(פיגוע דריסה בגוש עציון, אתמול)
גל הטרור הנוכחי הציף לא פעם את סוגיית ההסתה ברשתות החברתיות, אלא שמחקירות המחבלים עלתה תמונה מעט אחרת: לרבים מהם כלל לא היה חשבון פייסבוק או בכל רשת חברתית אחרת. הסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות לא הגיעו אליהם, והם ניזונו מהסתה בנוסח הישן, כזו שמזכירה את העשורים הראשונים של המאה הקודמת ומתאפיינת בשמועות שרצות מפה לאוזן ומביאות להתגייסות כללית. בעבר, זכתה התופעה לכינוי "פזעה", שמשמעותה היא קול זעקה שנועד להאיץ בהמון לפעול באלימות נגד גורם מסוים. כך, כנראה, פועלת ההסתה בסבב הנוכחי: שילוב של המון מוסת בנוסח של המרד הערבי הגדול שהחל ב-1936, ושל צעירים מודרניים הניזונים, בין היתר, מהרשתות החברתיות של שנת 2015.
לרשתות החברתיות קיים אמנם תפקיד בהלהטת הרוחות בקרב הפלסטינים, אך לא משמעותי כפי שהצטייר בכלי התקשורת ובהערכות המוקדמות. כמחצית מהפלסטינים שמתגוררים בערים מחוברים לפייסבוק, אך בכפרים ובמחנות הפליטים המספרים צונחים בצורה משמעותית. מחבלים שהגיעו מהכפרים הסמוכים לחברון, לדוגמה, לא רק שלא היו מחוברים לפייסבוק, אלא שאפילו לא הייתה להם אספקת חשמל סדירה בבית. אחת הנחקרות שמתגוררת באזור שכם סיפרה כי יצאה לבצע פיגוע לאחר ששמעה במקרה כי הצעירה הודאי השלמון פלסטינית שניסתה לדקור חייל במחסום ונורתה למוות נרצחה בדם קר וחוללה. לכן, החליטה לבצע פיגוע נקמה, על הרג צעירה שכלל לא הכירה.
נתון נוסף שעלה בחקירות המחבלים הוא שחלקם יצא בתוך פחות משעה לבצע פיגוע מרגע שנחשף לסרטון או לידיעה הנוגעים ל"רצח" פלסטיני בידי ישראל. אולם לצד זאת, נחקרים אחרים סיפרו כי תכננו את הפיגועים מבעוד מועד ואף צילמו צוואה.
חלק מהעצורים אמרו בחקירה כי ההשפעה עליהם הגיעה מהסביבה הקרובה להם: אמירות של שכנים ובני משפחה וחשיפה למראות קשים בטלוויזיה. בקרב התקשורת המסורתית יותר, בולט בעיקר חלקו של ערוץ הטלוויזיה של חמאס, שזוכה לשיעור צפייה גבוה בגדה המערבית יחד עם ערוצי הטלוויזיה של הג'יהאד האיסלאמי, אל-קודס ופלסטין מובאשר, שנחשבים גם הם לפופולריים במיוחד ויצרו תחושת שליחות אצל המפגעים. אך המישור הטלוויזיוני לא חף מפיקוח, והרשות הפלסטינית מנסה לפעול גם בגזרתו ולמנוע הסתה. עם זאת, ערוץ אל-אקצא של חמאס מתגבר על מגבלות הרשות באמצעים לא משוכללים במיוחד: כתבים מעבירים שידורים חיים בטלפונים ניידים, ויוצרים אצל המאזינים את תחושת ה"פזעה".
הרשות הפלסטינית מתקשה להתמודד גם עם ההסתה המשתוללת ברשתות החברתיות. בניגוד להערכות בתקופה האחרונה, שלפיהן עמודי הפייסבוק הרבים שקוראים לאינתיפאדה נוצרו בידי אישים עצמאיים, חמאס דווקא מוביל את המגמה ברשת החברתית. הארגון מפעיל לא מעט עמודים בפייסבוק במטרה לשלהב את ההמונים, חלקם בגדה ואחרים ברצועת עזה. בסופו של דבר, הקושי המשמעותי של גופי הביטחון הישראלים והפלסטינים להתמודד עם הסתה שכזו, הוא היקף התופעה: ברגע שנסגר מקור אחד של הסתה בפייסבוק, נפתחים רבים אחרים במקומו.
הנתונים שנאספו בצד הישראלי מראים כי ב-33 הימים האחרונים יצאו 74 פלסטינים, גברים ונשים, לבצע פיגועים, כשהגיל הממוצע שלהם הוא 20 וחודשיים. 24 מהם הם תושבי ירושלים והכפרים הסובבים אותה ו-48 מהם מהגדה המערבית, מתוכם 33 מחברון והכפרים סביבה. שניים מהמחבלים הם ערבים-ישראלים, ושש נשים יצאו לבצע פיגועים. רק שניים מהם נשואים. כמו כן, 45 הם תושבי ערים ועיירות, 24 מהכפרים, וארבעה מהם הם תושבי מחנה הפליטים שועפאט שבמזרח ירושלים.
העובדה שרק מחנה הפליטים שועפאט מעורב בגל הטרור מבין כלל מחנות הפליטים הוא משמעותי ביותר ושונה לחלוטין משתי האינתיפאדות הקודמות, שבהן תושבי המחנות הובילו את ההסלמה. עשרות אלפים מתושבי המחנות יצאו לרחובות הגדה והרצועה, הצטרפו לחוליות החמושות של פתח וחמאס והיוו את חוד החנית. לעומת זאת, למרות מצבם הכלכלי הרעוע, מחנות הפליטים לא לוקחים חלק בסבב הנוכחי.
מהנתונים עולה כי כמעט בלתי אפשרי לייצר את הפרופיל של "מחבל ממוצע": הוא אמנם לרוב צעיר, רווק ומגיע ממזרח ירושלים או חברון, אך 74 המחבלים הוכיחו כי ישנם גם כאלה שמגיעים מגזרות אחרות, נשים וגברים, משכילים ופחות משכילים, חלקם דמויות מרכזיות חברתית כמו מוהנד חלבי שביצע את הפיגוע שבו נרצחו נחמיה לביא ואהרון בנט בעיר העתיקה וחלקם דווקא מתבודדים.
לפי שעה, לא נראית רגיעה משמעותית באופק, בהיעדרם של פתרונות דרמטיים יותר. הרשות הפלסטינית היא אחד הגורמים המרכזיים ביותר בהכלה של הסתה ושל המחאה נגד ישראל, אך בגופי הביטחון מעריכים כי ללא שינוי במצב המדיני עם ישראל, הרשות לא תוכל להמשיך ולשמור על כללי מאבק ציבוריים "עממיים" בלבד לאורך זמן, והאינתיפאדה תהפוך לחמושה.