בשעה שחבריה של חברת הכנסת חנין זועבי שותקים אם מתוך מבוכה, או מתוך הסכמה נכלמת - יש מי שיוצא להגן על דבריה בעצרת הזיכרון לליל הבדולח באמסטרדם. מעיין פופלבסקי, פעילה חברתית, כהגדרתה, מסבירה לנו ש"זועבי מדברת אלינו בשפה שאנחנו מבינים".
או הא, נפקחות עינינו באחת. זה לא תוכן דבריה של זועבי, לא השקרים הבוטים ולא זילות השואה. הבעיה היא השפה. עולם הדימויים שהיינו אמורים להבין ולא הבנו. "למה אנחנו ממהרים לסלוד מההשוואות לשואה ?" נוזפת בנו פופלבסקי, "מה רציתם, שכדי לפנות לעם היהודי היא תגייס את הירושימה ונגאסקי?" אין פסול בדבריה, פוסקת הפעילה החברתי, רק נושא לדיון מעמיק. איך טחו אוזנינו? איככה זה היו ערלות אוזנינו ולא נענינו להזמנה ל"דיון מעמיק"?.
אז הנה, שלוחה הזמנה למעיין פופלבסקי, להציץ איתנו (בשטחיות, כדרכנו) בנאומה של זועבי וננסה להסביר מדוע אנחנו ממהרים לסלוד ממנו.
בליל הבדולח, מציינת זועבי, נשרפו אלפי בתי עסק ומאות בתי כנסת ורוב הגרמנים לא הסכימו לכך אבל היו בשקט. והיום בישראל "כאשר שתי כנסיות ועשרות מסגדים הועלו באש, ומאות אוהדי קבוצת בית"ר צועקים 'מוות לערבים' בכל משחק כדורגל, כאשר שורפים משפחה למוות, הרוב ממשיך לשתוק".
אחד לאחד. ממש לילות הבדולח כחול-לבן. עשרות מסגדים הועלו באש? מתי? איפה? למה רק לחנין זועבי מספרים את זה? והשתיקה הזאת של הרוב בישראל לאחר הרצח בדומא, האם הייתה? האם הגינויים מקיר לקיר היה פרי דמיוננו? האם לא היה זה נשיא המדינה שדיבר על הבחירה של בני עמו בטרור?
ונעבור ברשותכם לפרק הבא בנאומה של זועבי הלקחים שלא נלמדו מליל הבדולח . "מר נתניהו ומר ברקת, ראש עיריית ירושלים קוראים לאזרחים לשאת עמם נשק, ומקבלים תמיכה מלאה לבקשתם ממשה יעלון שר הביטחון, ומיובל דיסקין, לשעבר ראש שירות המודיעין... כשליברמן קורא 'להוריד את הראש בגרזן למי שנגדנו', נראה שהלקחים מליל הבדולח לא הופקו ". מעניין, כנראה שפתאום קם בבוקר ראש ממשלה ושר ביטחון וראש מודיעין וקוראים לאזרחים לשאת איתם נשק, אולי למקרה שירצו לפרוע פרעות בפלסטינים תמימי דרך, או לשרוף מסגד שעדיין עומד שלם.
מכאן מפליגה זועבי על כנפי הדמיון אל חוקי הגזע העבריים שנחקקו סתם כך, בגזענות ומתוך שנאה לא כבושה לפלסטינים ולערבים. 80 חוקים ואף לא אחד פחות, ובהם החקיקה נגד איחוד משפחות או הריסת בתים. סתם כך, בשרירות לב, בגזענות, קמה מדינה להרוס בתים של ערבים, רק משום שמהם יצאו רוצחים מתועבים. ממש כמו אז, בליל הבדולח.
לא פופובסקי, הבעיה איננה בהבנת השפה של זועבי. דווקא הבנו היטב. את השקרים, את העלילות, את ההשוואה הבלתי נסבלת של ישראל, הנלחמת על נפשה מול טרור פלסטיני - שלא נמצא לו זכר בדברי הנואמת, אולי מקוצר זמן לבין הרג מאות יהודים , גירוש עשרות אלפים למחנות השמדה ושריפת בתי כנסת ובתי קברות ,כדי לזרז את עזיבת היהודים מבתיהם.
אם זו הזמנה לדיון מעמיק, אז אנחנו דוחים אותה, למרות דברי הסנגוריה של הכותבת. זו הייתה , ועודנה, השוואה לא מוסרית, מתועבת, לא אנושית, של מלחמת קיום של מדינת ישראל לפשעים החמורים בתולדות האנושות.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.