שלושה ניצולי שואה העידו היום (שישי) על הזוועות שחוו במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו במהלך מלחמת העולם השנייה, זאת במסגרת היום השני של משפטו של ריינהולד הנינג, שומר אס-אס לשעבר במחנה המואשם ברצח של לפחות 170 אלף בני אדם. הונינג בן ה-94 ישב רק כמה מטרים ספורים מהעדים בבית המשפט בדטמולד שבגרמניה, אך לא הפגין אף רגש בעת שסיפרו על העשן שעלה מארובות המשרפות, על האסירים העירומים שהובלו בכוח לתאי הגזים ועל המחזות הקשים שבהם חזו באסירים נורים מול עיניהם.
ג'סטין סונדר בן ה-90, הצעיר שבעדים, סיפר שהגיע לאושוויץ בגיל 17 ונלקח לעבודה במקום להישלח ישירות למותו. לדבריו, לאחר שלושה או ארבעה חודשים, הוא נחשב לאסיר "בוגר" ופחד מרוב ימי הסלקציה, אז אנשי האס-אס בחנו את האסירים שהוכרחו לעמוד בתור עירומים במשך כארבע שעות, והחליטו מי מהם עדיין כשיר לעבודה. "אין לי מילים לתאר איך זה הרגיש, לעמוד שם ולדעת שאתה יכול למות בתוך שעה או שעתיים. זה גרם לך לבחילה, גרם לך להשתגע", אמר ברעד, והוסיף כי שרד 17 סלקציות. סונדר הוא שוטר שפרש לגימלאות ומתגורר בעיר קמניץ שבגרמניה. הוא איבד 22 מבני משפחתו בשואה.
עוד בוואלה! NEWS:
נשיא סוריה אסד: "אשתלט מחדש על המדינה, אך זה עלול לקחת זמן"
ארגון הבריאות העולמי: שני פיתוחים לחיסון נגד זיקה "בשלב מתקדם"
מסתמן: שלושה יואשמו בזיוף מסמכי רכישת קרקעות ביהודה ושומרון
ניצול נוסף שהעיד הוא ליאון שוורצבאום, תושב ברלין בן 94, שעבד בכפייה בבניין מפעל מחוץ לשטחי המחנה. לדבריו, הוא לא יכול היה לראות את תאי הגזים והקרמטוריום מהאזור שבו שהה, אך "כולם ידעו בדיוק מה קורה שם". "אם היו רואים את הצלעות שלך, היית מועמד למוות במשרפות", העיד. "ראינו את האש יוצאת מהארובות. אש רבה כל כך יצאה מהן, ללא עשן. רק אש ואלו היו אנשים שנשרפו".
ארנה דה ורייס, שאביה לא היה יהודי, סיפרה לבית המשפט כי כשהנאצים הגיעו לקחת את אימה לאושוויץ ב-1942, היא לא הייתה חייבת ללכת איתה אבל החליטה לעשות זאת בכל מקרה. היא סיפרה כי הייתה עוברת ליד ערימות של גופות בדרכה לעבודות הכפייה, זאת מאחר שהנאצים לא עמדו בקצב שריפתם של אלו שהומתו בתאי הגזים.
דה ורייס שהתה במחנה כחודשיים בלבד, שבתומם לקחו אנשי האס-אס אותה ועוד 85 אסירים חצי-יהודים והעבירו אותם למחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק. "זה היה אחד הימים הגרועים בחיי", סיפרה דה ורייס על הרגע שבו הופרדה מאימה, וציינה כי "לא ראתה אותה שוב". "אושוויץ היה מחנה השמדה, ולאמי הייתה תקווה שאני אלך למקום טוב יותר", סיפרה דה ורייס על שמחתה של אמה על שילוח לראוונסבריק.
על פי כתב האישום נגד הונינג, הוא התנדב לשורות האס-אס בגיל 18, שם שירת כמפקד כיתה זוטר במחנה ההשמדה בפולין בין ינואר 1943 ויוני 1944. בתקופה זו, מאות אלפי יהודים מהונגריה הובאו למחנה ברכבות והומתו בתאי הגזים. הוא הודה בחקירותיו הראשונות ששירת באושוויץ-1, הנחשב למתחם מחנה הריכוז , אך הכחיש כי לקח חלק בפעילויות שהתרחשו באושוויץ-2, המכונה בירקנאו, שם הושמדו כ-1.1 מיליון קורבנות.
התובעים במשפטו של הונינג, חלבן שיצא לגמלאות, טוענים כי הוא אשם בסיוע לרצח, זאת מאחר שסייע בתפעול תאי הגזים והמשרפות. ואולם, אין ראיות ספציפיות הקושרות אותו לביצוע פשע ספציפי מלבד העובדה ששירת במחנה. בכל מהלך המשפט, רופאו של הונינג נמצא במקום בשל מצבו הבריאותי הרעוע. סנגורו, אנדראס שרמר, אמר לסוכנות הידיעות אי-פי כי "סביר מאוד" שמרשו יעניק הצהרה במהלך הדיונים, אך הוא לא ציין מה ייאמר בה.
שלושת הניצולים הם חלק מ-40 ניצולים ובני משפחותיהם שהצטרפו למשפט כתובעים נלווים, כפי שהחוק הגרמני מאפשר. התובעים הנוספים מגיעים מהונגריה, מישראל, מקנדה, מבריטניה, מארצות הברית ומגרמניה. לא כולם יעידו, אך ככל הנראה עדויות נוספות יישמעו בהמשך ההליך, שצפוי להתחדש ביום חמישי הבא.
עד לאחרונה, התביעה בגרמניה הייתה נדרשת לספק עדויות לכך שהנאשמים היו מעורבים ישירות במעשי הרצח ההמוניים. ואולם, זה השתנה ב-2011, אז קבע בית המשפט שפעילותו של ג'ון דמיאניוק, ששירת במחנה ההשמדה סוביבור, נחשבת לשותפות לדבר עבירה ברצח המוני.