"קוראים לי אסאטה שאקור, ונולדתי וגדלתי בארצות הברית. אני צאצאית של אפריקנים שנחטפו והובאו ליבשת אמריקה כעבדים. ילדותי המוקדמת עברה עליי בדרום הגזעני והמופרד. עברתי לחלקה הצפוני של המדינה, והבנתי שגם שם השחורים הם קורבנות של גזענות ושל דיכוי. גדלתי והפכתי לפעילה פוליטית והשתתפתי במאבקי סטודנטים, בתנועה נגד המלחמה ובעיקר בתנועה לשחרור אפרו-אמריקנים בארצות הברית".
במילים אלה פתחה מי שנולדה כג'ואן ביירון את מכתבה לאפיפיור יוחנן פאולוס השני, לקראת ביקורו בקובה בשנת 1998, בתגובה לקריאות מוושינגטון להסגרתה. ביום שני הקרוב יצוין "יום השחרור של אסאטה שאקור" 36 שנים לבריחתה מהכלא האמריקני של מי שזכתה לפני שנתיים לכבוד המפוקפק שבהפיכתה לאישה הראשונה והיחידה, לפי שעה, ברשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר של סוכנות הביון הפדרלית, FBI. לא מעט שנים לפני כן, שאקור, כיום בת 68, הפכה לדודה למי שיגדל להיות הראפר טופאק שאקור.
לפני מעט יותר משבוע, מושל ניו ג'רזי כריס כריסטי שמנסה באופן כמעט נואש לקושש קולות נוספים שיתמכו במועמדותו לנשיאות איים כי יאסור טיסות מהמדינה לקובה (שחודשו רק בתחילת השנה עם פריצת הדרך ביחסים בין וושינגטון להוואנה, ע"מ) אם שאקור, שהורשעה בשנת 1977 ברצח שוטר בניו ג'רזי ונמלטה מהכלא, לא תוסגר לידי הרשויות האמריקניות.
"לא מקובל עליי כמושל שיהיו טיסות בין ניו ג'רזי לקובה, עד שרוצחת השוטרים המורשעת שנמלטה מידי החוק לא תוחזר לניו ג'רזי לעמוד לדין", הצהיר כריסטי במכתב שהעביר לרשות הנמלים של ניו יורק וניו ג'רזי. "לא אסכים שנתגמל את הממשלה הקובנית על כך שהיא ממשיכה להעניק חסות למי שנמלטה מידי החוק".
שאקור על הלילה שבו נעצרה: "הידיים שלי היו באוויר, והם ירו בי"
באותו ערב שבו נורה למוות מנשקו האישי השוטר וורנר פורסטר בשנת 1973, נפצעה שאקור מירי אף היא. שנים מאוחר יותר עורך דינה לנוקס הינדס יטען כי הפציעה בכתף שממנה סבלה מוכיחה מעל לכל ספק כי היא נורתה מהגב ולא הייתה יכולה להיות זו שלקחה מפורסטר את נשקו ורצחה אותו.
ב-2 במאי סמוך לשעה 00:45, פורסטר עצר את כלי הרכב שבו נסעה שאקור יחד עם שני חברים נוספים ב"צבא השחרור השחור" (BLA). הגרסאות למה שקרה לאחר מכן שונות ומשונות, אולם בסוף הערב פורסטר מת מירי, וכך גם זיד מאליכ שאקור, שנהג ברכב.
אף שהתביעה לא הצליחה להוכיח כי שאקור אכן ירתה באותו הערב, היא נשפטה למאסר עולם. אלא שתוך פחות משנה, שלושה מחבריה של שאקור מ"צבא השחרור" הגיעו לביקור בכלא שהסתיים בחטיפת ניידת של בית הכלא והברחת הפעילה הצעירה משם. ב-1984 יגלו הרשויות כי היא כבר נמצאת בקובה, אחת מיריבותיה של וושינגטון בזירה המדינית, שם זכתה למקלט מדיני.
פעילות "הפנתרים השחורים" בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70
מפלגת "הפנתרים השחורים", ששיא פעילותה היה בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, ו"צבא השחרור השחור" שבא בעקבותיה בשנות ה-70 לא התחבבו בלשון המעטה על הממשל בוושינגטון של אותה התקופה, וה-FBI פתח באותה תקופה בתכנית (COINTELPRO) שנפסלה לאחר שנחשפה למעקב אחר פעילים פוליטיים בארגונים המתנגדים למלחמה בווייטנאם או קוראים לשוויון זכויות בין שחורים ולבנים בארצות הברית.
COINTELPRO נועד "למנוע הפיכה" בארצות הברית. בימי המלחמה הקרה, וושינגטון חששה מכל מה שהריח, ולו במקצת, מקומוניזם, וכל אותם ארגונים אזרחיים היו על הכוונת. פעילים רבים היו תחת מעקב ופעילותם הוגבלה בדרכים ערמומיות. אחד היעדים המפורסמים ביותר של אותה תכנית ביון היה מרטין לותר קינג. במסמכי ה-FBI, תנועות השחרור השחורות בארצות הברית של אותם הימים הושוו ללא פחות ממרד המאו מאו בקניה, שהיה ניסיון להביא לסיום הקולוניאליזם הבריטי במדינה.
שאקור עצמה, שחיה בהוואנה לאחר שקיבלה שם מקלט מדיני, המשיכה בפעילותה הפוליטית והזמינה אליה קבוצות של פעילים במהלך השנים. עם זאת, הפעילות בקובה לא מזכירה את זו שהייתה בדרום האמריקני. עזיבתה של מי שזכתה לכינוי "מלכת הפנתרים השחורים" סימנה במידה מסוימת את שקיעת "צבא השחרור" עם בוא שנות ה-80.
למרות כל זאת, לפני כשנתיים הכריז ה-FBI על הגדלת הפרס על ראשה שני מיליון דולרים ועל הוספתה לרשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר של הסוכנות. היא האישה הראשונה שנמצאת באותה רשימה מפוקפקת, ואחת משני אזרחים אמריקנים, לצד פעילים בכירים של אל-קאעדה וארגונים איסלאמיסטיים נוספים המזוהים עם פעילות טרור בינלאומית.
תומכיה של שאקור רואים בהחלטה ניסיון נוסף לקעקע את פעילות "הפנתרים השחורים" גם 40 שנים לאחר אותו לילה שבו נהרג השוטר פורסטר. סוכן ה-FBI ארון פורד, שמסר את ההודעה על הוספתה לרשימת המבוקשים, אמר אז: "היא חיה בחופשיות בקובה, ממשיכה לקדם את האידאולוגיה הטרוריסטית שלה ומפיצה מסרים אנטי-אמריקניים. אף אחד אינו מעל החוק".
המושל כריסטי, שאין זו הפעם הראשונה שהוא מעלה את הנושא בפני הרשויות השונות, היה מהמבקרים החריפים ביותר של חידוש היחסים הדיפלומטיים בין וושינגטון לקובה אם לא יימצא פתרון לסוגיית ההסגרה של שאקור. בתגובה דיפלומטית למדי, ביקש הנשיא ברק אובמה להבהיר כי הדרך לפתור זאת "תעבור בדיאלוג עם קובה בנושא". בפועל, הסגרת שאקור תכריח את האמריקנים לוותר על אסירים קובנים הנמצאים במדינה ובבית הלבן לא ימהרו לעשות זאת.
ב"אינדיפנדנט" הבריטי דווח כי מוקדם יותר השנה, הנשיא אובמה והממשל בהוואנה "הסכימו לסייע בפתרון הסוגיה" של פושעים אמריקנים המתגוררים בקובה. התכנון המקורי היה לשלב את חילופי המבוקשים בהסרת קובה מרשימת המדינות התומכות בטרור, אולם נראה לפי שעה שכריסטי וה-FBI ימשיכו לחכות.
"הפנתרה השחורה" אנג'לה דייויס, 1979: "הם רוצים שנישאר בעבר"
פירוש שמה של "מלכת הפנתרים", אסאטה, הוא "היא אשר נאבקת"; שאקור "מכירת תודה". היא מגדירה את עצמה "עבד משוחרר של המאה ה-20", ולצד שורת מנהיגים אפרו-אמריקנים, היא זכתה למקום של כבוד בהיכל התהילה של תנועת זכויות האזרח האמריקנית. בריאיון לאתר האמריקני "סלון", טען ראש התכנית ללימודים אפריקניים באוניברסיטת לי שבפנסילבניה, ג'יימס ברקסטון פיטרסון, כי הקריאות החוזרות והנשנות להסגרתה נובעים מכך שהממשל האמריקני "מתחמק מלהשלים עם עברו הגזעני".
לדבריו, "לא סביר שהממשלה תשלים אי פעם עם התפקיד שהיה לה בעימותים הגזעיים האלימים בעבר הלא רחוק, ולכן לא סביר שאסאטה תוכל לשוב ולחיות בחופשיות במדינתה ארצות הברית". הוא הוסיף כי וטען כי כל עוד "הפנתרים השחורים" מתויגים כטרוריסטים מסוכנים ואלימים, ניתן לטאטא מתחת לשטיח את תפקידה של הממשלה ב"מלחמה הגזעית" שסיפקה קרקע נוחה להתפתחות התנועה.
על פי דיווח באתר "Mother Jones", החזקת תמונות או ספרות המזוהה עם "הפנתרים השחורים" כולל תמונות של אסאטה שאקור עשוי בקלות לשלוח אסירים בבתי הכלאם בארצות הברית לבידוד, בטענה כי הדבר מצביע על חברות בכנופיה. אך גם מחוץ לכותלי בתי הסוהר שאקור זוכה להכרה שירים רבים נכתבו עליה, האוטוביוגרפיה שפרסמה זוכה לקהל קוראים גדול, ושורה של סרטים דוקומנטריים תיעדו את מאבקה לאורך השנים.
"אסאטה לימדה אותי"
בשנה האחרונה, שאקור חזרה לככב בהפגנות נגד אלימות משטרתית בפרגוסון ובערים נוספות ברחבי ארצות הברית. חולצה שעליה נכתב "אסאטה לימדה אותי" הפכה לאחד מסמלי המאבק נגד גזענות משטרתית, וזכה לאזכורים רבים בכלי התקשורת לרוב בביקורת על "התמיכה ברצח שוטרים". הסנאטורית הדמוקרטית אליזבת וורן, שנחשבת לאחד מהסממנים השמאליים בסנאט האמריקני, התייחסה לחולצה המפורסמת בנאום שנשאה החודש, שעסק בגזענות.
הסערה האחרונה סביב אותה חולצה התעוררה לפני פחות מחודש, כשאחת מהדוברות במסיבת עיתונאים שעסקה בבתי ספר ציבוריים המאובטחים על ידי כוחות של משטרת ניו יורק לבשה את החולצה השנויה במחלוקת. הפעילה החברתית ג'אריצה גייגל, בת 24, הסבירה בריאיון ל"ניו יורק פוסט" כי "אסאטה לימדה אותי להגיד את שעל לבי, להיות גאה בהיותי צעירה, ושאנחנו יכולים להיות חלק מיצירת הפתרונות שאנחנו רוצים לראות בקהילותינו".