הנה שוב מתרגשת לה, לכבוד חג החנוכה, מלחמת האור בחושך. בפינה הימנית "נשות הכותל" המבקשות בסך הכול לערוך טקס הדלקת נרות חנוכה ברחבת הנשים בכותל המערבי, ובפינה השמאלית - ממסד דתי חשוך, צר אופקים, מדיר נשים ושוביניסטי (העוון חמור מכל). אצטלת הטענות הללו, יחד עם קרקע נוחה של קונספציה תקשורתית המצדדת בזכויות נשים על פני ממסדים דתיים גבריים ומפלים, נוחה ל"נשות הכותל". הן בסך הכול רוצות לקיים טקסים ומצוות כראותן וכרצונן והממסד הדתי מתנגד ומאיים שלא ייתן כי הוא כל מה שכבר אמרנו עליו ואף גרוע מכך. ואיזו עוד סיבה יש?
ובכן, יש לו סיבה טובה מאוד, ואפילו כמה וכמה. רק שקשה לשמוע מרוב הרעש ש"נשות הכותל" עושות. כי אם באמת אותן נשים היו מגיעות לכותל רק כדי להתפלל, לא היה להן כל כך הרבה זמן להפגין, לקרוא לחרמות, להזדעק בפני היועץ המשפטי לממשלה, להפר כל החלטת ממשלה שהתקבלה בעניינן, לצפצף על פסיקות בג"ץ חוזרות ונשנות, וכמובן להפיץ הודעות לתקשורת על אלימות המתפללים החרדים נגדן, ולדאוג שהכול יהיה מצולם כדי שאפשר יהיה לפרסם לכל העולם שהנה שוב ההוכחה לפניכם: ראו כמה הממסד הדתי הוא כמו שכבר, נו, אתם יודעים, אמרנו שהוא.
במסגרת מאבקן המתמשך פנו לאחרונה "נשות הכותל" לראשי השלטון בישראל, נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים וח"כים, בקריאה להחרים את טקס הדלקת הנרות הממלכתי עד אשר יוחלט על טקס מקביל בעזרת הנשים בכותל. למרות שהללו או קודמיהם כבר ניסו אינספור פעמים למצוא להן פתרון להרגעת הרוחות, כזה שינמיך את גובה הלהבות לטובת כולם.
נחסוך כאן את תיאור שלל הצעדים והמאמצים שהושקעו, ונגיע לשורה התחתונה: הפתרון אשר נמצא לבסוף במיוחד עבורן וכל החפץ לנהוג כמותן, הוא שבמימון ממשלתי נבנתה והוסדרה רחבה חדשה, שלישית, באזור קשת וילסון הנקראת "עזרת ישראל" (קיר הכותל ממשיך עד לשם). שתי העזרות הקיימות, לגברים ולנשים, יישארו במתכונתן הנפרדת. "נשות הכותל" אף נתנו הסכמתן להסכם פשרה זה. שם ניתן להתפלל במניין מעורב, גברים ונשים יחד, הן גם יכולות לעלות ולקרוא בתורה באין מפריע, בלי שאף אחד יצעק עליהן, להתעטף בטליתות, לחבוש כתר תפילין לראשן ולערוך כל טקס שרק ירצו. אך למרות שהרחבה מחכה רק להן שתגענה, היא נותרת ריקה ושוממה תדיר. אף אישה לא באה, גם לא באה לבקר. בכל פעם שעברתי במקום לא היה שם מניין מתפללים, אפילו לא הרבה פחות מזה. בפעמים הספורות שנכנסתי למקום, הבעת פניהם של השומרים בכניסה התחלפה משעמום להפתעה ולוותה בהרמת גבה, ולמעשה אמרה הכול. ובאמת זה פלא, כי יש שם הכול - אבני כותל ושמיים ומקום, מה צריך יותר מזה? רק מתפללות ומתפללים אין. מה עוד אין? אין גם עם מי לריב. אף חרדי לא עובר במקום, אף אחד לא צועק על אף אחת. שקט מדי. כנראה שרק להתפלל זה משעמם מדי.
"נשות הכותל" לא באות לכותל לשפוך תפילתן
אבל שוב, בנינו, אם הן באמת ובתמים היו מבקשות רק להתפלל, לא היה להן זמן פעם אחר פעם לחזור לרחבת הנשים בכותל ולהופכה לשדה קרב בין מגזרים וקבוצות. אם "נשות הכותל" היו עסוקות פחות בניגוח הממסד הדתי ויותר בהבנת כתבי התנ"ך והמסורת היהודית הן אולי היו נוהגות כחנה, אימו של שמואל הנביא, שהתפללה בלחש, ולא בצעקות. בזכות תפילתה זו זכתה חנה לאחר 19.5 שנות עקרות להביא ילד לעולם אשר לו התפללה, שהיה לאחד הנביאים הגדולים בעם ישראל, ממליכם של שני מלכי ישראל- שאול ודוד. בנוסף זכתה שרבות מהלכות התפילה היהודית נגזרו מאופן פעולתה (מס' ברכות). ראו מהו כוחה של תפילת אישה הנאמרת בלחש.
"נשות הכותל" לא באות לכותל לשפוך תפילתן בפני היושב במרומים. לשפוך חמתן על הממסד הדתי הן באות. אבל רגע, בואו נדבר על זה: מה באמת הבעיה של הממסד הדתי איתן? מה כל כך מפריע לו שנשים בסך הכול רוצות לקיים טקסים מסורתיים משל עצמן, לקרוא בתורה, או להניח תפילין בכותל? האמת היא שאין בעיה הלכתית עקרונית עם זה. מדובר אמנם במצוות הנהוגות אצל גברים על פי רוב, אך אין איסור מפורש מהתורה שנשים תנהגנה כך, יש לכך אפילו עדוית היסטוריות במסורת חז"ל פה ושם, וקהלים אורתודוכסים מסוימים המייסדים מסורת זו בימינו.
אלא שהמאבק של "נשות הכותל" בממסד הדתי הכה חשוך ומדיר הנשים מעליו אינו כפי שהן מבקשות להציג ולהתהדר בו. הוא רק קרדום עבורן, כי הסיפור רחב ועמוק בהרבה. "נשות הכותל" מגיעות מקרב החוגים הרפורמים, והן משמשות כראש חץ במלחמתם ביהדות האורתודוכסית מדור לדור. מלחמה אידיאולוגית על הדרך, נגד מרכזיותה של פסיקת ההלכה היהודית. ועל מה כל המלחמה? מספיק להתבונן מה עלה בגורלו של אבי הרפורמציה ביהדות- משה מנדלסון, בן המאה ה- 18, שרק ביקש להנגיש את תורת ישראל ליהודים בסביבתם הלא- יהודית, להתמקד בעיקר בטקסט המקראי, להופכו לאוניברסאלי יותר, ופחות מתבדל כמשנתם ההלכתית של חז"ל המיועדת לישראל בלבד (המבדילה משאר העמים). למרבה הצער, על אף שמנדלסון היה יהודי אדוק ושומר מצוות בעצמו, ארבעה מבין ששת ילדיו המירו דתם לנצרות, ומבין תשעת נכדיו רק אחד נותר יהודי. האם צריך להכביר במילים כדי להסביר מה יש לממסד הדתי נגד "נשות הכותל"?
רוב אזרחי ישראל, הגם שאינם מגדירים עצמם כדתיים, נוהגים בטקסי החיים, בחגים ובתפילות כמנהג מסורת חז"ל. זאת בנוסף לעשרות אלפי קהילות אורתודוכסיות הקיימות בישראל. לעומת זאת, הרפורמים בישראל, יחד עם כמה עשרות בודדות של "נשות הכותל", מהווים מיעוט מזהיר המונה 52 קהילות בלבד. ראוי שסדרים ממלכתיים המונהגים בישראל יהיו מקובלים על רוב הציבור הישראלי, גם אם במחיר פשרה הוגנת.
אין כאן טענה שהממסד הדתי חף מכל פגם, וכמובן שיש נושאים רבים הדורשים תיקון בהתנהלותו. אך במקרה המדובר, מעצם מהותו ותפקידו ההיסטורי, זהו מאבק צודק שלו ואף חובתו המוסרית, במיוחד כאשר מדובר בצביון ואופן הנהגת המקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.