סון אוק-סון, פעילת זכויות אדם שערקה מקוריאה הצפונית לפני 16 שנים, שבה למדינה המבודדת כך דווח השבוע ברשת הטלוויזיה הממשלתית "אורימינזוקירי". הרשת פרסמה ריאיון עם סון, שבו היא מביעה לכאורה חרטה על עזיבת המדינה, ואף נראית קורעת דפים מתוך הספר "כמיהה לאור" שכתבה, ובו הביעה ביקורת על המשטר הצפון קוריאני.
"דרך הדיווחים בטלוויזיה, הבנתי שמולדתי השתנתה באופן ניכר בעשר השנים האחרונות", אמרה בון. "המילים נעתקו מפי לאחר ששמעתי שהממשלה מספקת דיור יוקרתי. זה משהו שלא ניתן אפילו לדמיין במדינות אחרות". היא המשיכה ותיארה את שבחיה לכאורה של מערכת הרפואה הציבורית במדינה, ואת העובדה שפיונגיאנג אינה גובה מסים מהאזרחים.
עוד בוואלה! NEWS:
קוריאה הצפונית פיזרה מיליון עלוני תעמולה בדרום: "נכה באויבים"
לאחר הניסוי: מנהיג צפון קוריאה קרא להרחבת הארסנל הגרעיני
חפירת בורות במשך 8 שעות: החיים במחנה עבודה בקוריאה הצפונית
בהתייחסות לתקופה שבה חיה בקוריאה הדרומית, סיפרה: "יש שם כל כך הרבה מפלגות פוליטיות, והם רבו פעמים רבות במהלך פגישות. הדבר המפתיע ביותר היה שיש להם את שיעור ההתאבדויות הגבוה בעולם". סון הוסיפה וביקרה את התעמולה נגד קוריאה הצפונית. לטענתה, פעילי זכויות האדם "קשורים לארגונים כמו סוכנות הביון הממשלתית. הם עושים זאת בשביל הכסף".
ספרה של סון פורסם בשנת 2012, תחת שם העט אסתר ג'ו. היא תיארה בו את הרעב הקשה בקוריאה הצפונית, את עריקתה לסין ואת מעצרה שם בידי המשטרה. מאז עלייתו לשלטון של קים ג'ונג-און, הרשויות הצפון קוריאניות פרסמו כמה סרטונים דומים של עריקים ששבו למדינה. כמו כן, דווח כי פיונגיאנג הגבירה בשנים האחרונות את המאמצים לשכנע עריקים לשוב, בעיקר פעילים פוליטיים.
הריאיון פורסם בערוץ היוטיוב של הרשת, אולם ככל הנראה לא שודר בקוריאה הצפונית עצמה על פי ההערכות, מכיוון שנועד לפנות לעריקים נוספים. על רקע דבריה, מוצגים צילומים שלה נהנית מכל מה שיש לקוריאה הצפונית להציע שדרות רחבות ובנייני מגורים נוצצים, מתקני שעשועים, גנים מוריקים, אנדרטאות מפוארות ואפילו מופע שירה של תלמידות צעירות.
המשרד הממשלתי של קוריאה הדרומית לענייני איחוד מסר לרשת NK, המדווחת חדשות מקוריאה הצפונית, כי סיפורה של סון אינו מוכר. "על פי המידע שבידינו, היו 13 מקרים כאלה", מסר גורם במשרד. פארק גוונג-איל, נשיאת ארגון "שתיים למען אחת" המאגד עריקים מהצפון, מסרה כי סון השתתפה מדי פעם בפגישות הארגון, אולם פעילים רבים כלל לא שמעו עליה.
