הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית שהוצא אתמול (שלישי) אל מחוץ לחוק, הציב פני ישראל דילמה לא פשוטה. התנועה חותרת תחת אושיות מדינת ישראל ואינה מכירה במוסדותיה. מספיק להיזכר ברקע להחלטה של השייח ראיד סלאח להתפצל מתוך התנועה האסלאמית, על רקע ההחלטה של מנהיגי הפלג האחר להתמודד בבחירות לכנסת ב1996 ועוד לפני כן, לנוכח תמיכתם של אנשי "הפלג הדרומי" בהסכמי אוסלו. ראשי הפלג הצפוני נמנעים (לא תמיד) מלהתראיין בתקשורת הישראלית או לדבר בעברית ומעל הכל, לוקחים חלק בהסתה הפרועה שמתנהלת נגד מדינת ישראל כמעט עשרים שנה.
לקריאה נוספת
הטעות של השייח ראאד סלאח שהובילה לסגירת הפלג הצפוני
סגנו של ראאד סלאח לוואלה! NEWS: "נתניהו מוביל את ישראל לתהום"
ועדת אור לדוגמה, שחקרה את נסיבות מהומות אוקטובר 2000, מצאה את השייח' ראיד סלאח אחראי להסתה שהביאה להסלמה באירועים. סלאח לא נענש. כמה שנים לפני כן, ב-1996, סביב אירועי מנהרת הכותל, כבר הבין סלאח את הפוטנציאל הפוליטי הטמון במקום כמו הר הבית, או מסגד אל-אקצא, והחל לערוך את הכנסים השנתיים של "אל-אקצא בסכנה", באום אל פחם, בהשתתפות עשרות אלפי בני אדם. דווקא בשנה האחרונה נרשמה השתתפות מועטה במיוחד באירוע זה. וישנו כמובן סבב האלימות האחרון, שבימים האחרונים חווה רגיעה מסוימת, וייתכן שכעת יצבור תנופה מחדש דווקא מכיוון ערביי ישראל.
לפלג הצפוני היה חלק משמעותי ביצירת תחושת המשבר סביב הר הבית, ההסלמה וההסתה הפרועה שהתנהלה נגד ישראל והישראלים. הפלג הצפוני, לצד חמאס במזרח ירושלים, הצליחו לייצר מספיק פרובוקציות סביב אל אקצא, בין היתר תוך שימוש בנשות ואנשי המוראבטון והמוראבטאת ומימונם, כדי לייצר תחושה נטולת ביסוס בקרב הפלסטינים, שישראל משנה את הסטטוס קוו בהר. כמובן, תרמו לכך הפוליטיקאים מהימין הקיצוני בישראל שחיפשו אף הם את שעת הכושר לייצר פרובוקציות.
אולם היו לא מעט שיקולים שהביאו את ממשלות ישראל - כולל אלה שבראשן עמד נתניהו להימנע מההחלטה להוציא את הארגון מחוץ לחוק. ראשית, עבור מערכת הביטחון החלטה מעין זו, משמעותה כאב ראש לא קטן בלשון המעטה. במקום שהתנועה תפעל במישורים הגלויים לעין, היא תעשה זאת מעתה במחשכים, במחתרת. משמעות הדבר מבחינת מערכת הביטחון היא שינוי דפוס הפעולה מולה ובעיקר הקצאת משאבים עצומים, אנושיים, לוגיסטיים וכלכליים (שאין) לטיפול בארגון שבו תומכים עשרות אם לא מאות אלפי אנשים בישראל. לא ברור גם מה יהיו ההשלכות של מהלך שכזה על החברה הערבית בישראל.
הפלג הצפוני צבר פופולריות במקומות העניים והנחשלים ביותר כמו בקרב הבדואים בנגב, בין היתר בשל ההשקעה העצומה שלו באוכלוסייה המקומית, בין היתר בצורת סיוע רפואי ומוסדות חינוך. אלה תחומי השקעה שלמדינת ישראל היה נוח עד כה להימנע מהם. סגירתם של כל המוסדות הללו תייצר ואקום בחברה הערבית בישראל שקשה לומר מי ימלא אותו בתקופה הקרובה. אך ברור כי החלשתן עוד יותר של קבוצות חלשות כלכלית במגזר הערבי לא צפויה כנראה לחזק את התמיכה שלהן במוסדות המדינה או להפוך אותן למתונות יותר.
ושאלה נוספת שצריך יהיה לבחון בתקופה הקרובה. איך כל הדבר הזה יתבצע פיזית בשטח? נכון, הפלג הצפוני הוא יציר כפיה של תנועת האחים המוסלמים. תנועת אחות של חמאס. אך האם מעתה ייעצרו כל תומכיה בישראל? האם כל התומכים בפלג הצפוני יפסיקו כעת את תמיכתם בתנועה בשל הוצאתה מחוץ לחוק או שמא יהפכו להיות קיצוניים עוד יותר ויתבדלו ממדינת ישראל? לגבי חלקם התשובה די ברורה. רבים מהם אכן יבינו כעת שלתמיכה גלויה בארגון אנטי ישראלי מובהק יש מחיר ויעדיפו לשבת בבתיהם במקום ללכת ולהשתתף בעוד עצרת של "אל-אקצא בסכנה". הבעיה היא שאצל אחרים, רבים לא פחות, השנאה כלפי מדינת ישראל רק תגבר. אפשר להיות סמוכים ובטוחים שהם ימצאו שם אחר, הם יקראו לעצמם למשל "הפלג המזרחי". ובמקום העצרת "אל-אקצא בסכנה", הם יקיימו עצרות אחרות בכל שנה תחת הכותרת "השייח' המשיח", או כדומה, שיאפשרו להם להמשיך ולפעול במסגרת החוק עם אותן אידיאולוגיות. עד שגם אותם יסגרו.