"להגיד שיוסי כהן לא יתפקד כראש מוסד כי הוא שומר שבת? זו בורות"

אם נלחצתם מהעובדה שיש לכם מעכשיו ראש מוסד שמשתמש בביטוי "סיעתא דשמיא" וחושב שבלי עזרה מבורא עולם לא הייתה קמה מדינת ישראל, קודם כל – הירגעו. יוסי כהן לא מתכוון להחזיר אתכם בתשובה, וגם לא את אנשי המוסד שרוכבים עכשיו על אופנוע מהיר ברחובות טהראן כדי לחסל את מדען הגרעין הבא. גם בצה"ל טרם הוטלה חובת נשיקה למזוזה שבכניסה לחמ"ל, אף שסביר להניח שמספר הנשיקות שקיבלו המזוזות הצה"ליות עלה משמעותית בשנה האחרונה. קחו נשימה עמוקה - גם המפכ"ל החדש לא מתכוון לדרוש מאף שוטרת להתלבש קצת יותר צנוע כי היא בת של מלך. עם זאת, בכל בית כנסת שבו מתכנסים בסיום תפילת שבת על קיגל דביק, דג מלוח איום ומשקה ראוי, שיחת היום היא יוצאי הציבור הדתי-לאומי שהצליחו לטפס עד לצמרת מערכת הביטחון ונהפכו לגאוות המגזר הסרוג ולמושא הערצה בכל סניף של בני עקיבא.

כבר אי-אפשר להתעלם מהסרוגים, בין אם הכיפה נחה על הראש ובין אם היא שקופה: יורם כהן בראשות השב"כ, יוסי כהן במוסד, רוני אלשיך במשטרה. גם בצמרת צה"ל רואים יותר כיפות מאי פעם. להצלחה אבות לא מעטים: המכינות הקדם-צבאיות שבוגריהן עומדים כיום בראשות חטיבות בצה"ל; החינוך הלאומי-דתי שמעודד את השאיפה להשתלב בשירות הציבורי ולהשפיע על קבלת ההחלטות של ראשי המדינה; וכן, גם חיבתו של ראש הממשלה לחובשי כיפות לא הזיקה. גם לרבנים יש תפקיד? כמובן. בני הציונות הדתית דוחקים מהצמרת את האליטות האשכנזיות הישנות של יוצאי הקיבוצים ובני הערים המבוססת, ונהפכים בעצמם לאליטה השלטת. סיבה לדאגה? למה בעצם? ואם כבר בחרתם להעלות את השאלה - מה זה אומר עליכם?

סוגיית "הרב או המפקד" שבה ועולה בכל פעם שקצין חובש כיפה מתבטא באופן המזוהה עם השקפת העולם הדתית. זו גם התהייה שעומדת בבסיס החששות שעולים בכל פעם שסרוג מתמנה לתפקיד בכיר. מה יעשה הקצין כשיקבל הוראה לפנות התנחלות? סביר להניח שכהן את כהן וגם אלשיך לא יהססו לרגע. עם זאת, תופעת חילופי הדורות והאליטות לא מסתכמת בהם והיא ניכרת ביתר שאת בדרגי הפיקוד הנמוכים, גם בשב"כ ובעיקר בצה"ל. בגולני, בגבעתי, בכפיר ואפילו בצנחנים, חלק גדול מהמפקדים מניח תפילין כל בוקר, או לפחות משתדל. עשרה תיכונים דתיים מובילים בשיעור התלמידים שמתגייסים ליחידות קרביות והמכינות הקדם-צבאיות הדתיות מלאות עד אפס מקום, וכל זאת בזמן שמוסד הפנימייה הצבאית, מעוז החילוניות שהיה בעבר יצואן של קציני צבא, עומד בפני סגירה. המגמה ברורה.

האלוף (מיל') עמרם מצנע אומר בפה גלוי שהוא חושש. "הבעיה היא לא בתפקידים הבכירים, ראש המוסד, השב"כ או המשטרה, אלא שלאט-לאט חובשי הכיפות, איך אני אגדיר את זה - מאיישים חלק ניכר מאוד מתפקידי הקצונה בצה"ל", אומר מי שכיהן בעבר כמפקד פיקוד המרכז. "כיום זו הקצונה הזוטרה שממנה יצמחו מח"טים, אוגדונרים ואלופים, והכניסה המאסיבית הזאת היא לא פשוטה. נכון שמדובר באנשים שהגיעו לתפקידם בגלל הכישורים שלהם, אבל הבעיה היא שלא הייתה הכרעה מה מקור הסמכות. בצבא יש מקור סמכות אחד – המפקד, אבל בסוגיות מסוימות עלול להיות קונפליקט בשאלה מי הגורם המכריע, הרב או המפקד".

אתה באמת חושש שמח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר, שהוא חובש כיפה, לא יקשיב לרמטכ"ל אלא לרבניו, מי שלא יהיו?

"החשש הזה קיים בהינתן אירוע קשה. הייתה לנו באחרונה דוגמה טובה: מפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה לשעבר, תת-ניצב אפרים ברכה נאלץ לבחור בין רבו לבין מפקדיו, ובחר בדרך הנכונה".

בהתנתקות לא ראינו סירוב פקודה המוני של חיילים דתיים. החשש שלך התגלה כלא מוצדק.

"בהתנתקות הציבור הדתי לא באמת עמד למבחן, מכיוון שהצבא שיחרר מלכתחילה חיילים חובשי כיפות שהצהירו שלא יוכלו לעשות את המשימה. צריך להקפיד שבכל משימה, בין אם היא עמידה במחסום ובין אם היא פינוי של יישוב, לא יאפשרו לאף חייל להתחמק".

במקום לחשוש, למה שהחילונים לא ישלחו את הילדים שלהם ליחידות קרביות?

"במשפחות חילוניות אין מושג כזה 'תשלחו'. בציונות הדתית ראש ישיבת ההסדר יכול להגיד לתלמידים שלו ללכת ליחידה מסוימת, וכולם הולכים. אין ספק שיש הידרדרות במספר בני הנוער החילונים שהולכים לקרבי וזה קורה קודם כל מכיוון שהציבוריות הישראלית לא מעריכה מספיק את השירות הצבאי, וגם בגלל – ואי-אפשר להתעלם מזה – ההתייחסות לבעיה הפלסטינית. אנשים שמתגייסים לא מעוניינים לבלות את רוב השירות שלהם ברדיפה אחרי פלסטינים או מתנחלים ביהודה ושומרון. יש ייאוש די כבד מהמציאות הבלתי אפשרית הזאת ומחוסר התקווה, וזה משפיע לרעה גם על הנוער. הנוער הדתי שרוצה לחזק את ההתנחלויות רואה בשירות בשטחים ערך, לעומת הנוער החילוני במרכז ושמאלה שזה משפיע עליו אחרת. זאת האמת וצר לי עליה".

אז אני מבין שנבהלת כששמעת את ראש המוסד אומר שהמדינה קמה בזכות סיעתא דשמייא.

"לא, לא נבהלתי. אני כמובן חושב שהמדינה קמה בגלל הנסיבות והמנהיגות שהייתה אז. לא מפריע לי שאולי הייתה שם עזרה משמיים, אבל להגיד שבגלל זה דברים קורים? אני לא נמצא שם".

"זה שמבקשים ממך להכין כתבה על 'השתלטות' הדתיים זה קיבוע של הרעיון שכאילו יש פה בעיה", אומר פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר אילן, שהעמיד עצמו השבוע בחזית ההסברה הסרוגה. "הנה שיח שלעולם לא תשמע: בגלל שיש הרבה קצינים חילונים, אני חושש מאוד מאירועים של סרבנות פקודה אם הממשלה תחליט לספח את יהודה ושומרון. יש לשמאל היסטוריה של סרבנות: מאות חיילים בלבנון, ארבעה מכתבי שמיניסטים, מכתב הטייסים, מכתב 8200. נכון שזה נשמע הזוי? אבל כשמדברים על דתיים זה לגיטימי".

אני מסכים אתך, אבל אי-אפשר להתעלם מכך שהכיפות הסרוגות עומדים בראש מערכת הביטחון.

"אני לא מתעלם, אלא בסך הכול רוצה שיהיו פרופורציות. יש את אלה שעושים דמוניזציה לדתיים מסיבות פוליטיות זדוניות ויש את אלה שהם פשוט בורים ועמי ארצות. כשבעיתון 'הארץ' שואלים מה יקרה כשראש השב"כ יקבל הנחיה שסותרת את רבו וכתב אחר שואל איך ייתכן שמסביב לנתניהו יש רק חובשי כיפות שמנותקים ל-25 שעות מדי שבת, זה מעיד על בורות שאין כדוגמתה. יש חילונים שמאמינים שכל הדתיים מחוברים כל היום לרבנים ומקבלים מהם הנחיות שוטפות בכל תחומי החיים. האנשים האלה לא היו מעולם בבית כנסת ולכן אין להם מושג שבכל בית כנסת יש כמה אנשים עם ביפר שמחוברים לכל דבר ואם צריך גם נוסעים בשבת. אז יש אי שם בקצה הקצף הדתי קבוצה משיחית עם פוטנציאל של סירוב פקודה, ודרכה תופסים את כל הדתיים. להגיד שיוסי כהן כראש מוסד לא יכול לתפקד כי הוא שומר שבת? זו בורות".

איך באמת קרה שהציונות הדתית, ששיעורה באוכלוסייה הוא אולי קצת יותר מ-10%, מעמידה מתוכה את ראש השב"כ, ראש המוסד ומפכ"ל המשטרה לצד מפקדי יחידות ומח"טים?

"פשוט מאוד. החילונים הפסיקו להגיע. המעמד הבינוני, החילוני, האשכנזי הוותיק לא שולח את הילדים שלו ליחידות הקרביות ובכלל לשירות כלשהו, ובצבא אין ואקום, הוא צריך קצינים. אף אחד לא השתלט על צה"ל. הציונות הדתית מחנכת את הילדים שלה לתרומה לעם, לחברה ולמדינה בזמן שאצל החילונים ההתמקדות היא באינדווידואל. אצל הבן שלי בכיתה י"ב לא אומרים 'עזוב אותי משירות בצה"ל'. כל השיחות שלו עם החברים זה 'מתי הולכים ליום סיירות'. אני שולח אותו להשתלט על המדינה? הוא מחונך לתרום".

אבל כולם שואלים מה חיילי הציונות הדתית יעשו ביום פקודה – וזאת שאלה שיש לה מקום. למי הם יקשיבו, לרב או למפקד?

"היה כבר יום פקודה ב-2005. קרה משהו? אני רוצה לדעת מה יקרה ביום פקודה כשתהיה מדיניות ימנית. אין לך זכות בכלל לשאול אותי את השאלה הזאת. מישהו חושש? אין בעיה. תשלחו את הילדים שלכם להתגייס וננהל תחרות על התפקידים. עד אז, אני לא חייב לך כלום".

עד שהחילונים ישובו וינהרו בהמוניהם לקורס קצינים, במכינת "בני דוד" ביישוב עלי עסקים כרגיל. התלמידים קמו ביום רביעי השבוע לתפילה, למדו קצת ושמעו שיעור על "מאמר הדור" המפורסם של הרב קוק. לאחר מכן ניהלו דיון על יחסי דתיים וחילונים, ודווקא באותו היום דילגו על כושר גופני. היה להם מספיק. בשבוע שעבר הם טיפסו למצדה, להדלקת נרות חנוכה. המכינה בעלי, בראשות הרב אלי סדן, מובילה את מהפכת הסרוגים בצה"ל. סדן, אבי המכינות הקדם-צבאיות, נחשב לאדם ממלכתי מאוד ובעיקר לסמכות תורנית עבור קצינים בכירים בצה"ל. אנשי המכינה, כך נראה, לא נבהלים לרגע מהדיבורים על הכיפות שכבשו את מערכת הביטחון.

"שמתי לב שמי שלא רגוע מהתופעה זה בדרך כלל אנשי האתמול, שכבר שנים לא במערכת הביטחונית", אומר נתנאל אלישיב, רב במכינה. "מי שבצבא יודע שהחשש הזה מהשתלבות של קצינים דתיים זה סיפור ישן משנות ה-80. מאז עברו 30 שנה, והוכח שהם תורמים ולא כופים את דעתם על אף אחד אלא נושאים יחד עם אחרים בנטל הביטחוני. אף אחד לא מקבל פה פקודות מרבנים, זאת איזו אגדה שלקוחה מהפרוטוקולים של זקני מפא"י".

אתה יכול להבין את החשש של עמרם מצנע, שאומר שיש בעיה ביום פקודה, למי התלמידים שלך יקשיבו.

"חייל מקבל פקודות אך ורק מהמפקד שלו, זה מובן מאליו ופשוט. לפעמים פונים אליי חיילים עם שאלות כמו איך לסחוב את הציוד למארב בשבת או אם מותר לשתות ביום כיפור כשאתה בכוננות. אם אני יכול, אני עונה ואם לא אני מפנה אותם לרבנות הצבאית. כל השאר זה דמיונות".

השאלה היא אם לא הייתה מגמה מכוונת של הרב סדן ואחרים, לשלוח תלמידים לצבא בתקווה שהם יתברגו לתפקידי מפתח במערכת הביטחון כדי שיוכלו לתת פקודות שהולמות את הראייה הפוליטית שלכם.

"אלה תאוריות שמפריחים אנשים חסרי אחריות. המגמה שלנו היא להיכנס מתחת לאלונקה וההוכחה הכי טובה לזה היא שאת המכינות הקדם צבאיות החילוניות יזם הרב סדן כשראה שהמכינות הדתיות מצליחות מדי. כשיותר מ-30% ממסיימי קורס קצינים הם דתיים, זה כבר לא טוב כי זה סימן שאוכלוסיות אחרות לקחו צעד אחורה. אנחנו מאמינים בצבא העם ואם הצבא יהיה צבא רק של דתיים או רק של ימנים או רק של קיבוצניקים וחילונים – אנחנו נראה בזה סכנה אסטרטגית כי צה"ל הוא של כל העם".

אז אפשר להרגיע את החילונים שאין פה מזימה?

"אם יש אנשים שחושבים שיש יחידות ובהן נוכחות דתית גדולה מדי, הדרך להתמודד עם זה היא לא להתבכיין אלא לבוא ולהשתלב. גם לחיילים הדתיים הראשונים שהגיעו ליחידות המובחרות היה קשה בהתחלה בגלל האווירה החילונית אבל הם לא התבכיינו והלכו. הדרך היא לא לכרות בור לאחר אלא לבנות הר לעצמך. שכל מגזר יעודד את האנשים שלו ללכת ליחידות הקרביות וכך כולנו נצא נשכרים. באמת שאנחנו הרבה יותר תמימים ממה שמייחסים לנו. אין פה שום תכנית, אנחנו פשוט אוהבים את ישראל".