קרן הלייזר האדומה נחה על השפכ"ץ של מפקד גדוד רותם מחטיבת גבעתי באחת מסמטאות שכם. המג"ד, סגן-אלוף לירון בטיטו, בדיוק הורה ללוחמיו לדחוק את המפגינים הפלסטינים חזרה למחנה הפליטים בלאטה, מסמלי המאבק בישראל. אחרי כמה שניות שבהן נדמה היה שזו תהיה סצנה מהסרטים, מיהר סא"ל בטיטו להפיג את המתח; אף מחבל לא עמד ללחוץ על ההדק ולפגוע בו. "אל תתייחס", אמר בביטול. "מדובר בצעירים משועממים".
כעבור זמן קצר הפרו את השקט פיצוצים של רימון הלם ורימון גז מדמיע שלוחם גבעתי השליך לעבר המפגינים. היה זה לילה מתוח במיוחד בשכם, שבמהלכו הצטרף צוות וואלה! NEWS לגדוד רותם. המשימה: לאבטח שיירה של 200 מתפללים שעושה את דרכה לקבר יוסף שבלב העיר.
מבט מהר ברכה לקבר יוסף מגלה שתי ניידות של המשטרה הפלסטינית, המאבטחות את הכניסה לקבר אשר הוצת לפני כחודש על ידי מפגינים פלסטינים. הדליקה בקבר שבה ופתחה את הפצע שכנראה כבר לא יגליד לעולם - סיפורו של לוחם משמר הגבול מדחת יוסף שהופקר לדמם שם למוות במהלך האינתיפאדה השנייה. אין חללים רבים בישראל מלבד יוסף, שלמשמע שמם לובשי המדים נעים בחוסר נוחות. למרות האירוע הטראגי, נותר קבר יוסף מוקד עלייה לרגל. לפני כחודשיים הסתננו אליו כמה יהודים. הם נתפסו בידי המון פלסטיני זועם וניצלו בזכות כוחות מגדוד רותם, שהגיעו לקבר במהירות וחילצו אותם לפני שהאירוע נגמר ברצח.
מסביב לעיר שכם מתנשאים לגובה הר ברכה, אלון מורה, איתמר, חוות סקאלי, יצהר ומגדלים ולא הרחק מהם עמק בית דג'אן, בית פוריק וג'בל אורמה. עם זאת, מה שמושך את האוזן ואת העין הוא מחנה הפליטים בלאטה, צפוף עד כדי כך שבחלק מסמטאותיו יתקשרו לעבור שני בני אדם זה לצד זה. 12 יישובים ובהם כ-12 אלף יהודים מוקפים ב-170 אלף פלסטינים בשכם ועוד 200 אלף בכפרים סביב.
המתח בשכם גואה גם בלי קשר לגל הפיגועים האחרון נגד אזרחי ישראל. הסיפור הוא בעיקר פנים-פלסטיני. בשנה האחרונה האיש שמושל ביד רמה במנגנוני הביטחון הפלסטיניים הוא אכרם רג'וב, איש פתח, איש אמונו של אבו מאזן. הוא מכונה "האיש מבחוץ" משום שהוא מתגורר ברמאללה. ראש העיר האחרון ראסן שאקא עזב לפני חודשיים בטריקת דלת לאחר שהבין שהסיכוי שלו לנקות את האורוות בעיר שואף לאפס. דמות כריזמטית נוספת היא ג'מאל טיראווי, רב מרצחים, איש פתח, מלך מחנה הפליטים בלאטה. כל אנשי המנגנונים יחד בעיר לא יכולים לו, גם אם המושל מתעקש. ההערצה לטיראווי מורגשת אפילו כשהוא יוצא ממכונית המרצדס הבוהקת שלו לרחובותיו של אחד ממחנות הפליטים הצפופים ביותר בגדה המערבית.
בחודשים האחרונים, אנשיו של טיראווי יושבים על הגדר למרות גל ההסתה הפרוע בכלי התקשורת הפלסטינים בנוגע למסגד אל-אקצא. הם לא יוצאים למתקפות נגד כוחות צה"ל ואזרחי ישראל, ועם זאת בהחלט יוזמים הפגנות אלימות העיר שכם - אלימות אך מוגבלות בהיקפן. כוחות הצבא שפועלים באזור פצעו בתקופה האחרונה 21 מפגינים פלסטינים ומנעו מהמהומות לגלוש לכבישים מרכזיים.
בכירי צה"ל ושב"כ מבינים כי ברגע שהתנזים ייזום מעשי אלימות באזור יהודה ושומרון, המאמץ הצבאי לשמור על היציבות באזור ייראה אחרת לגמרי. הנושא רגיש עד כדי כך שמפקד חטיבת השומרון, אלוף-משנה שי קלפר, החליט לבקר את בכירי מחנה הפליטים בלאטה שכלואים כבר יותר מעשור בכלא מגידו. יש מי שחשב שהמח"ט השתגע, אבל הוא רצה לנתח לעומק את הסיפור של מחנה הפליטים והעיר שכם. קלפר, שהיה מפקד פלוגה בגדוד 12 בזמן מבצע חומת מגן, הבין מהר מאוד שהעוצמה שצה"ל הפעיל בימים ההם עדיין צרובה היטב בזיכרונם של ותיקי בלאטה. זאת ועוד, הם הפנימו כי האלימות נגד ישראל לא משתלמת וכעת הם עסוקים בניסיון לסדר לעצמם חיים טובים ונוחים ובמלחמות פנימיות.
התובנות הללו לא מפריעות לצה"ל להכניס מדי שבוע כוחות לבלאטה, בעיקר כדי להזכיר לחמושים שהצבא עדיין ער לכל התרחשות, אך גם כדי לעצור את אלו שחולמים בלילות להרוג יהודים ובבוקר מוצאים את עצמם אזוקים בחדר קטן מול חוקר שב"כ. כל שבב מידע הוא חשוב, ולמרות המאמץ יש גם כישלונות. לפני כחודשיים, חוליית פעילי חמאס ששכרה דירה במרכז העיר שכם הצליחה להרוג את בני הזוג הנקין לעיני ילדיהם. שחזור הפיגוע והעדויות על וידוא הריגת ההורים נצרב היטב במוחם של המפקדים בגזרה. כתמי הדם על האקדח ועל הרובה של אחד המחבלים מעידים על כך שאבי המשפחה נאבק עד הרגע האחרון.
"תהיו חזקים, קולים"
השעה כבר חצות. גדוד רותם מתכונן לכניסה לקבר יוסף. מהתצפית מדווחים לסא"ל בטיטו כי צעירי מחנה הפליטים בלאטה התעוררו והחלו להבעיר צמיגים - הוכחה לכך שגם לתנזים שכם יש תצפיות באזור הכפרי שבו נערכים הכוחות לתדריך אחרון לפני הכניסה.
"אני לא יודע מה יהיה הלילה", אומר סא"ל בטיטו. "המקום הזה לא צפוי. יכול להיות שיהיה שקט ויכול להיות שיהיה כמו פעמים קודמות, עם הרבה מאוד הפרות סדר". הוא מוקף בלוחמים שבעוד דקות אחדות יחלו לצעוד ברגל לכמה נקודות שנקבעו להם בשכם, במסגרת תכנית האבטחה של מתחם הקבר. "אם מבינים שיש הפרת סדר, שני דגשים עיקריים: אחת - נכנסים חזק. זורקים רימוני הלם, מהר לפרוק ברגל (לרדת מהג'יפים ולהסתער ברגל, א.ב.). תמרון מול הדבר הזה. מיד לפזר. שתיים - אני לא רוצה להגיע למצב שנכנסים עם כלי רכב להפרת סדר; להימנע מנזקים של צבע על השמשות, או שישברו לנו את הסירנות, את החלונות וכדומה".
המג"ד מדליק מכשיר טאבלט מוצפן, פותח מפה ומצביע על כביש שצפויות בו הפרות סדר אלימות במיוחד. "לא להתרגש, בקבוק תבערה על רכב צבאי לא עושה יותר מדי נזק", הוא אומר ומבהיר מהן הוראות הפתיחה באש: "זיהינו בקת"ביסט (משליך בקבוק תבערה, א.ב.) שעומד לזרוק על כלי רכב? יש אישור לירות מ'רוגר'. מעבר לזה, משתמשים באמצעים לפיזור הפגנות: גז מדמיע, גומי, מה שאתם מכירים. במקרה של סכנת חיים, אם מישהו מגיע עם בקבוק תבערה למרחק של 15-10 מטרים מהכוח, יורים על מנת...", הוא לא גומר את המשפט. לאחר מכן מסביר המג"ד כיצד אפשר להטעות את זורקי בקבוקי התבערה כדי לעצור אותם ולהביאם לחקירה.
"השוטרים הפלסטינים היום בהיערכות מוגברת במתחם הקבר", הוא מוסיף. "לא ברור למה, אבל יש יותר מרכב אחד. רחוב המוסכים כרגע יחסית שקט, הם לא מכירים את הכניסה (כניסת המתפללים היהודים לקבר יוסף, א.ב.). בדרך כלל המתיישבים מפרסמים באינטרנט, ואז הם יודעים. הפעם לא פרסמו ולכן יש כנראה הרבה פחות פלסטינים שמכירים את זה".
המג"ד חותם את קבוצת הפקודות ללוחמים: "סומך עליכם. זו לא פעם ראשונה. תהיו חזקים, קולים. לשמור על קור רוח אם יש הפרות סדר. לאט-לאט, לא להתרגש. לעבוד מקצועי, חכם. אנחנו עולים לכלים עכשיו. לראות כולם כדורים בקנה, בנוהל הרגיל, קסדות על הראש. יאללה, בהצלחה".
החיילים מתחילים לצעוד וחלקם עולה על הג'יפים. הנסיעה אל שכם איטית. בדרך, הקצינים שמפקדים על הכוחות השונים מדווחים בקשר כי הגיעו ליעדים שניתנו להם בשכם.
שאלות על הלילה שבו הוצת קבר יוסף לא מתקבלות בשמחה יתרה בחלל הג'יפ הממוגן. באותו הלילה היה גדוד רותם עסוק במבצע מעצרים וחיפוש אחר אמצעי לחימה הרחק מהקבר. בדרגים הבכירים בצה"ל קיבלו החלטה שנויה במחלוקת להימנע מכניסה למתחם הקבר כדי לכבות את השריפה ולהשאיר את העבודה למנגנוני הביטחון הפלסטיניים. לדברי סא"ל בטיטו, הפלסטינים מבינים כי ההצתה הייתה טעות. "יש מקומות קדושים לשני הצדדים שצריך לכבד אותם", הוא אומר. "הם מבינים שנחצה פה קו אדום".
כוחות גדוד רותם נפרסים בעיר בשלבים. בעבר נדרשה לפחות חטיבה שלמה כדי להיכנס פנימה. היום מספיקות כמה פלוגות. מג"ד רותם משאיר את הג'יפ ליד השוק הישן של שכם ומתחיל לצעוד עם לוחמיו למתחם הקבר. "הם היו מעדיפים שנבוא בשיירות של ג'יפים כדי שיוכלו לזרוק עלינו בקבוקי תבערה ובלוקים או לחסום לנו צירים עם פחי זבל בוערים", מעיר לוחם ממושקף מהג'יפ של המג"ד. "כשאנחנו הולכים ברגל אנחנו יותר דרוכים והם מפחדים". על פני החיילים חולפת שיירה של שוטרים פלסטינים שעוזבים את הקבר ואת האזור ומשאירים את האחריות לצה"ל.
דקות חולפות ופלסטינים מתחילים ליידות אבנים ולגלגל צמיגים בוערים לעבר הכוח. מולם עומדים לוחמים בכלי שלופים. לא מגיבים עד שיעברו את הרף שנקבע מראש.
"דוח מצב. מיקומך?", שואל המג"ד ברשת הקשר את אחד ממפקדי הכוחות שצעדו ברגל למתחם הקבר. המפקד עונה: "היו 15 מקומיים, פיזרנו אותם". המג"ד ממשיך ללכת והלוחמים מאירים בפנסים על מבנים חשודים. "פה היה לנו חסם אבנים", נזכר אחד הלוחמים ומסביר שחסימה כזאת עלולה לגרום להתהפכות ג'יפ ממוגן שנוהג בו נהג חסר ניסיון.
בזמן ההליכה המג"ד מסביר שהוא מנסה לשנות כל העת את נתיבי הכניסה של הכוחות לשכם. "אנחנו באים ממקומות שבהם לא מצפים לנו", אומר סא"ל בטיטו. "החברה האלה מסוגלים לגרום נזק. אבנים. בקבוקי תבערה. בלוקים. הם יכולים לתקוע אותך. השאיפה היא להיכנס עם מינימום חיכוך".
"אם צריך לירות, יורים"
השעה 01:00 לפנות בוקר. הכוחות מפוזרים מסביב למתחם קבר יוסף, כולל כוח משמעותי בכניסה למחנה הפליטים בלאטה. "זו לא עוד משימה", אומר המג"ד. "זה מקום חשוב מאוד לחלק מההתיישבות פה. זו משימה צבאית מהמדרגה הראשונה, לאפשר למתיישבים להתפלל במקום קדוש לעם היהודי".
הלוחמים דרוכים. מתחילים להתקבל דיווחים בקשר על הפרות סדר בכמה מוקדים. בחודשיים האחרונים תגבר צה"ל את גדוד רותם בגזרת שכם בכוחות נוספים, אך עדיין הפעילות היא מסביב לשעות והעומס רק גובר. וגם המתח. "אנחנו מתרגלים את זה הרבה, את הקטע של הסכינים", מסביר לוחם ושמו ערן. "כשאתה נמצא בשטח אתה כל הזמן חושב 'מה אם'... ובסופו של דבר אתה מוכן. בגזרה שלנו היו כמה אירועים ובסוף הלוחמים היו מוכנים".
מפקד גדוד רותם מסתובב עם מכשיר קשר צמוד. הוא מבקש לקבל דיווח על כל שינוי בשטח. על כל אבן שנזרקת לעבר הכוחות. בזמן שהוא מפקד על אבטחת מתחם הקבר בלב העיר שכם כוחות נוספים שלו ממלאים משימות ביעדים אחרים מחוץ לעיר, ובכלל זה מעצרי מבוקשים. "יש לי לא מעט אתגרים כאן", אומר המג"ד ומחייך. "יש צירי תנועה ויש יישובים שמרכיבי ההגנה שלהם בעייתיים. ליישוב כמו אלון מורה יש נתיב אחד להגיע הביתה. אין דרך אחרת להגיע לשם. שני הצדדים מבינים את זה וזה יוצר נקודות תורפה. אנחנו משקיעים המון כוחות. צריך להגיד מילה טובה ללוחמים פה. הם סוגרים 16 יום רצוף, ובזמן שלוחם כאן הוא עושה משמרות 12-12 או שמונה-שמונה (שמונה שעות פעילות, שמונה שעות מנוחה, א.ב). עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. אני פשוט גאה בהם".
משליכי בקבוקי התבערה מהווים אתגר. "הייתה לנו חוליה של משליכי בקבוקי תבערה בבית פוריק שהעסיקה אותנו המון", מספר המג"ד. "שבעה אירועים. לילה אחרי לילה ביצענו הטעיה. בסוף מגיע בקתב"יסט, הכוח רואה אותו, יורה בו ופוגע בו. מחסל אותו. תופס את המחבל השני. בזכות התפיסה שלו אנחנו מגלים מה הם עשו לפני ומי שלח אותם, ויש גל מעצרים. זו דוגמה להצלחה מבצעית שמביאה להגנה על הצירים. אנחנו בדריכות שיא".
יש הוראות פתיחה באש, ועדיין, כשהלוחמים רואים נער בן 12 או בן 14 עם סכין, מה הם צריכים לעשות?
"הוראות הפתיחה מאוד ברורות. אם יש סכנת חיים לחייל או לאזרח זה היינו הך מבחינתנו. מנטרלים את האיום. אם צריך לירות, זה מה שעושים. ועדיין בתוך כל הסיטואציה הזו אנחנו מנסים לשמור על טוהר המידות ולא לעשות שימוש מופרז בנשק. להגיד לך שזה פשוט? זה לא פשוט. זה מורכב. מה שהיה רלוונטי לפני שנה לא רלוונטי היום, כי היום המצב אחר. יש המון אירועים שמתנפצים עליך ברגע. לכן הלוחמים מבינים: הגבול מאוד ברור. אם יש איום עליך או על מישהו מהחברים שלך או על המתיישבים עושים מה שצריך כדי לנטרל אותו".
אנחנו בשכם. קבר יוסף. השם של מדחת יוסף כרוך במקום הזה. מדברים על זה עם הלוחמים?
"בוודאי. אני זוכר את עצמי אז, מפקד מחלקה צעיר בגבעתי. זה אירוע מכונן. זה אירוע לא טוב בהיסטוריה הצה"לית. למדנו מאז להוציא מכאן גם מתיישבים יהודים ובטח לוחמי צה"ל, ולא רק מפה, גם ממקומות מורכבים יותר. אתן לך דוגמה: הייתה לנו כניסה של חבר'ה מתיישבים ללא אישור. תפס אותם פה המון והתחיל עליהם כמעט לינץ'. תצפית ראתה את זה. נכנסנו מיד עם כוח יחסית קטן. שוטרים פלסטינים שחיכו לנו פה די חסמו אותנו, אז עקפנו אותם. אני מגיע עם כל מה שיש לי, ושולף את החמישה האלה. שם אותם עליי. לא סומך על אף אחד ויוצא החוצה. אירוע כמו שקרה למדחת יוסף אסור שיקרה, ואני מלא ביטחון בלוחמים ובמפקדים שלי שזה לא יקרה פעם נוספת. אני חושב שאנחנו מספיק חזקים וטובים".
לאן זה הולך? גל האלימות הזה ילך ויפחת - או שזה עובר מעליך?
"מי שמתעסק עם זה יש לו בעיה. מי שרוצה בשלום שיתכונן למלחמה. לא מעסיק אותנו. אני אומר ללוחמים כל הזמן, שמבחינתנו אנחנו צריכים להניח שהדבר הזה רק מסלים. האם יש שימוש מפתיע בנשק? ראינו מה קרה למשפחת הנקין. אירוע מאוד משמעותי. אנחנו כל הזמן חושבים צעד אחד קדימה, ומחמירים - בטח שלא מקלים".
הקריאות בקשר נעשות תכופות יותר ויותר ומפקד גדוד רותם יוצא עם כוח לעבר מחנה הפליטים בלאטה. את הכניסה לפאתי מחנה הפליטים מקדמת קבוצה של צעירים פלסטינים שמקללים את החיילים. "יא שרמוטה", צועק אחד מהם ומכוון קרן לייזר אדומה לראשו של אחד הלוחמים. המג"ד פונה ללוחם אחר, מצביע על כמה מקומות ואומר לו: "תיזהרו מהנקודה הזו. או פה. או שמאלה יפגעו בך. תיזהר. תשתמש טיפה באמצעים לפיזור הפגנות. תעיף אותם". החייל עונה: "כן. העפתי אותם. העפתי מפה גם את כל הצמיגים הבוערים".
מכונית פלסטינית חולפת על פנינו באחד הכבישים. לא ברור אם הנהג התכוון להתחכך בלוחמים או שטעה בדרך. המג"ד מצביע על אחד הגגות: "אתה רואה את הלוחמים על הגג? לא לוקחים סיכונים. אנחנו שולטים בשטח גם בתצפיות. מחכים שהם יעשו טעות".
משחקי חתול ועכבר. הפלסטינים מיידים אבנים לעבר הכוחות, שמשיבים בירי קליעי גומי או ברימוני גז מדמיע, שחלקם מושלכים חזרה לעבר הלוחמים. ברקע נשמעים פיצוצים, והלוחמים צוחקים. "הרוח נושבת לפה, איך מרגיש לך הגז המדמיע?", שואל אחד מהם.
השעה 03:30 לפנות בוקר. בעוד חצי שעה בערך יצליחו לתקן אחד מהאוטובוסים של המתפללים, שמערכת החשמל שלו שבקה חיים. מפקד הפלוגה המבצעית של גדוד רותם סרן יונתן צור מגיח מאחת הסמטאות ועל ראשו אמצעי לראיית לילה מתקפל.
אתם כבר שלושה חודשים טוחנים כאן עם פיגועים והפרות סדר. איזה זה משפיע על הלוחמים?
צור ממצמץ בעיניו, העייפות המצטברת ניכרת בפניו. הלוחמים קוראים לזה עפיצות. "מי שהיה פה יגיע בשעה ארבע וחצי למוצב, ואז משימות סיור, פטרולים ומארבים".
אם הם שואלים אותך על היציאות הביתה, מה אתה אומר להם?
"שיהיו חזקים".
השעה 04:14. השיירה של גדוד רותם עושה את דרכה החוצה מהעיר. ניידות המשטרה הפלסטינית שבות למקומותיהן במתחם הקבר. כשהשיירה חולפת ב"צומת הממתקים" ביציאה משכם, נשמע בקשר קול עייף: "תאמינו לי, קצת קר. ו... חבורה של חלביים הבלאטה האלה".
(עדכון ראשון: 22:50)