדיו עוברים בשער מדי יום, בכורו בן 15. "כל הזמן אני מפחד, אני לא רוצה שהוא ידקור ואני לא רוצה שהוא יאבד את החיים שלו". מאחורינו מתחילים השוטרים בבידוק של נער נוסף. "אתה רואה, הנה", אומר תאופיק. "אני לא רוצה שיעמוד במצב כזה של השפלה". אין לילדים דרך אחרת, "אבל כשהוא עובר פה אני דואג, עד שהוא יוצא מפה ועולה על האוטובוס אני איתו בטלפון".

הילדים מתחילים לחזור מבתי הספר וזה הזמן המסוכן: שלושה גברים ואישה בלבוש אזרחי מבצעים חיפוש על ילד ממש מתחת לשער ולפתע מתחילים לרוץ ומתנפלים על שני נערים. התצפיתן דורש ממי שמולו בקשר לבקש מהסמויים ללבוש כובע זיהוי "כשהם מתחילים לרוץ ככה פתאום ממקום למקום". כשמגיעים הצלמים לתפוס פיגוע, מפקד הכוח מגדיר לכל העיתונאים גזרה, ממערב לשער, מחוץ לקו האש.


"תשמעו", הוא מסביר, "אם יש אירוע הכול פה מטורף, הכל קורה בשניות. יכול להיות ירי, יכול להיות הכול. פשוט שבו פה בצד", הוא מבקש. הנקודה שלנו עכשיו היא שתי מדרגות מעל שלישיית היס"מניקים. הם לא מבצעים בידוקים בעצמם, נראה שהם מוצבים במקום ככוח התערבות מידי.

באפוד של אחד מהם סכין מתקפלת עם קת בצבע אדום. סיום המשמרת מתקרב ובשלב מסוים של שעמום או ניסיון לפרוק את המתח שאוכל את העצמות, הוא שולף אותה, פותח, והשלישייה מתחילה בניסיונות דקירה דמיוניים אחד של השני. מחפשים את נקודות התורפה שבשכפ"ץ. הכול קורה בלי תנועות חדות. בלי למשוך את תשומת הלב. בתוך שנייה שלושתם עוברים למבט מעמיק על צעיר בחליפה צבעונית כל כך לא אופנתית, לך תדע מה יש בבטנה. בכל הזמן הזה היד על הרובה. היא יורדת רק כשאחד מהם צריך להטיל את מימיו. היס"מניק ניגש אל חומת העיר העתיקה, בחלקת הדשא שליד השער, וכשמאחוריו מאבטחים אותו שני חבריו לחוליה, הוא יכול לראשונה היום להפנות את גבו לכל הפחד שמאחור.