הדרך לאל-אקצא עוברת בשקופים: כך כבש הפלג הצפוני את ערביי ישראל

בשבוע שעבר התקשר ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בישראל, השייח ראאד סלאח, לראש ממשלת טורקיה אחמט דאווטאולו. "רציתי לברך אותך על ניצחון תנועתכם בבחירות", אמר סלאח. "הניצחון שלכם שימח אותנו מאוד, ושמחנו גם לשמוע בנאומך לאחר הניצחון שירושלים ומסגד אל-אקצא שייכות לאומה המוסלמית". דאווטאולו הודה לחברו הטוב בחום והשיב: "ניצחוננו הוא ניצחונכם. נעמוד תמיד לצדכם ולצד פלסטין. אני יודע שאתה צפוי להיכנס לכלא בקרוב. אל תשכח שכלא הוא גם בית ספר".

השייח סלאח לא הפך בן לילה לחביב מפלגת "הפיתוח והצדק" הטורקית. בזכות יכולת הנהגה סוחפת ובזכות הכרה מבריקה של הזירה המקומית והבינלאומית, הוא יצר לעצמו מוניטין של מי שלא רק מדבר, אלא גם נלחם למען העקרונות המקודשים ביותר למוסלמים ברחבי העולם. בשנים האחרונות הוא ידע לזהות את הפוטנציאל האדיר סביב מסגד אל-אקצא וכך הפך אותו לפרויקט חייו - פרויקט שהפך אותו ברבות השנים לאחד מאישי הציבור הפופולאריים בישראל, ולאחד המוערכים בעולם המוסלמי.

לקריאה נוספת:
הקבינט הוציא את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית מחוץ לחוק
ארדן על החלטת הקבינט: "האידיאלוגיה של הפלג הצפוני - כמו של דאעש"
השייח ראאד סלאח: "ישראל היא ארגון טרור, לא אנחנו"

התנועה האיסלאמית בארץ נוסדה בשנת 1971 על ידי השייח עבדאללה נימר דרוויש. דרוויש, שנולד ב-1948 בכפר קאסם, למד לימודי שריעה (מערכת החוק האיסלאמי) בשכם ולאחר מכן שב לישראל והחליט להקים את התנועה האיסלאמית. שורשיה האידיאולוגים של התנועה נעוצים בשנות ה-20 במצרים, בתנועת האחים המוסלמים שהקים חסן אל-בנא. על אף התפלגותה לשני פלגים, האידיאולוגיה של התנועה בארץ מזוהה לחלוטין עם האחים המוסלמים. בשני ספריו "אל-אסלאם הו אל-חל" ("האיסלאם הוא הפתרון") פורס שייח דרוויש בהרחבה את משנתו הדתית ומציג את מטרותיה של התנועה, הזהות למטרות האחים המוסלמים.

חשוב להבהיר: התנועה האיסלאמית בישראל, על שני פלגיה, איננה חלק מהאחים המוסלמים או מכל תנועה איסלאמית בעולם. עם זאת, רעיונות רבים שגיבשה תנועת האחים המוסלמים המצרית מאומצים באהדה על ידי התנועה האיסלאמית. הוגי הדעות של האחים המוסלמים השפיעו על מנהיגי התנועה האיסלאמית בישראל בצורה עמוקה ביותר (כמו שהשפיעו לדוגמה גם על חמאס ועל מפלגת השלטון בטורקיה). אותם הוגים מדברים למשל על החזון של איחוד העולם הערבי מבחינה פוליטית ומדינית – רעיון שמאומץ באהדה רבה על ידי התנועה האיסלאמית בארץ, שלתפיסתה, כל מוסלמי בעולם הוא אח קרוב – על אחת כמה וכמה אם מדובר באדם מאמין.

הסכמי אוסלו, שנחתמו בשנת 1994, הובילו לפילוג רעיוני חריף בתוך התנועה: פלג קיצוני יותר בהנהגת ראאד סלאח התנגד להסכמים, ואילו פלג מתון יותר בהנהגת השייח דרוויש דווקא תמך בהם. בשנת 1996 קיבלה התנועה החלטה אסטרטגית להתמודד בבחירות לכנסת, החלטה שהובילה לפילוג מוחלט בין הפלג הצפוני בהנהגת סלאח לבין הפלג הדרומי. מאז שנה זו, השתתף הפלג הדרומי בכל אחת מהבחירות לכנסת, לרוב במסגרת רשימה שכללה מספר מפלגות. שייח סלאח עומד בראש הפלג הצפוני מאז 1996, כבר כמעט 20 שנה.

שני הפלגים חלוקים ביניהם בשורה של נושאים, כשהבולטים בהם הם ההשתתפות בבחירות לכנסת וסוגיית החזון העתידי של המיעוט המוסלמי בארץ. בעוד שהפלג הצפוני מחרים את הבחירות ובונה מוסדות וגופים המנותקים מהמדינה, הפלג הדרומי משתתף בבחירות ופועל להשיג שוויון באמצעות מוסדות ישראל. הפלג הדרומי הבהיר פעמים רבות בעבר כי לא יאמץ רעיונות שיובילו להתנגשות עם כללי מדינת ישראל וכי לא יתנגש עם רשויות החוק. הפלג הצפוני, לעומתו, שומר על גישה מעורפלת בנושא זה, ומבהיר רק כי אין לו כוונה לעבור על החוק. הוא אינו מכיר בזכות הקיום של מדינת ישראל ושואף להקים במקומה מדינת הלכה איסלאמית. כמו כן, הוא מנסה להימנע ככל האפשר עם מוסדות המדינה, והוא מקיים קשרים הדוקים עם חמאס ועם האחים המוסלמים. כל זאת, בזמן שהפלג הדרומי הפך לפרגמטי יותר ויותר.

ראשי הפלג הצפוני הואשמו בעבר בסיוע לחמאס ולטרור, אך שוחררו ממאסר במסגרת עסקת טיעון. בשנים האחרונות, כאמור, משתמש סלאח במסגד אל-אקצא כדגל המייצג את מאבק הפלג שלו: עצרות התמיכה במסגד צברו השפעה אדירה, שהלכה וגדלה עם השנים בקרב ערביי ישראל, בעוד שסלאח הפך בעצמו לאישיות נערצת. במשאלים שערכו בשנים האחרונות האתרים הערביים "פאנט", "בוקרה" ו"אל-ערב", זכה סלאח לתואר "האישיות האהובה ביותר בישראל". דוגמה נוספת לפופולריות של סלאח היא כי בשנת 2012, זכה לתמיכת 54.5% מהמצביעים באחד האתרים. סלאח, אגב, הלך והקצין במהלך השנים האחרונות, עד כדי סירוב לדבר עברית ולהתראיין לכלי תקשורת שאינם ערביים.

בזכות כסף רב שמוזרם מחו"ל, מצליח הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית להפעיל עשרות מוסדות וגופים המקיפים את כל תחומי החיים: החל מצרכי הבסיס של האדם, כגון רווחה, ספורט, בריאות וחינוך, דרך ייעוץ משפטי, ייעוץ כלכלי וייעוץ זוגי, וכלה בדת האיסלאם. בדיוק כפי שפועלות תנועות דתיות רבות ברחבי העולם (בהן גם ש"ס וחמאס), כך גם הפלג הצפוני נוהג לפעול: הוא מתחיל מלמטה, מסייע לאנשים החלשים בחברה, מכשיר את הלבבות, צובר אהדה - ומתרגם אותה להישגים פוליטיים מרשימים, בעיקר בזירה המקומית. ב-2013 הפתיע הפלג כשהודיע כי לא יתמודד בבחירות המוניציפליות, כך שכרגע מה שמנהיגיו עושים הוא בעיקר בדק-בית ובנייה מחדש, מבלי לגזור קופונים פוליטיים.

כל מוסד השייך לפלג עוסק בצורה כזו או אחרת באיסלאם: הייעוץ המשפטי ניתן בהתבסס על החוק האיסלאמי, הסיוע לאלמנות וליתומים נובע מהוראות האיסלאם ואפילו הקרנות העוסקות בפיתוח כלכלי מבססות מדיניות על עקרונות ההלכה האסלאמית. הפלג הצפוני מפעיל גם ביטאון שבועי ואתר חדשות. כלי התקשורת הללו זוכים לאהדה רבה והם מתמקדים בעיקר בפרסום התבטאויותיהם, פעילותיהם ומאמריהם של ראשי הפלג הצפוני. מי שרוצה לקרוא מה שייח סלאח וחבריו חושבים, צריך רק לפתוח את דפי העיתון בעמודי המאמרים. בנוסף, מפעיל הפלג מוקד משפטי לזכויות אדם, מוסדות לימודים שמטרתם לקרב את הדור הצעיר לקוראן (בין השאר באמצעות ימי ספורט ומחנות קיץ) ואפילו מכללה אקדמית איסלאמית שלא זוכה להכרה על ידי רשויות המדינה.

עמותה נוספת שמפעיל הפלג היא עמותת "סנד – למען תקינות המשפחה ובניית החברה". באתר העמותה נכתב כי היא פועלת להבלטת תפקידה "הנשגב" של האישה בהלכה האיסלאמית. עוד נכתב כי העמותה דואגת להגן על זכויות האישה, והכל מתוך נקודת מוצא שלפיה "המשפחה היא אבן היסוד לחברה מלוכדת והגונה". עובדי ועובדות העמותה מייעצים לנשים ולזוגות בנושאי זוגיות, חתונה, משפחה ותפקידי הבעל והאישה. במקביל, מפעיל הפלג עמותות רבות נוספות שמטרתן לסייע לאסירים, לעניים, ליתומים, לאלמנות, ולאוכלוסיות חלשות נוספות – הן מקרב ערביי ישראל והן מקרב הפלסטינים בשטחים.

לצד כל אלו, המוסדות המרכזיים שמפעיל הפלג הצפוני הם אלו שעוסקים במישרין או בעקיפין במסגד אל-אקצא. רוב התקציב מופנה למוסדות אלו (לדוגמא "מוסד אל-אקצא למורשת" או "המוסד לבניית אל-אקצא") ומטרותיהם להעלות על נס את החשש מפני הריסתו בידי ישראל, לקדם שיפוץ ושימור של המסגד, לעודד מתפללים להגיע למסגד, לשפץ קברים ומסגדים ברחבי הארץ, לקיים חתונות במסגד או מחוצה לו (במימון מלא של הפלג) ולהיאבק בכל הדרכים בתכניות הישראליות "שרוצות לפגוע במקומות הקדושים לאיסלאם". מוסדות אלו נסגרו בעבר על ידי מערכת הביטחון, אך נפתחו מחדש. הם עוסקים ללא הרף באזהרות הגובלות בהסתה מפני "מתנחלים שפולשים למסגד" ופעילים מאד בזירה התקשורתית.

מוקד הפעילות המרכזי של הפלג הצפוני שוכן באום אל-פחם. העיר הגדולה הזו ידועה גם כעיר המזוהה ביותר עם בכירי הפלג. שייח סלאח, תושב העיר, כיהן במשך 12 שנה כראש העירייה. שייח האשם עבד א-רחמן, בכיר נוסף בפלג, כיהן אף הוא בתפקיד, וכך גם ד"ר סלימאן אגברייה ואחרים. בעיר ובסביבתה נמצאים גם רוב תומכי הפלג הצפוני. סניפים רבים של גופי הפלג מפוזרים ברחבי הארץ, ובעיקר בערים המרכזיות נצרת ורהט, שם נוחל בשנים האחרונות הפלג הצלחה אדירה בגיוס תומכים. מי שעומד בראש המוסדות הללו הם אנשים המקורבים מאוד לסלאח, והוא נותן בהם אמון מלא. פרקליטו של סלאח, עו"ד חאלד זבארקה, מכהן לדוגמה כראש עמותה לפיתוח כלכלי.

"לפלג הצפוני יש השפעה רחבה מאוד, וזה דווקא דבר מפתיע משום שהוא לא משתתף בבחירות לכנסת וגם לא בבחירות המקומיות", אמר לוואלה! NEWS החוקר אריק רודניצקי, מנהל פרויקטים של תכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי. "למרות הכל השפעתו גבוהה. יש אפילו סקרים שנערכו לאורך העשור האחרון שמראים ששיעור התמיכה בפלג הצפוני כמעט זהה לשיעור התמיכה בשלוש המפלגות הערביות גם יחד".

"הפופולריות של הפלג הצפוני נובעת מכך שהוא מייצג תפיסה פוריטנית טהורה. הם לא מתלכלכים במשחק הפוליטי. הם החליטו למשל שהם לא יכולים לייצג נאמנה את הציבור בבחירות המקומיות, אז הם החליטו לפרוש. הם החליטו שהם לא יכולים לשרת את הציבור הערבי כפי שהם רוצים, אז הם לא מתרגמים את הפופולריות שלהם לקלף פוליטי כלשהו. היו להם לא מעט בעיות פנימיות בכל הנוגע לאחדות השורות, לכן הם החליטו לבנות את עצמם ולבדוק את עצמם", הסביר רודניצקי.

רודניצקי הצביע על קשיים נוספים שעומדים בפני הפלג הצפוני: "צריך לזכור גם שהפלג הזה מנסה לקדם רעיון של חברה ערבית אוטונומית שלא תלויה בחסדי המדינה. קשה מאוד לקדם את זה במציאות הקיימת בארץ. יש פה הרי שלטון שנתון בידי רוב לא מוסלמי. הם לא מצליחים במשימה הזו מסיבות נוספות: הן משום שבחברה הערבית בישראל יש תופעות של התמערבות וחילון, והן משום שעל רקע האביב הערבי יש רתיעה מיתר איסלאמיזציה".