האסון שנשכח: בבולגריה זוכרים את המטוס הישראלי שהופל

150 תלמידי תיכון בעיר פטריץ' שבבולגריה, הסמוכה לגבול יוגוסלביה, ציינו לפני כשלושה שבועות בדקת דומיה וטקס מיוחד את חנוכת המצבה החדשה לזכרם של 51 נוסעים ושבעת אנשי הצוות של טיסת אל על מלונדון לנמל התעופה לוד שנהרגו ב-27 ביולי 1955, לאחר שמטוס קרב בולגרי יירט את מטוסם שחדר בשוגג לתחום האווירי של המדינה.

על גבעה הסמוכה לפטריץ', מקום התרסקות המטוס, שרה אחת מתלמידות התיכון את שירה של נעמי שמר "חורשת האקליפטוס", סגל המורים – שאינם יהודים או דוברי עברית – מחו דמעה. בטקס נכח גם ראש העירייה, ששמר על ארשת פנים מאופקת. עם השנים, המקרה כמעט ונשכח מהתודעה הישראלית. כמה תחקרים עיתונאיים וספרים שנכתבו בעבר העלו את האירוע הקשה לכותרות ולשיח הציבורי, אולם עם הזמן נראה שמשפחות ההרוגים ממשיכות להתמודד לבדן עם השכול והכאב שלא מרפה עם השנים.

עוד בוואלה! NEWS:
משרד הביטחון הכיר באונס בגן העיר בתל אביב כפעולת איבה
החשודים בירי בקליפורניה - זוג נשוי: "למה שיעשו דבר כזה?" סקר: כחלון והרצוג מתרסקים, לפיד מזנק

60 שנה אחרי האסון, דווקא אישה מבולגריה - סלבי ניקולובה, מורה לאנגלית בתיכון המקומי – החליטה להחיות את הכאב הישן, להנציח את הקורבנות ולבקש מחילה ממשפחות ההרוגים. ההתנצלות מגיעה על רקע התנהלות הצבא והממשלה הבולגרית באותם ימים, ואף על ייחסם של תושבי פטריץ' באותו יום גורלי. המשפט החותם את תפילת העמידה ביהדות - הנאמרת שלוש פעמים ביום - ומופיע גם בנוסח הקדיש: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן", נחקק על המצבה שהוצבה בשדה.

"האירוע היה הרבה מעבר למה שציפיתי, ולמה שהצלחתי להכיל", אמרה השבוע מרה אבנר-ליסט, עובדת המרכז החינוכי "גבעת חביבה", ומי שפעלה במשך שנים ארוכות לארגן משלחות נוער לאירופה. אבנר-ליסט הוזמנה יחד עם בעלה לטקס הזיכרון על ידי ניקולובה, אותה הכירה לפני שנים – ודרך החברות שנרקמה בין השתיים נחשפה לתוך מפעל ההנצחה שמקדמת המורה מפטריץ'.

"הקשר נוצר סביב העיסוק בחילופי משלחות הנוער", סיפרה אבנר-ליסט על החברות עם ניקולובה, "באחת השיחות היא סיפרה לי על הפלת המטוס הישראלי בסמוך לביתה. מיד הבנתי שנושא הזיכרון והנצחתו בוערים בה". לדברי אבנר-ליסט, "ניקולובה היא אישה מאמינה ומשוכנעת שבעקבות יירוט המטוס – קללה הוטלה על העיר שלה, ומסתבר שהיא לא היחידה שחושבת כך". רבים מתושבי פטריץ' מאמינים שהאסון הוביל לכך שהעיר לא מצליחה להתפתח, "בשדה עליו התרסק המטוס לא צמח דבר מאז", סיפרה.

מחקירת האירוע עלה כי הטיסה נקלעה בשעות הבוקר המוקדמות לרוחות חזקות, מה שככל הנראה גרם לטייס לסטות ממסלולו ולחדור בשוגג אל התחום האווירי של בולגריה למשך דקות ספורות. שני מטוסי קרב חדישים – מסוג "יאק 23" – נשלחו להנחיתו. בשל סיבה שאינה ידועה עד היום, אחד ממטוסי הקרב פתח באש לעבר המטוס, מה שגרם להתרסקותו על אותה הגבעה. אף אחד מנוסעי וחברי צוות הטיסה לא שרד את האירוע – ושרידי הגופות, בהם 15 ישראלים, נקברו בקבר אחים בקריית שאול.

תחילה, ניסו הבולגרים לטייח ולטשטש את החקירה והתנערו מקבלת אחריות על האירוע הקשה. עמדת המדינה הראשונית הייתה שהמטוס יורט מהקרקע באמצעות תותח נגד מטוסים (נ"מ), לאחר שזה חדר לשטח האווירי של המדינה. ניר ברוך, הקונסול הישראלי דאז במדינה, הורשה להיכנס לשטח האסון רק יומיים לאחר מכן – אחרי שהרשויות העלימו את כל הראיות שהיו בשטח.

יממה לאחר מכן, הגיעה משלחת ישראלית שחקרה את נסיבות האירוע – וקבעה כי מטוס קרב יירט את הטיסה האזרחית. הקונסול והמשלחת הישראלית דיווחו אז על חוסר שיתוף פעולה מצד השלטונות. ב-3 באוגוסט, שבוע לאחר האסון, הודתה ממשלת בולגריה לראשונה שהמטוס הופל בידי מטוסי קרב. אולם בהמשך שינתה בולגריה את עמדתה וסירבה לקבל אחריות על האירוע. הטייס שהיה אחראי להפלת המטוס נשפט ואיבד את שפיותו בבית הסוהר.

ב-60 השנים האחרונות נחקר המקרה פעמים רבות, אולם העיתונאי חנן עזרן העלה תיאוריה אחת חריגה, נוכח העובדה כי על המטוס שהה גם איש המוסד, הרן בן דור, יחד עם ארבעה נוסעים רוסים.

משפחות ההרוגים הרגישו שגם בישראל קיבלו כתף קרה מצד חברת אל על וממשרד הביטחון. "ההסתרה עוררה שאלות שעד היום לא קיבלנו עליהן תשובות", אמר לוואלה! NEWS אסי בן פורת, בנו של פנחס בן פורת, איש קיבוץ נען ומטייסי הפלמ"ח הוותיקים שמת באסון. לדבריו, "יש עדיין תחושה של חידה וסוד, משהו לא סגור. בני המשפחות חיו שנים בחוסר אונים, חיכו לדעת ולשמוע בשורה חדשה – אבל התחושה הייתה שהמדינה השאירה אותנו לבד". בן פורת הוסיף כי "הטקס שערכה ניקולובה הוא מעורר הערכה, משהו שאפילו במדינת ישראל לא עשו".

גם שירלי ירדני, בתו של מייק כהן, אחד מנוסעי הטיסה, משוכנעת שעד היום מסתירים ממשפחות הקורבנות מידע על אודות האסון. "למה זה עדיין סוד?", שאלה. רבים מבני משפחות ההרוגים טוענים כי הפיצויים שנפסקו לטובתם בבית הדין הבינלאומי בהאג נמוכים.

ד"ר שלמה שאלתיאל, יליד בולגריה ומי שעקב מקרוב אחר התקשורת הבולגרית, זוכר היטב את המקרה. הוא ציין כי "יש לזכור שאלו ימי המלחמה הקרה; לעבר בולגריה הגיע מטוס מכיוון צפון, דרך יוגוסלביה. מדובר היה בגבול שמור בצורה הרמטית, בהשוואה לגבולות האחרים של המדינה". שאלתיאל הדגיש כי באותם ימים כל המערכת האווירית בבולגריה הייתה מפוקחת על ידי הרוסים.

המורה המקומית, ניקולובה, שפועלת להנצחת הקורבנות, שמעה על כך שתושבי האזור באותם ימים בזזו רכוש שנפל על הקרקע לאחר ההתרסקות – מה שחיזק את תחושתה לכפר על מעשים אלו. מקרה אחד שזכור לה הוא על קשישה שגרה בעיר והחזיקה שעון שנבזז מקורבנות המטוס, וסירבה להשיבו – למרות שנכדה הפצירה בה לעשות זאת. שבועיים לאחר מכן, בנה של הקשישה נהרג. כל אלו חיזקו את האמונה שקללה רובצת על העיר ותושביה מאז האסון.

בניסיון לכפרה על הביזה, שקלה ניקולובה לקיים טקס בנוכחות איש דת נוצרי מקומי, במהלכו ישיבו התושבים את הרכוש שגנבו מקורבנות המטוס. במקביל, החלה לשלוח את תלמידיה לאסוף עדויות מתושבי העיר, שסיפרו על זיכרונותיהם מהאירוע ואף יצרה קשר עם משפחות ההרוגים מישראל. "זו ממש דבקות במטרה, היא מטפחת את הזיכרון ואת ההנצחה", אמר ד"ר שאלתיאל.

אבנר-ליסט סיפרה שבראשית הקשר עם ניקולובה, התקשתה להאמין לסיפור ולא הבינה מה מניע אותה. "היא הסבירה לי שברצונה להוביל לשקט ולפיוס, להסיר את הקללה ואולי גם לגרום לשקט נפשי לזקני היישוב. אך בהמשך היא נשאבה לתוך מפעל ההנצחה", אמרה. לצד תחושת האשמה, תושבי העיר מוקירים תודה לטייסי הקרב, שלדבריהם הסיטו את המטוס ומנעו את התרסקותו בשטח העיר – ובכך הצילו את חייהם של רבים מהם.

ירדני, בתו של מייק כהן, שהשתתפה בטקס זיכרון לאסון לפני חמש שנים, סיפרה כי "התיישבתי על האדמה ואמרתי לעצמי: 'זהו, יותר לא נזכה לראות טקס נוסף'". אבל לניקולובה היו תכניות אחרות. השנה החליטה להניח במקום אבן זיכרון, אולם בני המשפחות לא הצליחו להגיע לטקס. כשחברתה הישראלית, אבנר-ליסט, הבינה כי לא יגיעו נציגים ישראלים לאירוע – החליטה לשנות זאת. "הרגשתי שיש לי סוג של אחריות", אמרה, "קניתי שני כרטיסי טיסה והודעתי לבעלי שאנחנו נוסעים לפטריץ'".

במהלך הטקס, שוחחה אבנר-ליסט עם קשיש מקומי בן 92. הוא תיאר איך ביום האסון צעד ברגל מהשדה לביתו וראה לפתע את המטוס נופל מן השמיים. "זה מחזה שמלווה אותי כל חיי", אמר. הוא סיפר כי התקרב לשלד המטוס ושמע גניחות של פצועים. עדותו מחזקת לדברי משפחות ההרוגים את השמועה כי חלק מהנוסעים נותרו בחיים לאחר ההתרסקות.