בווידאו: נעמה לרנר, מנהלת המחלקה הקהילתית של עמותת "בזכות"
"נולדתי עם ידיים קצרות, ועד גיל חמש עברתי 14 ניתוחים בניסיון לתקן את המצב", מספרת ים שטרן, בת 27 מאשדוד. "במסגרת פרויקט של ביטוח לאומי עבדתי במשך שנה במועצה אזורית גבעת ברנר, אך זה לא הסתדר שם. אחרי שפניתי אליהם שוב, הגעתי לחברת CALL יכול".
"כשהתחלתי לעבוד כאן, החשש הכי גדול שלי היה שאתויג כ'נכה' או כ'מסכנה' וזה יעשה לי רע", נזכרת שטרן. "החלטתי שאשען על העובדה שזה מקום עבודה טוב בשבילי, ואני צריכה את הניסיון. ברגע שנכנסתי והכרתי את האנשים הם נכנסו לי ללב, ומאז אני לא מתייחסת למגבלה שלהם. כל אחד עובד כמו כל אדם בכל חברה, רק עם ההתאמות הייחודיות לו. זה מקום עבודה לכל דבר, בלי הנחות אבל עם הרבה הבנה".
חברת "CALL יכול", נוסדה בשנת 2008 על ידי ד"ר גיל וינש ורעייתו אפרת שגב-וינש במטרה לעודד תעסוקת בעלי מוגבלויות, זאת על רקע נתוני אבטלה גבוהים מאוד בקרב אוכלוסייה זו. החברה מספקת שירותי מוקד טלפוני לשיחות יוצאות ונכנסות בתחומים שונים בהם מתן מענה אנושי, תיאום פגישות, קבלת הודעות, הזמנות, מכירות, סקרים ועוד. את השירותים מעניקה החברה ליותר ממאה חברות וארגונים בהם פלאפון, שטראוס מים, ביטוח הראל ואחרים.
"לצערי אנחנו נחשבים 'מוזרים' כי המשרדים שלנו משוללי הוד והדר והכל דיי פשוט" אומר בחיוך אייל חליוה, סמנכ"ל שיווק ומכירות בחברה, וממשיך, "זו אותה פשטות שהובילה את גדי וינש לחשוב למה נכים המועסקים על ידי בני משפחה נשארים במקום העבודה לאורך זמן לעומת נכים המועסקים בשוק החופשי. עם ההבנה הזו הוא יצר מתודולוגיה של מודל הורי, מקום עבודה שהוא סוג של משפחה, מה שכל מעסיק היה רוצה. היה לקוח אחד, חברת פלאפון, שהאמין ברעיון הזה והרים את הכפפה לפני שמונה שנים. התחלנו כמוקד קטן וצמחנו לחברה של 180 עובדים שנותנת שירות ליותר ממאה חברות וארגונים במשק. המודל הוא של עסק חברתי כמו כל חברה בע"מ, רק שהמוטיב המרכזי הוא חברתי, לעשות משהו לטובת הזולת".
ביום חמישי הקרוב יצוין יום הנכה הבין-לאומי. התקרית המביכה בין ח"כ אורן חזן לח"כ קארין אלהרר, כשהראשון האשים את אלהרר בהצבעה כפולה עקב נכותה, הזכירה לכל מי שהספיק לשכוח את מצבם המורכב של אנשים עם מוגבלויות בישראל.
על פי דו"ח מבקר המדינה, בארץ ישנם כ-460 אלף נכים בדרגות שונות, כשרק מחציתם מקבלים קצבה. מתוך מקבלי הקצבה מועסקים רק 18%. בשנת 2014 עשתה ישראל צעד קטן לטובת שוויון לאנשים עם מוגבלות, כששר הכלכלה דאז, נפתלי בנט, חתם על צו הרחבה הקובע כי כל חברה המעסיקה למעלה מ-100 עובדים חייבת להעסיק לפחות שלושה אחוזים אנשים עם מגבלות. אך מדו"ח המבקר האחרון, כאמור, עולה תמונה עגומה על הניסיון לשלב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה הישראלי.
"בעולם בו אנו חיים היום, חברות גדולות עדיין מונעות מסטיגמות ומעט בורות, אך לאט לאט זה מחלחל וצו ההרחבה הוא צעד בכיוון הנכון" אומר חליוה, "אנחנו גם חושבים קדימה בכיוונים של סיוע ופתרונות לחברות המעוניינות בכך, עלתה גם אפשרות של השמת עובדים, תוך ייעוץ וליווי שלנו, עד להשתלבות של העובד בחברה".
על אף נכונות המדינה לפעול לשילוב בעלי מוגבלויות, החברה נתקלת בבעיות בעיקר במכרזים ממשלתיים. "במקום לעזור ולחבר עסק חברתי הם מערימים קשיים לגשת למכרזים כשדורשים שנות ניסיון רבות, מחזור כספי או הפקדת ערבות של 300 אלף שקל שלעסק חברתי קשה לעמוד בו", מסביר חליוה, "אז לא צריך אפלייה מתקנת, אבל כן יכולים להכניס סעיף שיחייב חברה שזוכה במכרז להעסיק בעלי מגבלות או להעניק מספר נקודות בדירוג הסופי לעסק חברתי שמעסיק בעלי מגבלות, רווחי לכל הצדדים".
בחצי שנה האחרונה עובדת ים שטרן כנציגת אקטיבציה בצוות העובד עבור חברת ביטוח גדולה. "בהתחלה זה לא היה נראה לי מקום שונה או מיוחד" מתארת, "נכון שרוב האנשים כאן עם מגבלה אבל ממבט ראשון זה נראה מקום עבודה רגיל, רק עם הזמן הבנתי שמדובר במקום נדיר. עוד בשלב ההדרכה הגיעה מרפאת בעיסוק מטעם הביטוח הלאומי, והתאימה לי עזרים כדי שיהיה לי יותר נוח לעבוד. מקלדת ועכבר מיוחדים, משענת ליד כדי שלא תתעייף. אבל היא הגיעה ביוזמת מקום העבודה, בלי 'תעבדי חודשיים ואז נראה' או 'אין כסף לזה'. מי חלם על דברים כאלה?".
היתרון של המקום הוא בהבנה בסיסית של צרכי העובדים, כפי שמתאר חליוה. מנהלי הצוותים יודעים שעובד עם הליכון יתקשה להגיע בזמן לעבודה ביום בגשום, הוא לא יוכל להחזיק מטריה ולעלות לאוטובוס, או לחלופין עובד עלול לאחר ביום של שביתה בתחבורה הציבורית. כל אלו נלקחים בחשבון, ושיחת הטלפון בין העובד למעסיק לא תהיה שיחת נזיפה, אלא במטרה לבדוק מה שלומו והאם הכול בסדר.
שטרן מעידה על כך מקרוב. לאחר שחשה בעומס פיזי באחת מידיה וקיבלה המלצת רופא להוריד בשעות העבודה. "המנהלת ואחראית המשמרת הבינו אותי לחלוטין וקיבלו את זה. בכל מקום אחר היו אמורים לי 'אלו השעות, את לא יכולה לעבוד - לכי הביתה'. זה ההבדל המשמעותי, ומה שהופך את המקום הזה נוח כמו בית".
את לא מפחדת שהחממה הזו תמנע ממך להתפתח הלאה למקומות עבודה אחרים?
"חשבתי על כך, אם הייתי מגיעה למקום ישר אחרי התואר אולי הייתי מפחדת לצאת מכאן. אבל בגלל שכבר הייתי וראיתי מקומות עבודה אחרים, אני מכירה את הציפיות והדרישות ויודעת איך זה היה נגמר. זה אבסורד כי אני הבכורה בבית וכל חיי התייחסו אליי כאל ילדה ואישה רגילה בלי הנחות, אז אני מבחינתי באה למקום עבודה ולא מבקשת התחשבות מיוחדת. כאן הבנתי שאני בחורה רגילה אבל יש לי קשיים מסוימים שניתן להתמודד איתם ולעבוד כמו כל אדם".
מגבלתה של שטרן לא בולטת לעין, על כן מעולם לא קיבלה מהסביבה יחס של "נכה" וניכר שהיא מתרחקת מכל ניסיון לתייגה ככזו. את הקרדיט על היותה רגילה היא נותנת להוריה ובעלה. "בלי תמיכה מהמשפחה לא הייתי מי שאני", היא אומרת. "ההורים שלי נישאו והביאו אותי לעולם בגיל צעיר, זה נשמע לא נעים להגיד אבל אני מבחינתי אומרת 'מה נפלתי עליהם?'. הם נאלצו להתמודד עם אינספור ניתוחים, אבל התמודדו עם זה בצורה מדהימה. הם הפכו כל ניתוח לטיול ואת החוויה הקשה לחוויה טובה. הם אמרו לי שהולכים לבית מלון כשזה היה בית חולים, והודות להם ילדותי זכורה לי כחיובית מאוד, זה רק בזכותם". אותו יחס שווה קיבלה גם מבן זוגה, "גם בעלי מתייחס אליי כשווה, למרות שאני מעבידה אותו מידי פעם, אבל בגלל שיש לי סביבה כל כך תומכת חששתי שפתאום תדבק בי תווית ה'נכה'. במקום זה, קיבלתי מקום עבודה תומך".
ייחודה של החברה אינו רק באנשים עם מגבלות פיזיות אלא כלפי יחס שוויוני והוגן כלפי כל מי שמוגדר "אחר" בשוק החופשי. עובדים רבים הם מהמגזר הערבי, מוסלמים, נוצרים ואף שומרונים, אנשים שהתקשו למצוא עבודה במקומות אחרים.
עבור יאסמין סנדוקה, בת 36, אם לארבעה מיפו, יציאה לשוק העבודה לא הייתה דבר טריוויאלי בכלל. אנשי החברה היו צריכים להיפגש עם בני משפחתה, על מנת להסביר להם את חשיבותה של סנדוקה, שהחלה כנציגת שירות והפכה תוך תשעה חודשים למנהלת צוות. "אני הקידום הכי מהיר שהיה כאן, זה מקור גאווה גדול" מספרת סנדוקה, מוסלמית דתיה המועסקת בחברה כבר חמש שנים. "הבת שלי נהנית מאוד לספר שאימא שלה עובדת, ועוד יותר שאני מנהלת" היא אומרת בחיוך רחב.
סנדוקה הגיעה לחברה דרך עלון שהבת שלה ראתה בדרך חזרה מבית הספר. "הגעתי לריאיון וישר ראיתי את החיבור של אנשים למקום, ראיתי שרואים אותי כבן-אדם, ולא את כיסוי הראש שלי כ'ערבייה'. בעבר עבדתי במקומות בהם חשתי אפלייה בגלל שאני ערבייה, ועזבתי. חששתי לעבור את אותן חוויות קשות שוב, אבל כשהגעתי לכאן ראיתי משהו אחר. יש לי קולגות ואני לא מרגישה שמישהו מהם שונה ממני, כשלכל מגבלה יש מענה וכולם עושים את העבודה".
בעקבות הקידום, סנדוקה קיבלה אחריות נוספת, שכללה קבלת שיחות מעובדים גם בשעות הערב. הקידום עורר אתגר נוסף מול בעלה. "כשהייתי נציגה, היו לי שעות קבועות בהם סיימתי לעבוד והלכתי הביתה. היום, אנשים מתקשרים אליי גם בשעות הערב. זה מאוד לא שגרתי אצלנו. גם בעלי לא כל כך ידע איך להתמודד עם זה. גיל וינש, מייסד החברה, הגיע אלינו הביתה והסביר לבעלי על התפקיד, דיבר על הפוטנציאל שרואים בי. אם אני הייתי מנסה להסביר לו הוא לא היה מסכים שאעשה את זה".
את מרגישה במקום העבודה את המתח הרב הקיים ברחובות הארץ?
"כאן לא מרגישים דבר. אבל כאן אני גם לא מרגישה 'מהמגזר'", היא עונה בנחרצות. "אנחנו נפגשים כל יום, אוכלים יחד, עובדים יחד, מתחבקים יחד ובוכים יחד. כל מה שקורה בחוץ - זה בחוץ".
גיל חיימוביץ, בן 32 מבת ים, נחשב לוותיק העובדים, כשהחל לעבוד בחברה מיום הקמתה. חיימוביץ נולד פג בחודש שישי, מה שהוביל למגבלות בחלק הימני של גופו, כולל קושי בראייה ושמיעה. בבית החולים הוא ננטש על ידי משפחתו הביולוגית והועבר למשפחת מאמצת, בה חווה התעללות, עד שהבין כי עדיף לעבור לפנימייה. לאחר מספר שנים התוודע לחברה שמעסיקה אנשים עם מוגבלויות. "כתבתי קורות חיים, הגעתי לשלושה ראיונות, התחייבתי שאלמד את העבודה ואתמודד עם כל הקשיים שלי. מאז אני פה שבע שנים".
במקום מצא חיימוביץ לא רק עבודה, אלא גם אנשים שאכפת להם. "הייתה תקופה שניסיתי למצוא עבודה במקום 'רגיל' כשכבר היה לי ניסיון. בדקתי בחמישה מוקדים, ואיש לא היה מוכן לקבל אותי. במקום הזה הכרתי חברים, הכרתי עמותה בה אני מתנדב כטכנאי סאונד והכרתי את המשפחה שאימצה אותי לחיקה. זה המקום היחיד בו הבוס שלך דואג לך ברמה הכי אישית, בין אם מדובר בחגים שאני לבד או בבעיה עם טיפול שיניים. ועכשיו אפרת (ויניש, ממייסדות החברה) מסייעת לי לראשונה בחיי למצוא דירת חדר ולצאת לחיים עצמאיים".
גם כשחיימוביץ עשה טעויות עסקיות במהלך העבודה, ידעו איך להתמודד איתו שלא בדרך הקונבנציונאלית. "היה מקרה שיכלו לפטר אותי על טעות אנוש שעשיתי. במקום זה העבירו אותי לבצע עבודה אחרת", הוא מספר. "אין כאן הנחות. זה מוקד עסקי לכל דבר ואם לא אעמוד ביעדים זה לא יתקבל. יחד עם זאת, אני לא ראיתי מקום אחר שיכול להכיל את ההבנה שיש במקום הזה".
עסקים המעוניינים בשיתוף פעולה עם CALL יכול eyal@callyachol.co.il
לפניות לכתבת: danawp@walla.com