המנוע האמיתי של אינתיפאדת הבודדים נחשף פעם נוספת

חודשיים לאחר שבן דודו נהרג בניסיון פיגוע, מוראד אדעיס רצח בעתניאל אם לשישה, בעדות נוספת לתופעת "החקיינות". מניע חברתי שבבסיסו הרצון להשתייך - לחמולה, לכפר, לחברים שכבר הוציאו פיגוע. הנתונים יראו שכמות הפיגועים פחתה, אך החשש כעת מתמקד בתכנית חמאס. פרשנות

צילום: דובר צה"ל עריכה: ניר חן

הפיגוע הקטלני בעתניאל שגבה את חייה של דפנה מאיר ופציעתה של מיכל פרומן בפיגוע דקירה בתקוע, מדגישים עד כמה רחוקה מסיום "אינתיפאדת הבודדים". זאת, על אף שלמראית עין בשבועות האחרונים ניכרת ירידה במספר פיגועי הדקירה והדריסה, הפרות הסדר ואפילו הפגנות ימי שישי.

רק לפני כשלושה חודשים נערכו הפגנות רבות משתתפים שהיו בעלות פוטנציאל להבעיר את הגדה כולה. כעת רק כמה מאות בני אדם משתתפים בהן, בין היתר לנוכח פעילותה הנמרצת יותר של הרשות הפלסטינית לעצירתן. ועדיין, למרות ה"דעיכה" היחסית, הפיגועים הללו הבהירו שלא מדובר כאן בסופה של התופעה הזו.

עוד בוואלה! NEWS

מעבר למה שדמיינתם: הנה כל הדברים שרכב הפנאי שלכם יכול לעשות ולא ידעתם

בשיתוף HONDA
לכתבה המלאה
המספרים ירדו, אך אינתיפאדת הבודדים עוד כאן. לוחמי דובדבן במהלך לכידת המחבל מעתניאל, הלילה (צילום: דובר צה"ל)

לכאורה, ההצלחה המוגבלת של פיגועי הדקירה לצד היעדר השינוי במצב בשטח היו אמורים להוות סיבות ממשיות לירידה במוטיבציה לבצע אותם. ואכן ייתכן אפילו שישנה ירידה כזו בקרב חלק מהצעירים. הבעיה שהתבררה אתמול בבוקר בתקוע ושלשום בערב בעתניאל, היא שישנם עדיין מספיק צעירים חדורי רצון לצאת ולהרוג יהודים והסיבות שלהם לעשות זאת, כנראה שלא יחלפו בקרוב.

גם הפיגוע בעתניאל מייצג את "אפקט החקיינות"

הפיגועים האחרונים גם ממחישים את השפעת אפקט "החקיינות" באינתיפאדה הנוכחית, ודוגמה לכך התקבלה עם לכידת המחבל בן ה-16 מוראד אדעיס, מי שעומד מאחורי הפיגוע בעתניאל. לפני כחודשיים נהרג בן דודו של אדעיס בניסיון פיגוע, ולא מן הנמנע שהיווה "השראה" לפיגוע האכזרי שלשום.

כלומר, פיגועים אלה לא נובעים רק ממניעים לאומניים או דתיים, אלא גם מהשפעה חברתית. "הצלחה" של מחבל אחד בדרום הר חברון – אז הצליח המחבל להימלט – מעניקה השראה לצעיר פלסטיני אחר לצאת לפיגוע דומה בתקוע, שמסתיים בצורה אחרת – שם המחבל נורה ונפצע.

עוד חקיין, עוד אחד שיצא לרצוח בשם "השראה". המחבל מעתניאל עם לכידתו, הלילה (צילום: דובר צה"ל)

אם בעבר הסיבה לפיגועים הייתה השמירה על מסגד אל-אקצא, כיום המניעים המשמעותיים הם הנקמה והרצון להשתייך חברתית לקהילה כזו או אחרת, להיות "מגניב". אם בישראל או במדינות המערב הדרך להיות "מגניב" היא להאזין ללהקת הרוק הנכונה או להעריץ את תכנית טלוויזיה הטרנדית – אצל חלק מהצעירים הפלסטינים כיום, ביצוע הפיגועים הופך אותם ל"גיבורים לרגע" בעיני חלקים מהחברה שלהם.

החשש משינוי סמל המאבק

התהילה הרגעית הזו יכולה גם להסביר את העובדה שקרוב לשליש מהפיגועים מתרכזים בגזרת חברון. למוטיב ההשתייכות לחמולה, למשפחה, לחברים, למסגד, לכפר יש משמעות אדירה בהשראה שגורמת לצעירים אחרים לצאת לעשות פיגועים. כלומר, לא מדובר רק בפייסבוק או ברשתות החברתיות האחרות. מדובר בהסתה שפעמים רבות עוברת מפה לאוזן, בין חברים למסגד, לבית הספר, בין שכנים ובעיקר בין בני משפחה. מותו של אחד כמעט תמיד יביא עמו ניסיון פיגוע אחר מצד בן משפחה או חבר.

בארגון עדיין שואפים להחליף את הסכין בקלצ'ניקוב. צעדת תמיכה בחמאס בעזה (צילום: רויטרס)

אלא שהחשש הגדול כעת הוא מפני אפקט הצלחה של פיגועים במתווה אחר. כלומר, לנוכח החלטת חמאס לחדש את פיגועי ההתאבדות ומוטיבציית העל שלו להוציא לפועל פיגועי ירי או התאבדות, ניתן לשער שאם חלילה יתרחש פיגוע שכזה, ה"סכין" כסמל של מאבק, עלולה להתחלף בקלצ'ניקוב או בחגורת נפץ. חמאס יודע שהצלחה אחת של מתאבד בתוך הקו הירוק, תשבור את המעט שנותר מהיחסים בין הרשות וישראל, תגרור צעדי ענישה קשים נגד הרשות ובכך המנגנונים ייחלשו עוד יותר ומעמדו של חמאס רק יתחזק. מכאן גם הרצון העז שהוא מגלה להוציא לפועל בהקדם פיגוע קטלני במתווה של ירי או מחבל מתאבד.

יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully