בעיירה באטנר שבמדינת צפון קרוליינה בארה"ב מתגוררים כ-7,700 איש בלבד. תושבי האזור מתארים אותה כ"אמצע שומקום". בדרך לבאטנר עוברים בשדה התעופה הבינלאומי ראלי-דרהאם, הממוקם בין שתי ערים גדולות למדי בצפון קרוליינה ראלי ודרהאם ונוסעים 40 דקות בכביש דו-מסלולי שבשני צדיו עצים, שיחים ושדות ירוקים. סימני החיים היחידים שבהם נתקלים לאורך הדרך הם בקתות מבודדות או קרוואנים שצצים אחת לכמה קילומטרים.
אם לצטט את התושבים עצמם: "באטנר לא ממש ידועה בזכות שום דבר"; עד כדי כך שהכותרת "בקרו אותנו" באתר הרשמי של העיירה מפנה את המבקרים לאתר אחר, שמוקדש למחוז גרנוויל, שבאטנר היא חלק ממנו. זה לא אומר שבאטנר היא עיירה מכוערת. ההפך הוא הנכון. התושבים רואים הרבה ירוק בעיניים: בקתת גזיבו קלאסית, מדשאות רחבות ידיים וגישה לאגם הוטל, אגם בשטח 1.5 קילומטרים עם מעגני סירות ואתרי פיקניק שלווים. במלחמת העולם השנייה פעל בעיירה מחנה אימונים צבאי, "מחנה באטנר". לפי אתר העירייה, "חלק מהמחנה נשאר במקומו והוא משמש מתקן אימונים ליחידות צבאיות ולגופי אכיפת חוק".
למרות ממדיה הצנועים ואף שהיא לא מעניינת במיוחד, בשנים האחרונות הוזכרה באטנר בשלל כתבות בעיתונות ובדיווחים בערוצי הטלוויזיה, וזאת מסיבה אחת בלבד: בית הסוהר שנמצא בעיירה. אפשר לומר שמתקן הכליאה הפדרלי של באטנר הוא האטרקציה המרכזית שלה, ובכלא הזה חי אסיר שבמשך שלושה עשורים עמד בלב מחלוקת בינלאומית: ג'ונתן ג'יי פולארד. באמצע שנות ה-80 הורשע פולארד בריגול למען ישראל ונידון למאסר עולם.
בכלא באטנר, פולארד ידוע כ"אסיר מספר 09185-016" והוא נמצא בחברה טובה. במהלך השנים הוא התיידד עם כמה משכניו, אשר הגיעו לכלא הרבה אחריו, ובהם כמה מהעבריינים המפורסמים ביותר בארה"ב: ג'ון ברג', בכיר לשעבר במשטרת שיקגו שהורשע בהתעללות בעצירים והשתחרר מאז, וברני מיידוף, שאחראי להונאת הפונזי הגדולה בכל הזמנים.
שמו של פולארד אכן מוזכר כמה פעמים בכתבה שהעיתונאי סטיב פישמן כתב ל"ניו יורק טיימס" ב-2010, כתבה שסיפקה "מבט מבפנים" על חייו של מיידוף בכלא באטנר. ייתכן שהשניים אף חיו בשכנות בכלא. לפי הכתבה, פולארד ומיידוף היו חברים בקבוצה שכינתה עצמה "כנופיית אסירי העולם" ("the lifers gang"). פולארד, שעל פי הסיפורים חובש כיפה דרך קבע, מתואר כ"בחור קליל" שמספר בדיחות וגורם לכולם "להתגלגל מצחוק".
ב-2009, דורג המתקן במקום התשיעי ברשימת עשרת בתי הכלא הנוחים ביותר בארה"ב. בריאיון לרשת ABC לפני כמה שנים, אמר הסנגור אלן אליס, שחיבר ספר ושמו "המדריך לבית הסוהר הפדרלי", כי להישלח למאסר בבאטנר זה כמו "לזכות בלוטו של האסירים". הוא כינה את המתקן "אחד מהיהלומים שבכתר של מערכת בתי הסוהר הפדרליים". לדבריו, עברייני צווארון לבן מבקשים לשאת את עונשם בבאטנר. הוא ידוע בזכות הצוות האיכותי והמתקנים הנוחים. לאסירים יש גישה לדואר אלקטרוני ואזורים פתוחים שבהם הם יכולים לארח קרובי משפחה בשעות הביקורים.
אנשים שהיו בכלא באטנר מספרים כי מבחוץ הוא מזכיר קמפוס של מכללה רק עם גדר תיל ושומרים שמפקחים על כל סנטימטר.
הסופר והעיתונאי אדווין בלאק ביקר את פולארד בקיץ 2002 וראיין אותו בכלא. "יחידות המגורים והחצר של באטנר מצוחצחים ומטופחים ומזכירים מלתחות של חדר כושר. אין סורגים בתאים, רק דלתות פלדה עם חלונות קטנים". העיתונאי התרשם כי אנשי הצוות בבאטנר "הבינו שיש להם אסיר בעל פרופיל גבוה" ונהגו במבקרים מסוגו של בלאק "בנימוס ובמקצועיות".
עם זאת, כלא באטנר הוא ממש לא קאנטרי קלאב. "כל מי שאומר שכלא באטנר הוא כלא 'רך' חי בחלום", סיפר בלאק בריאיון טלפוני לוואלה! NEWS. "חדר הקיבוץ הקר ביותר הוא ארמון בהשוואה לתא בכלא".
מתחם בית הסוהר באטנר כולל שני מתקנים ברמת אבטחה בינונית ומתקן אחד ברמת אבטחה נמוכה. פולארד כלוא באחד ממתקני האבטחה הבינונית, ופירוש הדבר שהוא מרגיש היטב את המגבלות המוטלות עליו. בלאק סיפר כי זוכר שבביקורו בכלא הוא לא רק עבר חיפוש יסודי, אלא קיבל ליווי משני סוכנים מהסוכנות לביטחון לאומי (NSA) שבחנו בחשד כל תנועה שלו ואפילו את הרשמקול שהביא אתו. "הם ישבו שם לאורך כל הריאיון", ציין.
במהלך ביקורו, זכה בלאק להביט בתא שבו התגורר האסיר היהודי המפורסם בעולם. אורכו של התא כ-2.4 מטרים, ולדברי בלאק, יש בו תאורה טבעית, כפי שדורש החוק האמריקני. עם זאת, קרני השמש חודרות לתא מבעד לחלון צר, שלא מאפשר להביט בעולם שבחוץ. לצד המיטה, יש כיור קטן ואסלה.
לתחושתו של בלאק, האסירים השוהים בכלא באטנר נהנים ממידה מועטה ביותר של חירות. "כשאתה בכלא פדרלי, אומרים לך לאן ללכת, איך ללכת, מה לעשות ואיך לעשות זאת", אמר. עם זאת, הוא הדגיש כי הוא מאמין שפולארד קיבל יחס רגיל, ואף יחס טוב בהשוואה לאסירים אחרים; כאילו הנהלת הכלא ידעה שאם לא יתייחסו לפולארד כראוי, תמיד עלולות להגיע תלונות מהדרגים הגבוהים ביותר במדינת בישראל.
מתחם בתי הסוהר באטנר כולל גם מכרז רפואי המתואר כ"אחד מבתי החולים הגדולים ביותר במערכת הכליאה הפדרלית". בבית החולים שוהים אסירים שנזקקים לטיפול רפואי מיוחד. אף שהדבר לא ידוע בוודאות, ייתכן מאוד שזה המקום שבו פולארד טופל לאחר שסבל מבעיות בריאותיות שסיכנו את חייו: בדצמבר 2014 הוא אושפז לאחר שאיבד את הכרתו, וכמה חודשים קודם לכן עבר ניתוח לטיפול בכמה בעיות במערכת העיכול בכליות, בכיס המרה ובמעיים.
כלא באטנר הוא לא רק המקום שבו בילה פולארד את רוב חייו הבוגרים; שם הוא גם התחתן עם אסתר זייץ ב-1993. בלי קבלת פנים מפוארת, אורות נוצצים או זרי פרחים, היה זה טקס סודי, שנערך בידי רב על פי כללי ההלכה. היה זה הרגע האינטימי היחיד שיונתן ואסתר חוו בין כותלי כלא באטנר. בכל 30 שנות המאסר, הזוג מעולם לא קיבל אישור לביקורי התייחדות.
בריאיון שלו עם פולארד מ-2002, שאל אותו בלאק מה יעשה אם יצא לחופשי. פולארד השיב: "הדבר היחיד שמעניין אותי, אם וכאשר אשתחרר, הוא לחיות חיים פרודוקטיביים. הייתי רוצה להשאיר את זה מאחוריי". על אף התדמית שיצאה לבאטנר כ"יהלום שבכתר" של מערכת בתי הכליאה, פולארד אמר לבלאק כי הוא "מעדיף לאכול אבק כקבצן בישראל" מלהמשיך ב"קיום המזוויע" בבית הכלא.
ב-20 בנובמבר 2015, ישתחרר פולארד שחרור מוקדם, וכלא באטנר ייהפך לזיכרון עבר בעבורו. אף שרבים בישראל מצפים לו, לדברי אדווין בלאק, ייתכן מאוד שרגע השחרור עצמו לא יהיה מאורע מרעיש. "שחרור מהכלא הוא אירוע קטן מאוד. יום אחד הדלת נפתחת ואתה יוצא החוצה", הוא אומר. "זה רגע מדהים בפשטות וביומיומיות שלו: לפתע, אתה יוצא מהדלת והכול יכול לקרות".