פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דעה: מתנצל על הטור הזה, אם הוא באמת נכתב

      כשהתיעוד המפליל לא מותיר שום מקום לספק, ניסיונה של שרת התרבות להטיל בכל זאת ספק בדברים הוא לא רק מגוחך, אלא גם גובל בעשיית שקר: על מי בדיוק את עובדת? את מי בדיוק את מנסה לשקר?

      מירי רגב שרת הספורט בטקס פתיחת עונת כדורסל הנשים (ניב אהרונסון)
      שרת התרבות והספורט מירי רגב (צילום: ניב אהרונסון)

      "התקשרתי אל היועץ המשפטי והתנצלתי בפניו על אמירה זו, אם אכן נאמרה" – תגובתה של מירי רגב (אם אכן נאמרה) לסערה שחוללו דבריה על היועץ המשפטי יהודה וינשטיין ("איזה זבל"), מהווה שיא חדש של חוצפה וזלזול באינטליגנציה של הבוחרים. כמה אירוני שהטכניקה ששימשה את רגב לקוחה דווקא מעולמו של וינשטיין, עולם המשפט: קו הגנה מפורסם הוא לטעון תחילה "לא רצחתי", ותוך כדי להוסיף גם טענה חלופית – "אם רצחתי, זאת הייתה הגנה עצמית".

      אלא שרגב לא יכולה להסתתר מאחורי הטיעון החלופי. כשקולה נשמע בהקלטה בבירור, ה-"אם אכן נאמרה" שלה נראה כמו ניסיון כושל במיוחד לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. כשהתיעוד המפליל לא מותיר שום מקום לספק, ניסיונה של שרת התרבות להטיל בכל זאת ספק בדברים הוא לא רק מגוחך, אלא גם גובל בעשיית שקר: על מי בדיוק את עובדת? את מי בדיוק את מנסה לשקר?

      כבר הספקתי לשמוע טיעונים המצדדים ברגב, למשל הטיעון שלפיו בחדרי חדרים ובאופן פרטי כל אחד מרשה לעצמו להתבטא כך. ובכן, לא כל אחד. האם מישהו מעלה על דעתו, למשל, הקלטה הפוכה שבה נשמע וינשטיין מכנה כך את רגב? ובכלל, רגב היא לא כל אחד, היא שרה בכירה בממשלת ישראל. וככזו, מצופה ממנה להיזהר גם בצוננים ולשמור על לשונה שבעתיים.

      הצרה הגדולה יותר בעיניי היא שמירי רגב לא לבד. רק שלשום שמענו את נתניהו, ראש הממשלה שבה מכהנת רגב, מכה על חטא ומביע חרטה על דבריו ביום הבחירות, לפיהם המצביעים הערבים נעים לקלפיות בכמויות אדירות – אמירה איומה, אנטי דמוקרטית, המדיפה ריח רע של גזענות. "באופן שבו היא נאמרה, הייתה זאת התבטאות מוטעית", התנצל נתניהו והוסיף כי מוטב היה לו היא כלל לא הייתה מושמעת.

      ובכן, מר נתניהו, איך לומר זאת בעדינות? זה קצת מאוחר מדי. הדברים כבר נאמרו, ולא בכדי הם נאמרו בעיתוי ובאופן שבהם הם נאמרו. את הנעשה הרי אי אפשר להשיב, ורגב ונתניהו יודעים זאת היטב. ראש הממשלה יכול להתנצל על דבריו עוד עשרות פעמים, אך הנזק – או ההישג, מבחינתו של נתניהו – כבר נעשה: הימנים נעו בהמוניהם לקלפיות, הליכוד ניצח בבחירות, נתניהו נבחר בפעם הרביעית לראשות הממשלה, ועכשיו? הוא יכול להתנצל עד מחר. למי אכפת?

      ראש הממשלה בנימין נתניהו במכון המחקר Center for American Progress בוושינגטון, נובמבר 2015 (AP)
      איך לומר זאת בעדינות? זה קצת מאוחר מדי. נתניהו מתנצל במכון המחקר Center For American Progress (צילום: אי-פי)

      דבריהם של רגב ונתניהו מעידים בעיניי גם על הצביעות הנהוגה בימין: מצד אחד, לצאת למסע חורמה נגד "ההסתה הפלסטינית ברשתות החברתיות" – פוסטים שנכתבים בפייסבוק, אם נקרא לילד בשמו – ומנגד, בכל פעם שהתבטאות כזו או אחרת מעוררת סערה, להתנער ממנה כאילו לא נאמרה וכאילו השלכותיה מעולם לא קרו; מחד, לתקוף בחמת זעם כל איש ציבור פלסטיני או שמאלני, שם קוד: "גרבוז", על דברים שאמר באיזה ריאיון שולי ומנגד, כשזה מגיע מהם, אין שום בעיה, תמיד אפשר יהיה להתנצל.

      רוצים לתקוף את הפלסטינים על ההסתה? רוצים לרדת על התבטאויות של שמאלנים? בבקשה, רק קודם כל קחו אחריות על מה שיוצא לכם מהפה.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.